היי בנות
- פותח הנושא kikona126
- פורסם בתאריך
יש שלל דוגמאות באינטרנט
ראי כאן לפרוסקופיה גניקולוגית http://www.ima.org.il/MainSite/Resu...&IDNum=&Search=%ec%f4%f8%e5%f1%f7%e5%f4%e9%e4 כשאני חתמתי, אז הרופאים כתבו ע"ג הטופס בכתב ידם מה מתוכנן בניתוח ואני כתבתי בכתב ידי מה לא חחח, כולל הרחבתי את מה שהרופא ניסח אם היו לי הערות לגבי איזה משפט.
ראי כאן לפרוסקופיה גניקולוגית http://www.ima.org.il/MainSite/Resu...&IDNum=&Search=%ec%f4%f8%e5%f1%f7%e5%f4%e9%e4 כשאני חתמתי, אז הרופאים כתבו ע"ג הטופס בכתב ידם מה מתוכנן בניתוח ואני כתבתי בכתב ידי מה לא חחח, כולל הרחבתי את מה שהרופא ניסח אם היו לי הערות לגבי איזה משפט.
זוזו השאלה היא מה קורה
במקרה שהדברים האלו לא מוספים בכתב יד? מה עם כל הנשים האלו שמגיעות לניתוח ויוצאות משם ללא שקיבלו טיפול כי הן לא חתמו? כי הרופא שלהן לא חשב על הרעיון? או שאולי באמת לא מומלץ להוסיף את זה על הט' כי אז מה יקרה במידה של רופא שלא ידע לנתח את האנדו? הוא יואשם ברשלנות רפואית? יש משהו לקוי בכל המערך הזה....
במקרה שהדברים האלו לא מוספים בכתב יד? מה עם כל הנשים האלו שמגיעות לניתוח ויוצאות משם ללא שקיבלו טיפול כי הן לא חתמו? כי הרופא שלהן לא חשב על הרעיון? או שאולי באמת לא מומלץ להוסיף את זה על הט' כי אז מה יקרה במידה של רופא שלא ידע לנתח את האנדו? הוא יואשם ברשלנות רפואית? יש משהו לקוי בכל המערך הזה....
אז זו בעייה..
כמובן שזו אחריות שלנו לקרוא את הטופס ולחתום עליו אחרי שהבנו את הכתוב. כל ניתוח אנדו שונה ממישנהו, ומותאם הרי למנותחת. וכל איבר - נראה לי גם לו יש תתי סעיפים. למשל - ירשמו חצוצרות. אוקיי. מה הלאה? מעבר צבע. יופי. יש חסימה. מה הלאה? נסיון לצינתור החצוצרה? כריתתה? חסימה שלה ללא כריתה? השארתה? וכו' וכו'. או הסרת הידבקויות - אחלה. האם זה בכללי, האם מפורט? נגיד מעורבות מעיים - מה אז? צריבת/הסרת מוקד עד לאיזו רמה? כריתה אם צריך? שלפוחית - מה איתה? כן ציסטוסקופיה או לא? צריך סטנטים לכליות או לא אם משהו הגיע לשם. ועוד ועוד. אין לזה סוף.
כמובן שזו אחריות שלנו לקרוא את הטופס ולחתום עליו אחרי שהבנו את הכתוב. כל ניתוח אנדו שונה ממישנהו, ומותאם הרי למנותחת. וכל איבר - נראה לי גם לו יש תתי סעיפים. למשל - ירשמו חצוצרות. אוקיי. מה הלאה? מעבר צבע. יופי. יש חסימה. מה הלאה? נסיון לצינתור החצוצרה? כריתתה? חסימה שלה ללא כריתה? השארתה? וכו' וכו'. או הסרת הידבקויות - אחלה. האם זה בכללי, האם מפורט? נגיד מעורבות מעיים - מה אז? צריבת/הסרת מוקד עד לאיזו רמה? כריתה אם צריך? שלפוחית - מה איתה? כן ציסטוסקופיה או לא? צריך סטנטים לכליות או לא אם משהו הגיע לשם. ועוד ועוד. אין לזה סוף.
או קיי הבנתי אותך
אז בעצם לחלק לפי איברים. האם את חושבת שהוספת נספח זוהי אופציה מספקת? (ושוב השאלה היא האם רופאים לא יתנערו מהניספח ולא יציגו אותו למנותחות) בעצם השאלה היא איך ניתן למנוע מצב בו רופא שמנתח שמוצא אנדו מטפל באנדו ולא סוגר את הבטן ומספר למטופלת שיש לה והוא לא נגע בזה...
