היי בנות 
קודם כל מקווה ששלומכן טוב
אז מה קורה אצלי-
אני עדיין בפיקוד, אוהבת את החניכים שלי מאוד.
משתחררת עוד חודש
ונודלה לי אחיינית בשם מיתר (שם מושלם שאת האמת רציתי לעצמי, לאימי קראו גיתית ומכיוון שגיתית הינו כלי מיתר מקראי זה הכי קרוב שאפשר לקרוא לידה על שמה ושעדיין יהיו לה חברים..)
אז ככה, סבתא שלי מצד אמא מאושפזת כבר שבועיים.
היה לי אירוע מוחי חמור והתקף לב (שילוב מקסים שכזה..) ומאז אני מזגזגת משם לבסיס.
מצבה הוא- היא משותקת לחלוטין בכל צד שמאל של הגוף, ומגיבה רק עם תזוזות עיניים והזזת יד ימין.
היא כן בהכרה והיא כן מגיבה, לדג' כשהייתי שם בשישי וישבתי לצידה במיטה היא חיבקה אותי עם היד הטובה וחיפשה את ידי כדי ללחוץ אותה.
כמו כן שסיפרתי לה על האחינית שנולדה לי והראתי לה בטלפון תמונה שלה, כשהזזתי את הטלפון היא חיפשה את היד שלי כדי שהחזיר והיא תוכל להמשיך להסתכל על התמונה שלה.
השבת היינו אמורות להיות שם ביחד אני ובת דודה שלי ביחד (חדר במלונית של שיבא כבר הוזמן ושולם)
ביום חמישי בת דודה שלי הודיעה שהיא בסוף לא מגיעה,
ורק אחרי התבלטות מאוד ארוכה ואחרי שכבר הגעתי והייתי שם שעה וחצי ביום שישי הגעתי להכרעה המאוד קשה שאני לא מסוגלת להיות שם שבת לבד ועזבתי את בית החולים בדמעות. (יש כאן מקום לציין שהמלון בבית החולים היו אדיבים מאוד וזיכו אותנו על בערך 75% מהתשלום למרות שהביטול היה הרבה מעבר לדקה ה- 90)
התחושה שאני עוזבת את סבתא שלי לשבת לבד הייתה קשה נורא.
קודם כל מקווה ששלומכן טוב
אז מה קורה אצלי-
אני עדיין בפיקוד, אוהבת את החניכים שלי מאוד.
משתחררת עוד חודש
ונודלה לי אחיינית בשם מיתר (שם מושלם שאת האמת רציתי לעצמי, לאימי קראו גיתית ומכיוון שגיתית הינו כלי מיתר מקראי זה הכי קרוב שאפשר לקרוא לידה על שמה ושעדיין יהיו לה חברים..)
אז ככה, סבתא שלי מצד אמא מאושפזת כבר שבועיים.
היה לי אירוע מוחי חמור והתקף לב (שילוב מקסים שכזה..) ומאז אני מזגזגת משם לבסיס.
מצבה הוא- היא משותקת לחלוטין בכל צד שמאל של הגוף, ומגיבה רק עם תזוזות עיניים והזזת יד ימין.
היא כן בהכרה והיא כן מגיבה, לדג' כשהייתי שם בשישי וישבתי לצידה במיטה היא חיבקה אותי עם היד הטובה וחיפשה את ידי כדי ללחוץ אותה.
כמו כן שסיפרתי לה על האחינית שנולדה לי והראתי לה בטלפון תמונה שלה, כשהזזתי את הטלפון היא חיפשה את היד שלי כדי שהחזיר והיא תוכל להמשיך להסתכל על התמונה שלה.
השבת היינו אמורות להיות שם ביחד אני ובת דודה שלי ביחד (חדר במלונית של שיבא כבר הוזמן ושולם)
ביום חמישי בת דודה שלי הודיעה שהיא בסוף לא מגיעה,
ורק אחרי התבלטות מאוד ארוכה ואחרי שכבר הגעתי והייתי שם שעה וחצי ביום שישי הגעתי להכרעה המאוד קשה שאני לא מסוגלת להיות שם שבת לבד ועזבתי את בית החולים בדמעות. (יש כאן מקום לציין שהמלון בבית החולים היו אדיבים מאוד וזיכו אותנו על בערך 75% מהתשלום למרות שהביטול היה הרבה מעבר לדקה ה- 90)
התחושה שאני עוזבת את סבתא שלי לשבת לבד הייתה קשה נורא.
