היי בנות

[ביביבי123]

היי בנות

אני כ"כ שמחה לדעת שיש פורום שכל מה שמדברים עליו זה רק על המחלה המגעילה הזאת ושאני לא לבד!!! אני עוברת כבר כמעט חצי שנה תהליך כ"כ מפרך ומלא בסבל .. איבחנו אותי רק לפני חודש וחצי וככה אני עם כאבים שלא מפסיקים אף פעם !! לפני זה כשחשבו שזאת רק דלקת ברחם ובאגן עוד נתנו לי אנטיביוטיקה שקצת הקלה על הכאב עד שהמחזור הגיע והסיפור חזר על עצמו שוב .אני כבר מעל שבועיים בבית כי הכאב הגיע לרמות חדשות ואני פשוט לא מסוגלת לעבוד . לפי התגובות שראיתי אתן די מרוצות מהמרפאה בתל השומר , את האמת אני לא ! הייתי כבר פעמיים, פעם ראשונה אצל סוריאנו ופעם שניה אצל הרופא השני שפשוט היה אדיש ! פרצתי בבכי לפניו מרוב יאוש וכאבים שהם לא נסבלים! אין לי חיים , אני רק שוכבת במיטה, אני לא יכולה לקיים יחסים נורמליים עם הבן זוג, אני לא יכולה לעשות כלום ! ממש כמו מסכנה כל היום רק מחפשת משהו שיקל על הכאב כי הכאבים פשוט לא נסבלים כבר ! התשובה שלו הייתה אין מה לעשות תהיי סובלנית , תמתיני שהגלולות ישפיעו ... אחלה תשובה! הן לא משפיעות וכ"כ כואב לי ! הם לא רוצים לנתח אותי כל עוד שלא ניסיתי את עניין הגלולות ולא מצאו אצלי ציסטות למרות שהייתי לפני עם הטבעת (נובה רינג) איזה שנתיים . בנות יש לכן איזה פיתרון לכאב ? אני כבר משתגעת ואני חייבת לציין שלשכב במיטה ולסבול כל היום זה ממש משעמם ואת האמת גם די בודד ומדכא ..

 

[זואילי]

הי ביביבי

אני קוראת מה שאת כותבת, ומסבה את תשומת ליבך לשירשורים האחרונים כאן. (וכמובן את שאר הקוראות). כתבת על שינמן, אדישותו כלפייך והאכזבה שלך מהטיפול בגלולות. בניגוד אלייך, יש כאן בנות שסיפרו השבוע שכל מה שהוא אמר להן זה - קדימה לניתוח, בלי טיפול "מקדים" של דיכוי. את לא מרוצה מהפגישה, הן לא מרוצות. מה שאומר - שיש כאן לדעתי איזו אקסטרה ציפייה למשהו. כל אחת מגיעה לרופא זה או אחר, מתוך איזו ציפייה שהוא יתן/יאמר לנו מה שאנחנו רוצות לשמוע. בסופו של דבר, הרופא אומר לכל אחת מה שהוא מוצא לנכון שמתאים, כל אחת ע"פ המקרה שלה... ולעיתים קרובות מדי, זה לא מוצא חן בעיננו.. ואז אוי ואבוי לרופא.. לענייננו... אובחנת לפני חודש וחצי ללא ניתוח? אמרו לך ליטול גלולות ברצף? את עליהן חודש וחצי? מתוקה, את בתהליך של בירור. כשמציעים לך במרפאה גלולות בנטילה רצופה, יש להם הגיון מאחורי ההצעה. אני מבינה לגמרי שלחיות עם כאבים עד חוסר תפקוד זו זוועת עולם. הייתי מציעה לך לכתוב יומן כאב, מעכשיו ועד לפגישה הבאה שלך איתם. לכתוב יומיום מה כואב איך כואב ומה הסימפטומים הנלווים ואם לקחת משכך ומה הוא וכו' וכו'. תקבעי תור לעוד חודש. תמשיכי עם הגלולות כפי שהורו לך. וכשתגיעי למרפאת האנדו שוב, תבקשי מהם מכתב למרפאת הכאב בתה"ש. כתבתי את זה בשירשור אחר כאן.. גם אני הגעתי על 4 למרפאת האנדו. קודם נתנו לי דיכוי. הייתי מגיעה בכל חודש. עד שקבעו לי את הניתוח. גם אח"כ הייתי מגיעה המוןןן. כל עוד כאב לי, הם היו רואים אותי. לא נתתי להן מנוח. עד שזה עבר לפעם בחודשיים, שלושה, חצי שנה, ועכשיו כמעט שנה שלא הגעתי... (אני רק עוברת להגיד שלום כשאני בבי"ח). את חייבת למצוא את אותה סבלנות. ולקחת משככים... את רק בתחילתו של בירור והגלולות זו דרך אחת להבין איך גופך מגיב לזה. תני להם צ'אנס לטפל בך. אני את כל השבוע העברתי בשכיבה (לא קשור לאנדו) אם כאב לי - לקחתי משכך וישנתי, כשלא כאב - ספר טוב, טלויזיה ולהכניס משהו לפה... רק רציתי שקט, בלי טלפונים מחברות, בלי פעילויות. אני עם עצמי ועם המנוחה שהייתי צריכה. היה לא רע בכלל