אז בעצם לחלק לפי איברים. האם את חושבת שהוספת נספח זוהי אופציה מספקת? (ושוב השאלה היא האם רופאים לא יתנערו מהניספח ולא יציגו אותו למנותחות) בעצם השאלה היא איך ניתן למנוע מצב בו רופא שמנתח שמוצא אנדו מטפל באנדו ולא סוגר את הבטן ומספר למטופלת שיש לה והוא לא נגע בזה...
מבחינתי
נספח זה כמו לכתוב על הטופס הקיים.. פשוט בטופס הקיים אין הרבה מקום.. אז בדף הנוכחי הכל נראה מקושקש ואם זה היה בנספח אז זה היה מסודר יותר - רק עניין של ניראות נקרא לזה. לא חושבת שהטופס המקדים יתן פיתרון. כי גם אחרי שהתווספו אליו "נספחים" והוא נחתם ע"י 2 הצדדים - הדבר האמיתי הוא בעצם רק כשנכנסים פנימה. ודברים יכולים להשתנות תוך כדי ניתוח. החלטות של המנתח יכולות פתאום לקרות און ליין. נניח והכל נחתם טוב ויפה אבל בפנוכו נצפה איזה משהו שמצריך החלטה במקום, ונניח זו החלטה הרת גורל - או שהמנתח ילך על זה כשטובת המטופלת/בריאותה במקום ראשון, או שישאיר את זה כך (?) ואז יעלה צורך בניתוח "השלמות"... מה אז? לדעתי אין כאן 100% כך או כך. אל תשכחי שיש דוח ניתוח. וזו גם אחריות המטופלת לבקש אותו ולא להסתפק רק במכתב שיחרור. יש הרבה אינפורמציה בדוח הניתוח המקורי אותו כתב המנתח בסיום הניתוח. רק אז את רואה מה אכן נעשה ומה לא. ומה שלא כתוב - כאילו לא קיים (בין אם זה סוג של כסת"ח או סתם "שיכחה" של הרופא). מעבר לזה, אי אפשר לדעתי לכתוב הכל.. סתם דוגמא, קחי ניתוח מחיצה רקטווגינלית. על סיבוכי ניתוח כזה אפשר לקרוא המון ברשת. הרופא יזכיר את זה בע"פ (ובחיים לא ירד לעומקי פרטי הסיבוך בהסברו - אלא רק יאמר את זה נגיד ב"ראשי פרקים"). הסיבוכים האלה לא ייכתבו בטופס ההסכמה מדעת. כשהיה לי ניתוח חירום (והספקתי כמובן לחתום על הסכמה כולל ה"נספחים" בכתב יד) - ולאחריו גיליתי פגיעה עצבית בשלפוחית - זה כמובן לא היה מתוכנן, זה קרה. זה בכלל לא נצפה און ליין אלא עליתי על זה רק כשבועיים אחרי הניתוח. ו - וואלה, סיבוך "ע"פ הספר". SO? מצב בו רופא אנדו נכנס לבטן, רואה שזה גדול עליו (הדוגמא שלך), עושה שניים וחצי דברים וסוגר - עם או בלי הנספח, הוא חרא רופא לדעתי. ברמת המקצועיות בתחום האנדו. הוא יכול להיות כירורג על כן? אבל אם השאיר שם דברים מתוך זה שהוא לא יודע להתמודד עם זה - זה ניתוח אחד מיותר לגמרי.
