סיגל המקורית
New member
היי בנות!
אולי עכשיו אצליח לכתוב, אני עוד לא בטוחה... הכל קרה מה זה מהר שעוד לא הספקתי להגיד ג´ק רו.... היו לי דימומים מה- 8 לחודש ואז הייתי במיון ונכנסתי לשמירה לשבוע בשכיבה... אכלתי במיטה וקמתי רק לשרותים. לאחר שבוע היה לנו תור לסקירה מוקדמת כמובן שהלכנו והכל נראה טוב ומבטיח. צוואר רחם סגור שיליה דופק איברים פנימיים וכל מה שצריך. חזרתי לשיגרה הטובה והמוכרת לעבודה לבנות לחיים ... חזרתי לשלושה ימים בדיוק. ביום שבת שוב תקף אותי דימום , הגעתי שוב למיון ושחררו אותי לאחר שבדקו ושוב כל התנאים היו בסדר...צוואר רחם סגור וארוך. לא הספקתי לחזור הביתה והדימום החריף בצורה איומה. חזרתי למיון וכבר אישפזו אותי במח´ נשים. עשו לי בדיקות אבל כבר אפשר היה להבין מהרופאים שזה לא נראה טוב... חיכו לראות לאן זה יתפתח או אולי יעצר. יום ראשון עבר בשלום , ובבקור רופאים ביום שני בבוקר החליטו להשאיר אותי עוד להשגחה. מכאן כבר הכל קרה כ"כ מהר. תוך כמה שעות קצרות פיתחתי צירי לידה התכווצויות מהבטן לגב.... הדימום כבר היה ממש היסטרי........ והיה ממש לא נעים בלשון המעטה.. הרופאה שבדקה אותי אמרה שזו כבר לידה וחייבים לסיים את ההריון, צוואר הרחם כבר היה מחוק לגמרי. תוך בפחות משעה הייתי בחדר ניתוח. תוך עשרים דקות הכל נגמר. לא צריך לתאר לכן את ההרגשה איך זה להרגיש פתאום את הבטן ריקה מתוכן, רק שעה קודם עוד הרגשתי תנועות. זה משהו שקשה לעכל. מה להגיד אני ממש לא יודעת, חייבים להמשיך הלאה . יום למחרת חזרתי לעבודה כדי להשאר שפויה בדעתי וזה הדבר הכי טוב שעשיתי. היום אני מנסה לעכל להבריא להתקדם הלאה ולא לצלול למטה.. אני מצטערת אם התאורים היו קשים מידי... תודה לכולכן על העידוד והתמיכה!!!!! בייייי
אולי עכשיו אצליח לכתוב, אני עוד לא בטוחה... הכל קרה מה זה מהר שעוד לא הספקתי להגיד ג´ק רו.... היו לי דימומים מה- 8 לחודש ואז הייתי במיון ונכנסתי לשמירה לשבוע בשכיבה... אכלתי במיטה וקמתי רק לשרותים. לאחר שבוע היה לנו תור לסקירה מוקדמת כמובן שהלכנו והכל נראה טוב ומבטיח. צוואר רחם סגור שיליה דופק איברים פנימיים וכל מה שצריך. חזרתי לשיגרה הטובה והמוכרת לעבודה לבנות לחיים ... חזרתי לשלושה ימים בדיוק. ביום שבת שוב תקף אותי דימום , הגעתי שוב למיון ושחררו אותי לאחר שבדקו ושוב כל התנאים היו בסדר...צוואר רחם סגור וארוך. לא הספקתי לחזור הביתה והדימום החריף בצורה איומה. חזרתי למיון וכבר אישפזו אותי במח´ נשים. עשו לי בדיקות אבל כבר אפשר היה להבין מהרופאים שזה לא נראה טוב... חיכו לראות לאן זה יתפתח או אולי יעצר. יום ראשון עבר בשלום , ובבקור רופאים ביום שני בבוקר החליטו להשאיר אותי עוד להשגחה. מכאן כבר הכל קרה כ"כ מהר. תוך כמה שעות קצרות פיתחתי צירי לידה התכווצויות מהבטן לגב.... הדימום כבר היה ממש היסטרי........ והיה ממש לא נעים בלשון המעטה.. הרופאה שבדקה אותי אמרה שזו כבר לידה וחייבים לסיים את ההריון, צוואר הרחם כבר היה מחוק לגמרי. תוך בפחות משעה הייתי בחדר ניתוח. תוך עשרים דקות הכל נגמר. לא צריך לתאר לכן את ההרגשה איך זה להרגיש פתאום את הבטן ריקה מתוכן, רק שעה קודם עוד הרגשתי תנועות. זה משהו שקשה לעכל. מה להגיד אני ממש לא יודעת, חייבים להמשיך הלאה . יום למחרת חזרתי לעבודה כדי להשאר שפויה בדעתי וזה הדבר הכי טוב שעשיתי. היום אני מנסה לעכל להבריא להתקדם הלאה ולא לצלול למטה.. אני מצטערת אם התאורים היו קשים מידי... תודה לכולכן על העידוד והתמיכה!!!!! בייייי