 

[liats80]

../images/Emo45.gif

מסכימה עם זואילי. טיב רופא לא צריכה להמדד כרמת הסכמתו עם הטיפול והאבחון שכבר החלטנו לעצמינו. אנחנו כן יכולות להביע דעה ולהעלות השערות שכן אנחנו מכירות את הדוף והתחושות שלנו הכי טוב, אבל בסופו של דבר לרופאים בדר"כ יש סיבה טובה להציע טיפול איקס ולא ווי. תהליך האבחון הוא אכן ארוך ולצערנו רצוף כאבים. אבל תמשיכי להתעקש ותגיעי אליהם בכל פעם עם מידע ביד של איפה כואב לך מתי ואיך ופירוט של כל הסימטומים שלך. תספקי להם את כל הכלים שהם צריכים כדיי לעזור לך. חודש וחצי על גלולות זה אכן זמן קצת יחסית מבחינת טיפול. מצד שני ברור שמבחינתך לסבול חודש וחצי זה המון. אבל תני לזה צ'אנס. והכי חשוב - תרגישי טוב!!

 

[רווית04]

..

ד''ר שיינמן אומר את המציאות בפנים, מהכרות זמן רב איתו, הוא לא רוצה טיפש, יש לו הבנה ועניין. הוא מגלה אמפטיה בדיוק כמו ההכרות שלי עם ד''ר סוריאנו. אבל את צריכה גם להבין שזה באמת לוקח זמן לראות האם הגלולות עובדות ומצליחות לשנות משהו על גופך, כל גוף מגיב שונה ובזמן אחר.. יכול להיות שאת גם צריכה משככי כאבים, על כן הייתי ממליצה לך לבקש הפנייה למרפאת כאב בתל השומר לד''ר אורית דולברג, שהיא מתמחה בתחום וגם עם המחלה. המחלה משפיעה על איכות החיים אין ספק בכך, אני הייתי מעל שנה במיטה מרותקת, לא עובדת לא לומדת בקושי זזה כמו לוויתן. זה משעמם, זה מדכא, זה מייאש,זה מתיש ומלא עצבים ומה לא.. אבל אם את באמת שמה לב שעובר זמן והגלולות לא משפרות משהו, ניתן לקבוע תור אצל ד''ר שיינמן או לד''ר סוריאנו בהקדם ולציין בפני המזכירה שאת סובלת מכאבים או לבקש לשוחח עמו בפון. אם יש לך תגובות אחרות שהן נוספו ולא קל לך אז גם פונים לרופא משפחה או לבית החולים, אל תתני לעצמך לסבול מכאבים. אולי ברגע שתטפלי בכאב נקודתית ותהיה הקלה אולי אז תרגישי שהגלולות יעבדו. גם אני הייתי תקופה של כמה חודשים עם טבעת נובהרינג ועליי היא השפיעה לא לטובה, מלא הפרשות, וזה גרם לי לדלקת שם שלקחה זמן עד שעברה..אז לא הייתי ממליצה עליה מהכרותי איתה. דרך אגב,איזה גלולות את נוטלת? מקווה שתרגישי טוב יותר.