נספח זה כמו לכתוב על הטופס הקיים.. פשוט בטופס הקיים אין הרבה מקום.. אז בדף הנוכחי הכל נראה מקושקש ואם זה היה בנספח אז זה היה מסודר יותר - רק עניין של ניראות נקרא לזה. לא חושבת שהטופס המקדים יתן פיתרון. כי גם אחרי שהתווספו אליו "נספחים" והוא נחתם ע"י 2 הצדדים - הדבר האמיתי הוא בעצם רק כשנכנסים פנימה. ודברים יכולים להשתנות תוך כדי ניתוח. החלטות של המנתח יכולות פתאום לקרות און ליין. נניח והכל נחתם טוב ויפה אבל בפנוכו נצפה איזה משהו שמצריך החלטה במקום, ונניח זו החלטה הרת גורל - או שהמנתח ילך על זה כשטובת המטופלת/בריאותה במקום ראשון, או שישאיר את זה כך (?) ואז יעלה צורך בניתוח "השלמות"... מה אז? לדעתי אין כאן 100% כך או כך. אל תשכחי שיש דוח ניתוח. וזו גם אחריות המטופלת לבקש אותו ולא להסתפק רק במכתב שיחרור. יש הרבה אינפורמציה בדוח הניתוח המקורי אותו כתב המנתח בסיום הניתוח. רק אז את רואה מה אכן נעשה ומה לא. ומה שלא כתוב - כאילו לא קיים (בין אם זה סוג של כסת"ח או סתם "שיכחה" של הרופא). מעבר לזה, אי אפשר לדעתי לכתוב הכל.. סתם דוגמא, קחי ניתוח מחיצה רקטווגינלית. על סיבוכי ניתוח כזה אפשר לקרוא המון ברשת. הרופא יזכיר את זה בע"פ (ובחיים לא ירד לעומקי פרטי הסיבוך בהסברו - אלא רק יאמר את זה נגיד ב"ראשי פרקים"). הסיבוכים האלה לא ייכתבו בטופס ההסכמה מדעת. כשהיה לי ניתוח חירום (והספקתי כמובן לחתום על הסכמה כולל ה"נספחים" בכתב יד) - ולאחריו גיליתי פגיעה עצבית בשלפוחית - זה כמובן לא היה מתוכנן, זה קרה. זה בכלל לא נצפה און ליין אלא עליתי על זה רק כשבועיים אחרי הניתוח. ו - וואלה, סיבוך "ע"פ הספר". SO? מצב בו רופא אנדו נכנס לבטן, רואה שזה גדול עליו (הדוגמא שלך), עושה שניים וחצי דברים וסוגר - עם או בלי הנספח, הוא חרא רופא לדעתי. ברמת המקצועיות בתחום האנדו. הוא יכול להיות כירורג על כן? אבל אם השאיר שם דברים מתוך זה שהוא לא יודע להתמודד עם זה - זה ניתוח אחד מיותר לגמרי.
טוב
אז ככה בקשר לניתוח הרקטאלי - כל ההסברים שניתנים בעל פה, לפי חוק, אמורים להיות רשומים. כל הסכנות וכל הסיבוכים שיכולים להתלוות לניתוח צריכים להיות מוזכרים. החוק אומר שעל הרופא לקרוא ולהסביר את הט' הסכמה מדעת, בשפת החולה (במידה והמטופל לא יודע עברית יש לאפשר לו מתרגם או תרגום של הט') מה שלא כתוב על הט' אסור לעשות בניתוח... בקשר לפסקה האחרונה, נכון ולכן אם זה היה מצויין בט' רופא לא היה לוקח אחריות על ניתוח שלא ידע לעשות אותו... יש לזה מספר פנים... קשה לי להסביר בכתב, כשניפגש או נדבר אני אסביר לך... דוח ניתוח ומכתב שחרור ניתנים לאחר הניתוח ולא לפניו, ולכן כרגע הם לא קשורים לנושא...
אז ככה בקשר לניתוח הרקטאלי - כל ההסברים שניתנים בעל פה, לפי חוק, אמורים להיות רשומים. כל הסכנות וכל הסיבוכים שיכולים להתלוות לניתוח צריכים להיות מוזכרים. החוק אומר שעל הרופא לקרוא ולהסביר את הט' הסכמה מדעת, בשפת החולה (במידה והמטופל לא יודע עברית יש לאפשר לו מתרגם או תרגום של הט') מה שלא כתוב על הט' אסור לעשות בניתוח... בקשר לפסקה האחרונה, נכון ולכן אם זה היה מצויין בט' רופא לא היה לוקח אחריות על ניתוח שלא ידע לעשות אותו... יש לזה מספר פנים... קשה לי להסביר בכתב, כשניפגש או נדבר אני אסביר לך... דוח ניתוח ומכתב שחרור ניתנים לאחר הניתוח ולא לפניו, ולכן כרגע הם לא קשורים לנושא...
