אני כבר לא זוכרת
אני חושבת שבסך הכל מה שנשאר היה בסדר, אחרת הייתי מוחקת עוד. לא הייתי משאירה שם משהו שאני לא המחליטה הסופית לגביו. אולי אם זה ניתוח פרטי עם מרדים פרטי, אז הייתי מוסיפה את שם המרדים. אולי הייתי מוסיפה את הכדורים [הרגעה] שצריך לתת לי לפני הניתוח, כי זה חלק מהניתוח מבחינתי. זה חשוב מאוד, וזה ידוע על סמך כל המחקרים הרפואיים מהשנים האחרונות, שחשוב מאוד שהחולה ייכנס לניתוח כשהוא רגוע. זה משפיע על סיכויי ההחלמה ומשך ההחלמה, ולכן אני חושבת שצריך להכניס גם את זה כחובת בית החולים, כחלק מהחוזה שבין בית החולים למטופל, גם לשים את השמות והמינונים שהוחלט לגביהם. למשל, אצלי באסותא, האחות בחדר שלפני הניתוח פשוט שכחה לתת לי את הכדור , וכשראיתי שזמן הניתוח מתקרב ועומדים לבוא לקחת אותי פשוט קראתי לה ואמרתי לה מה המרדים רשם והכרחתי אותה לתת לי את הכדור. אולי אם זה היה כתוב כחובה של בית החולים אז לא היו מזלזלים בזה עד כדי כך. כי כאמור זה חשוב לא רק לבריאות הנפשית של החולה אלא גם לבריאות הגופנית שלו. ובעיה נוספת לדעתי, היא שאני לא חושבת שמראים למנתח את הטופס שעליו החולה חותם. כי מבחינת בית החולים זה סטנדרט, ולא שמים לב בכלל למה מחתימים את החולה. ואם החולה מוחק סעיפים ורושם שהוא לא מסכים להם, אז אני לא בטוחה בכלל שמביאים לתשומת ליבו של המנתח את המחיקות הללו. אצלי המחיקה הייתה על משפט סטנדרטי של אסותא, שבו הם מרשים לעצמם להחליף את הרופא הפרטי והמרדים הפרטי שלי במי שהם רוצים. ואני לא חושבת שבאמת היה סיכון בכך שהם יוחלפו כי עשיתי איתם חוזה נפרד. אבל בכל מקרה, לא הסכמתי שהמשפט הזה יהיה כתוב בטופס. וגם הראיתי למי שליווה אותי מה מחקתי. שיידע גם מי שבחוץ. זהבה