 

[רווית04]

רוצה=רופא.

דרך אגב, בפגישה הראשונה שלי הייתה עם ד''ר סוריאנו וגם השנייה לאחר מכן הייתי במעקב ממושך אצל ד''ר שיינמן עד שאני הייתי כה בעייתית עם האנדו' שהקשיתי עליו שאני עם כל דיכוי שקיבלתי, או פיתחתי רגישות כזו או אחרת, אז חזרתי למעקב צמוד אצל ד''ר סוריאנו. אני מבינה רבות מפה שבאות בציפייה גדולה מהרופא, אבל פה לפחות יש להבין שזו מרפאה שמטפלת בכל כך הרבה נשים מכל שטחי הארץ, שהם משקיעים המון מזמנם ומהיכולת שלהם. הם לא עושים שם דבר לרעה בשבילנו ולהפך רק משתדלים לשפר את האיכות במרפאה הזאת. כמה היא התקדמה לאורך השנים, והתפתחה יותר ויותר. המחלה היא קשה,מסתורית חסרת מודעות בקרב ציבור הרופאים אבל רק בסבלנות אפשר להתקדם ובזמן שאת מפוקסת ומבינה מול מה את מתמודדת ולומדת להכיר את הגוף שלך, את השינויים החדשים שחלים בו.

 

[ביביבי123]

אתן צודקות

סאתי באמת בציפייה לניסים ומפלאות וזה לא קרה וזה היה מאכזב .. באתי לד"ר שיינמן כשבוע וקצת אחרי הפגישה עם ד"ר סוריאנו והוא הסביר לי שאין מה לעשות אני בחורה לפני לידות וכרגע הגלולות הן הניסיון הראשון לטיפול ואני חייבת להיות סבלנית לטיפול . מה שמפחיד אותי הוא שכל הזמן הזה שאני ממתינה ויש לי כאבים זה רק ממשיך להתפשט . ראיתי שרשמתן שגם אתן ישבתן בבית הרבה זמן ואפילו שנה .. איך אפשר להתקיים ככה , עוד חודש יגמרו לי הימי מחלה ואז גם לא ישלמו לי מהעבודה . ממה אני אתקיים ? יש אופציה לעשות עם זה משהו . ד"א לגבי הכאבים שאלתי ואמרו לי לערבב נורופן ואופטלגין לא דיברו איתי בכלל על מרפאת הכאב . אבל תודה לכן אני יודעת שהיא קיימת . אני חייבת לשאול משהו נוסף , לפי כל מה שקראתי המחלה לא עוברת עד להרודת הרחם והשחלות או הגעה לגיל המעבר . היום שוחחתי עם חברה שהתברר שגם יש לה את זה והיא עברה את הניתוח לפני שנה ואמרה שהפרופסור שניתח אותה אמר לה שזה לא יחזור , האם יתכן ?