כן
עשיתי את הניתוח באסותא, ושם היה כתוב גם מה שגולדנברג סיכם איתי שיעשה, וגם עוד דברים רגילים של אסותא שחושבים שככה הם יסירו אחריות מעצמם לכל דבר, למשל היה כתוב שהם יכולים להחליף באמצע הניתוח את הרופא ואת המרדים ואני מסכימה לכך. אז מחקתי את זה יפה יפה וגם הוספתי משפט בצד עם חתימה שלי לידו, שאני לא מסכימה למשפט הזה ולא חתמתי עליו. בעיקרון, אני חושבת שחשוב מאוד לקרוא את הטופס הזה. חשוב מאוד כי באופן שגרתי הם כותבים שהם יכולים לעשות הרבה יותר ממה שלפעמים אנחנו מוכנות להסכים לכך. ומה שלא הסבירו לנו קודם שזו אפשרות, אז שלא יעשו. אין שום סיבה לחתום על 'צק בלנקו'. כמו שאנחנו לא חותמות על צ'ק ריק ככה לא צריך לאפשר לבית החולים להחתים אותנו על הסכמה מראש לכל דבר. זו דעתי. זהבה
עשיתי את הניתוח באסותא, ושם היה כתוב גם מה שגולדנברג סיכם איתי שיעשה, וגם עוד דברים רגילים של אסותא שחושבים שככה הם יסירו אחריות מעצמם לכל דבר, למשל היה כתוב שהם יכולים להחליף באמצע הניתוח את הרופא ואת המרדים ואני מסכימה לכך. אז מחקתי את זה יפה יפה וגם הוספתי משפט בצד עם חתימה שלי לידו, שאני לא מסכימה למשפט הזה ולא חתמתי עליו. בעיקרון, אני חושבת שחשוב מאוד לקרוא את הטופס הזה. חשוב מאוד כי באופן שגרתי הם כותבים שהם יכולים לעשות הרבה יותר ממה שלפעמים אנחנו מוכנות להסכים לכך. ומה שלא הסבירו לנו קודם שזו אפשרות, אז שלא יעשו. אין שום סיבה לחתום על 'צק בלנקו'. כמו שאנחנו לא חותמות על צ'ק ריק ככה לא צריך לאפשר לבית החולים להחתים אותנו על הסכמה מראש לכל דבר. זו דעתי. זהבה
אני כבר לא זוכרת
אני חושבת שבסך הכל מה שנשאר היה בסדר, אחרת הייתי מוחקת עוד. לא הייתי משאירה שם משהו שאני לא המחליטה הסופית לגביו. אולי אם זה ניתוח פרטי עם מרדים פרטי, אז הייתי מוסיפה את שם המרדים. אולי הייתי מוסיפה את הכדורים [הרגעה] שצריך לתת לי לפני הניתוח, כי זה חלק מהניתוח מבחינתי. זה חשוב מאוד, וזה ידוע על סמך כל המחקרים הרפואיים מהשנים האחרונות, שחשוב מאוד שהחולה ייכנס לניתוח כשהוא רגוע. זה משפיע על סיכויי ההחלמה ומשך ההחלמה, ולכן אני חושבת שצריך להכניס גם את זה כחובת בית החולים, כחלק מהחוזה שבין בית החולים למטופל, גם לשים את השמות והמינונים שהוחלט לגביהם. למשל, אצלי באסותא, האחות בחדר שלפני הניתוח פשוט שכחה לתת לי את הכדור , וכשראיתי שזמן הניתוח מתקרב ועומדים לבוא לקחת אותי פשוט קראתי לה ואמרתי לה מה המרדים רשם והכרחתי אותה לתת לי את הכדור. אולי אם זה היה כתוב כחובה של בית החולים אז לא היו מזלזלים בזה עד כדי כך. כי כאמור זה חשוב לא רק לבריאות הנפשית של החולה אלא גם לבריאות הגופנית שלו. ובעיה נוספת לדעתי, היא שאני לא חושבת שמראים למנתח את הטופס שעליו החולה חותם. כי מבחינת בית החולים זה סטנדרט, ולא שמים לב בכלל למה מחתימים את החולה. ואם החולה מוחק סעיפים ורושם שהוא לא מסכים להם, אז אני לא בטוחה בכלל שמביאים לתשומת ליבו של המנתח את המחיקות הללו. אצלי המחיקה הייתה על משפט סטנדרטי של אסותא, שבו הם מרשים לעצמם להחליף את הרופא הפרטי והמרדים הפרטי שלי במי שהם רוצים. ואני לא חושבת שבאמת היה סיכון בכך שהם יוחלפו כי עשיתי איתם חוזה נפרד. אבל בכל מקרה, לא הסכמתי שהמשפט הזה יהיה כתוב בטופס. וגם הראיתי למי שליווה אותי מה מחקתי. שיידע גם מי שבחוץ. זהבה
אני חושבת שבסך הכל מה שנשאר היה בסדר, אחרת הייתי מוחקת עוד. לא הייתי משאירה שם משהו שאני לא המחליטה הסופית לגביו. אולי אם זה ניתוח פרטי עם מרדים פרטי, אז הייתי מוסיפה את שם המרדים. אולי הייתי מוסיפה את הכדורים [הרגעה] שצריך לתת לי לפני הניתוח, כי זה חלק מהניתוח מבחינתי. זה חשוב מאוד, וזה ידוע על סמך כל המחקרים הרפואיים מהשנים האחרונות, שחשוב מאוד שהחולה ייכנס לניתוח כשהוא רגוע. זה משפיע על סיכויי ההחלמה ומשך ההחלמה, ולכן אני חושבת שצריך להכניס גם את זה כחובת בית החולים, כחלק מהחוזה שבין בית החולים למטופל, גם לשים את השמות והמינונים שהוחלט לגביהם. למשל, אצלי באסותא, האחות בחדר שלפני הניתוח פשוט שכחה לתת לי את הכדור , וכשראיתי שזמן הניתוח מתקרב ועומדים לבוא לקחת אותי פשוט קראתי לה ואמרתי לה מה המרדים רשם והכרחתי אותה לתת לי את הכדור. אולי אם זה היה כתוב כחובה של בית החולים אז לא היו מזלזלים בזה עד כדי כך. כי כאמור זה חשוב לא רק לבריאות הנפשית של החולה אלא גם לבריאות הגופנית שלו. ובעיה נוספת לדעתי, היא שאני לא חושבת שמראים למנתח את הטופס שעליו החולה חותם. כי מבחינת בית החולים זה סטנדרט, ולא שמים לב בכלל למה מחתימים את החולה. ואם החולה מוחק סעיפים ורושם שהוא לא מסכים להם, אז אני לא בטוחה בכלל שמביאים לתשומת ליבו של המנתח את המחיקות הללו. אצלי המחיקה הייתה על משפט סטנדרטי של אסותא, שבו הם מרשים לעצמם להחליף את הרופא הפרטי והמרדים הפרטי שלי במי שהם רוצים. ואני לא חושבת שבאמת היה סיכון בכך שהם יוחלפו כי עשיתי איתם חוזה נפרד. אבל בכל מקרה, לא הסכמתי שהמשפט הזה יהיה כתוב בטופס. וגם הראיתי למי שליווה אותי מה מחקתי. שיידע גם מי שבחוץ. זהבה
זה מאוד שונה מהציבורי ע"פ מה שכתבת
נתחיל מהסוף - בכל הניתוחים שעברתי, טופס הסכמה לניתוח תמיד נחתם מול הרופא המנתח (אחד מהם). גם בגניקולוגיה וגם בכירורגית. הסעיף הזה של אסותא על החלפת הרופא פשוט מטורף לדעתי. הרי מה ההגיון? בחרת רופא **פרטי** מלכתחילה שינתח! לא מדברת כרגע על המרדים, אבל המנתח עצמו.. אסותא מחתימה על כך שהם מרשים לעצמם להחליף רופא? אז מה בדיוק יתרון הפרטי כאן?? (בחירת הרופא). זה נראה לי קצת שערורייתי. תארי לך את המנותחים שלא קוראים לעומק את הטופס... משלמים לרופא X שבחרו בקפידה ואז יתכן מצב שרופא Y ינתח... אימאל'ה, תארי לך שאותו רופא "מחליף" לא הגיע להגיד "שלום" למנותח כשהוא כבר על המיטה... זה מצמרר אותי אפילו לדמיין כזו סיטואציה. לגמרי לא ברור לי סעיף כזה ברפואה פרטית
כשחתמתי על טופסי הניתוח, פעם מול סוריאנו ופעם מול שינמן - ההערות שלהם ושלי היו כתובות וחתמתי מולם והם חתמו מולי. כשחתמתי על הסכמה בניתוחים בכירורגית - גם אז, זה היה מול הרופא המנתח בעצמו. לגבי כדור ההרגעה, מסכימה איתך, זה חשוב מאוד שזה יהיה סעיף קבוע. הרי בד"כ הבקשה הזאת נרשמת במסמך שהמרדים ממלא אחרי התישאול שלו וכתיבת הבדיקות המקדימות שאנחנו מתבקשות להביא. הוא רושם את זה שם בנוסף לאקסטרות שרושם (אנטיביוטיקה, חומר נגד בחילות וכו'). הבעייה היא שאם כדור הרגעה לא הושרש כנוהל - אז האחריות לבקש היא עלינו.. ועם כל המתח והלחץ צריך לזכור את זה ולכן לעיתים זה מתמסמס. הרי לכי תסמכי על מרדים זר ולא מוכר שזה הדבר "הכי חשוב" שירשום מיוזמתו.. ומעבר לזה, זה גם אמור להיות נוהל בזמן האישפוז, כדי שלא יהיה מצב בו האחות "שוכחת" לתת. אני זוכרת שבגניקולוגיה - נידנדתי לרופאים ואחיות על זה. בכירורגית - לא היה צורך כי זה היה "בילט אין". דבר נוסף מאוד חשוב שכתבת ויכול להיות טיפ לכולנו - לחתום על המסמך כשהמלווה לצידנו! גם המלווים צריכים לקרוא ולדעת מה כתוב שם. דרך אגב, מכיוון שאצלי - כל הרדמה שמלווה בעירוי נוזלים לווריד במהלכה ואחריה מחייבת אותי בקטטר (בגלל בעיית השלפוחית שלי). אז זה משהו שכן הייתי רוצה שיירשם. כי אצלי למשל - קטטר לא יצא ממני עד שלחלוטין הפסיקו נוזלים - ברמת, תוציאו את המחט מהוריד ואז אתן לכם להוציא לי קטטר. (וזה יכול להיות גם ביום השלישי או יותר אחרי הניתוח עצמו). ובכל פעם - טימטמתי להם את השכל על כך. ואף אחד לא טרח לרשום את זה. הכירורג אמר לי פעם אחר פעם - תזכירי לי פה.. תזכירי לי שם.. לכן גם בחדר הניתוח דקה לפני שהורדמתי עוד חזרתי על זה כמו מנטרה..
נתחיל מהסוף - בכל הניתוחים שעברתי, טופס הסכמה לניתוח תמיד נחתם מול הרופא המנתח (אחד מהם). גם בגניקולוגיה וגם בכירורגית. הסעיף הזה של אסותא על החלפת הרופא פשוט מטורף לדעתי. הרי מה ההגיון? בחרת רופא **פרטי** מלכתחילה שינתח! לא מדברת כרגע על המרדים, אבל המנתח עצמו.. אסותא מחתימה על כך שהם מרשים לעצמם להחליף רופא? אז מה בדיוק יתרון הפרטי כאן?? (בחירת הרופא). זה נראה לי קצת שערורייתי. תארי לך את המנותחים שלא קוראים לעומק את הטופס... משלמים לרופא X שבחרו בקפידה ואז יתכן מצב שרופא Y ינתח... אימאל'ה, תארי לך שאותו רופא "מחליף" לא הגיע להגיד "שלום" למנותח כשהוא כבר על המיטה... זה מצמרר אותי אפילו לדמיין כזו סיטואציה. לגמרי לא ברור לי סעיף כזה ברפואה פרטית
אני ממשיכה עם השאלות
האם אתן חושבות שהט' שמלאתן עד עכשיו יכול להיות מענה במידה ובחורה שנכנסת לניתוח לפרסקופיה, והרופא לא חושד שיש לה אנדו? האם לדעתכן יש צורך בתיקון על מנת למנוע מצבים בהם נשים מגיעות לניתוח ומתעוררות בידיעה שעליהן לעבור עוד ניתוח - לאנדו? או שלא נעשה כלום עם המוקדים שהתגלו? ושאלת השאלות, האם השינוי הזה הוא רק תלוי ט עליו חותמים או תלוי רופא? האם כל רופא מנתח לפרסקופיה אמור לדעת לנתח גם אנדו ברמה כזו שלא יגרום לנזק ויוכל לאפשר תקופת חיים סבירה למנותחת לאחר הניתוח?
האם אתן חושבות שהט' שמלאתן עד עכשיו יכול להיות מענה במידה ובחורה שנכנסת לניתוח לפרסקופיה, והרופא לא חושד שיש לה אנדו? האם לדעתכן יש צורך בתיקון על מנת למנוע מצבים בהם נשים מגיעות לניתוח ומתעוררות בידיעה שעליהן לעבור עוד ניתוח - לאנדו? או שלא נעשה כלום עם המוקדים שהתגלו? ושאלת השאלות, האם השינוי הזה הוא רק תלוי ט עליו חותמים או תלוי רופא? האם כל רופא מנתח לפרסקופיה אמור לדעת לנתח גם אנדו ברמה כזו שלא יגרום לנזק ויוכל לאפשר תקופת חיים סבירה למנותחת לאחר הניתוח?
אם הבנתי נכון את שאלתך הראשונה
אז אפשר לקרוא לאותו ניתוח, לפה' אבחנתית... אחרת לא הבנתי למה אותה בחורה בדוגמא שלך הגיעה לניתוח (הרופא לא חושד באנדו. אבל הוא מברר מה מקור תלונותיה בניתוח). או ששוב אנחנו חוזרות למה שכתבתי לפני - האם זה "גדול" על הרופא מה שראה בפנים..? תראי, אני מדברת מנסיון פרטי שלי. אני נכנסתי לניתוח הראשון מתוך ידיעה ברורה והסכמה מלאה לכך שמתי שהוא אעבור ניתוח נוסף. כי ניתוח מלא בפעם הראשונה היה אמור לכלול אז את כריתת החלק החולה במעי. וסירבתי לכך נחרצות כולל רשמתי בכתב ידי. גם כשהרופאים היו בפנוכו וראו את חדירת המוקד וידעו שכריתה היא מאסט - הם בחרו שלא לכרות, כי הם ידעו שנכנסתי לניתוח עם ידיעה שלא תהיה שם כריתה. ההחלטה שלי כמובן לא היתה לרוחם. בדיעבד זו גם היתה החלטה שגוייה שלי לסרב לכך. אבל כך היה. ולקחתי על עצמי את האחריות. ולשאלת השאלות שלך - לדעתי טופס לא יעשה שינוי. מן הסתם, כל גניקולוג כירורג שעושה לפה' אמור לדעת להתמודד עם כל מוקד ואיבר נגוע שהוא רואה. אבל אם הוא מנתח אנדואית אחת בחודש - לטעמי זה לא מספיק. אם זה "גדול" עליו כך שמעדיף לא להתעסק שם ביותר מדי - הידע שלו במחלה מוגבל. נזק - יש כאן 2 דברים, אחד רשלנות של רופא לא מקצועי מספיק. דבר שני, נזק שנובע מסיבוכי ניתוח שזה לא תלוי כירורג. תקופת חיים סבירה - בין אם זה קשור למה נעשה בתוך הבטן או לא - כולנו כבר ראינו שלא כל ניתוח נותן את זה.. מכירה באופן אישי וקרוב מנותחות שאי אפשר להגיד עליהן שקיבלו תקופת חיים סבירה אחרי הניתוח. וזה לדעתי לא חייב להיות קשור ברופא אלא פשוט בבטן הפרטית של כל אחת, במחלה הפרטית שלה, ובמזל. את מכירה את המקרה שלי היטב. האם אני דוגמא לתקופת חיים סבירה לאחר הניתוח? (בהתייחס לאנדו כן?) אם ניקח את הניתוח אנדו השני שלי - עם נזק בשלפוחית, עם סיבוך פיסטולה במעי, עם סטומה (שלה אני בכלל לא קוראת נזק) - האם זו נחשבת תקופת חיים סבירה אם למעלה משנה וחצי אין לי תופעות אנדו וכאבים שהיו מנת חלקי 20 שנים? אבל באותה "תקופת חיים" עברתי עוד 3 ניתוחים שאין להם שום קשר לאנדו... איך את זה את שמה על כפות המאזניים? טוב, הולכת להתארגן למפגש עם הפרוקטולוג
אז אפשר לקרוא לאותו ניתוח, לפה' אבחנתית... אחרת לא הבנתי למה אותה בחורה בדוגמא שלך הגיעה לניתוח (הרופא לא חושד באנדו. אבל הוא מברר מה מקור תלונותיה בניתוח). או ששוב אנחנו חוזרות למה שכתבתי לפני - האם זה "גדול" על הרופא מה שראה בפנים..? תראי, אני מדברת מנסיון פרטי שלי. אני נכנסתי לניתוח הראשון מתוך ידיעה ברורה והסכמה מלאה לכך שמתי שהוא אעבור ניתוח נוסף. כי ניתוח מלא בפעם הראשונה היה אמור לכלול אז את כריתת החלק החולה במעי. וסירבתי לכך נחרצות כולל רשמתי בכתב ידי. גם כשהרופאים היו בפנוכו וראו את חדירת המוקד וידעו שכריתה היא מאסט - הם בחרו שלא לכרות, כי הם ידעו שנכנסתי לניתוח עם ידיעה שלא תהיה שם כריתה. ההחלטה שלי כמובן לא היתה לרוחם. בדיעבד זו גם היתה החלטה שגוייה שלי לסרב לכך. אבל כך היה. ולקחתי על עצמי את האחריות. ולשאלת השאלות שלך - לדעתי טופס לא יעשה שינוי. מן הסתם, כל גניקולוג כירורג שעושה לפה' אמור לדעת להתמודד עם כל מוקד ואיבר נגוע שהוא רואה. אבל אם הוא מנתח אנדואית אחת בחודש - לטעמי זה לא מספיק. אם זה "גדול" עליו כך שמעדיף לא להתעסק שם ביותר מדי - הידע שלו במחלה מוגבל. נזק - יש כאן 2 דברים, אחד רשלנות של רופא לא מקצועי מספיק. דבר שני, נזק שנובע מסיבוכי ניתוח שזה לא תלוי כירורג. תקופת חיים סבירה - בין אם זה קשור למה נעשה בתוך הבטן או לא - כולנו כבר ראינו שלא כל ניתוח נותן את זה.. מכירה באופן אישי וקרוב מנותחות שאי אפשר להגיד עליהן שקיבלו תקופת חיים סבירה אחרי הניתוח. וזה לדעתי לא חייב להיות קשור ברופא אלא פשוט בבטן הפרטית של כל אחת, במחלה הפרטית שלה, ובמזל. את מכירה את המקרה שלי היטב. האם אני דוגמא לתקופת חיים סבירה לאחר הניתוח? (בהתייחס לאנדו כן?) אם ניקח את הניתוח אנדו השני שלי - עם נזק בשלפוחית, עם סיבוך פיסטולה במעי, עם סטומה (שלה אני בכלל לא קוראת נזק) - האם זו נחשבת תקופת חיים סבירה אם למעלה משנה וחצי אין לי תופעות אנדו וכאבים שהיו מנת חלקי 20 שנים? אבל באותה "תקופת חיים" עברתי עוד 3 ניתוחים שאין להם שום קשר לאנדו... איך את זה את שמה על כפות המאזניים? טוב, הולכת להתארגן למפגש עם הפרוקטולוג
הפסקה הראשונה שלך
היא שאלת השאלות... ואני חושבת שממנה גם עלה הדיון... בקשר לאיכות חיים - לא יכולה לענות לך בודאות, אבל האם כרגע אחרי שעברת את כל הניתוחים (שידעת שהם יהיו גרורה של הניתוח הראשון) האם את יכולה להגיד שיש לך איכות חיים? האם התקופה הזאת טובה יותר ממה שהיה קודם לכן? תראי זה נכון שלא תמיד יש איכות חיים, ודרך אגב, בגלל זה גם הרבה רופאים לא נוגעים באנדו... כי נגיעה לא נכונה יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך, ומפה גם לרשלנות רפואית, אבל שוב השאלה היא האם רופא שראה ולא טיפל הוא רשלן, או רופא שראה וטיפל והטיפול שלו גרם לנזק כזה או אחר... כל התחום הזה של רשלנות רפואית מאוד מאוד מלחיץ ודק... והשאלה הנשאלת תמיד היא איפה הגבול? והגבול בימים אלו הוא ט' ההסכמה מדעת...
היא שאלת השאלות... ואני חושבת שממנה גם עלה הדיון... בקשר לאיכות חיים - לא יכולה לענות לך בודאות, אבל האם כרגע אחרי שעברת את כל הניתוחים (שידעת שהם יהיו גרורה של הניתוח הראשון) האם את יכולה להגיד שיש לך איכות חיים? האם התקופה הזאת טובה יותר ממה שהיה קודם לכן? תראי זה נכון שלא תמיד יש איכות חיים, ודרך אגב, בגלל זה גם הרבה רופאים לא נוגעים באנדו... כי נגיעה לא נכונה יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך, ומפה גם לרשלנות רפואית, אבל שוב השאלה היא האם רופא שראה ולא טיפל הוא רשלן, או רופא שראה וטיפל והטיפול שלו גרם לנזק כזה או אחר... כל התחום הזה של רשלנות רפואית מאוד מאוד מלחיץ ודק... והשאלה הנשאלת תמיד היא איפה הגבול? והגבול בימים אלו הוא ט' ההסכמה מדעת...
no
mz answer is of course not. An Endo doctor ahould know what he is doing. Another doctor should not touch the endo! It wil be nice if he can say "hey this looks lke endo, this girl should go to an endo doctor" and report what he has seen but that is it. This is why there are specializations. One doctor can't know everything.
mz answer is of course not. An Endo doctor ahould know what he is doing. Another doctor should not touch the endo! It wil be nice if he can say "hey this looks lke endo, this girl should go to an endo doctor" and report what he has seen but that is it. This is why there are specializations. One doctor can't know everything.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.