 

[רווית04]

תראי אני מבינה אותך, גם אני בחורה צעירה,

לא נשואה, בלי ילדים. גם הנושא של הפוריות מחריד אותי עד מוות.. הייתי מעל שנה מרותקת למיטה, בין ארבע קירות, זה לא היו החיים עבורי. מבחורה שהייתה רגילה לצאת למועדונים,פאבים,מסעדות,בתי קפה,קולנוע וכו' וכו'..כל הזמן הגעתי למצב שלא יכולתי לזוז מהמיטה וכל הזמן הייתי מסטולית. הבנתי מכל הרופאים שזה לא צורת חיים, אבל הפגיעה באיכות החיים שלי דיי קשה הייתה, הייתי חייבת לטפל בעצמי קודם כל בשביל לחשוב על ההנאות הקטנות שיש לחיים להציע לי. אני יודעת שזה נראה שכל מה שאני אגיד לך כעת יראה לך שחור, בצורה הכי פסימית שיש. עד היום יש מצבים שאני חושבת רק על הרע מכל ולא באמת מאמינה שכל כאב קטן שאני במיטה זה יעבור. זה משתפר מפעם לפעם, ושוב באה הנפילה שאת חייבת משכך כאבים ולמיטה. במצבי הקיים אני מפוצצת בנרוקטיקה ומורפיום,מקבלת זריקות שזה דיכוי הורמנלי שקיבלתי לפני שנתיים והחודש חזרתי אליו בהוראת ד''ר סוריאנו, כי אני אמורה לעבור ניתוח חוזר,ואני רחוקה מכך כי הגוף שלי נורא חלש. מה גם שאני לא אוכלת, אני חיה על נוזלים בלבד. ממה את תתקיימי? אני מבינה שהמצב שלך בעייתי יותר, אולי יש אפשרות לדבר עם מישהו בהנהלה במקום עבודתך ולהסביר לו את המצב הקיים? בתקווה שיבינו אותך. אני לא יודעת מה הססטוס שלך ומה המצב עם המשפחה המורחבת אולי יוכלו לעזור לך? אבל בגלל שאת רק בהתחלה כן הייתי ממליצה להתחיל לפעול על מנת למצוא גם את המשכך כאבים או הקוקטייל שיעזור לך לעמוד על הרגליים. גם אני עם כמות גדולה של מורפיום ונרקוטיקה קמה בבוקר לעבודה,הולכת לאוניברסיטה,בצהריים חונכת או עובדת. זה החיים אין דרך אחרת לעשות גם לממן טיפולים גם לחיות בכבוד. זה המאמצים שכל אחת נותנת. אם יש לך פגיעה הרבה יותר קשה ומחלות נלוות נוספות אולי יש לך אפשרות לתבוע את ביטוח לאומי. אבל אל תצפי ליותר מדי. אני תבעתי בזמנו וקיבלתי 36%. אז תערבבי את מה שהציעו לך, תתחילי עם מה שהוצע לך, לכי צעד צעד, תלמדי להכיר את התגובות שעל הגוף שלך, זה יקח זמן. זה דורש הרבה סבלנות, זה תהליך ארוך. בכל אופן אני אישית עם זה משנת 2007, הנה המחלה עוד לא נעלמה לה והתאדה כאילו לא היה. מי היה הפרופסור שניתח אותה והסביר לה על כך? כי אני עוד לא שמעתי על כך אלא אם כן הורידו לה את הרחם והשחלות וכל מה שיש בפנים אז זה הגיוני. אם לא אז זה באמת שלא ייתכן.

 

[ביביבי123]

היי רווית

תודה לך על השיתוף איך רשמו לך אבל מורפיום זה משכך כאבים ממש חזק ? ואם את לוקחת אותו איך את מצליחה לתפקד בעבודה הרי זה ממש ממסטל . בנוגע לפגיעה באיכות חיים זה ממש ככה אני מרותקת למיטה ולא יכולה לעשות כלום , אני מרגישה ל כמו בחורה בת 26 אלא כאילו אני בת 76 אני לא יכולה אפילו לשבת כי הכאבים בגב כ"כ חזקים . בנוגע לביטוח לאומי שמעתי על זה שאפשר לתבוע אותם , איך הגעת למצב שתבעת אותם כשישבת בבית כל השנה הזאת ?

 

[רווית04]

היי,

רשמו לי מורפיום לנוכח העובדה שיש לי מוקדים שלא ניתן להגיע אליהם ויושבים לי על העצבים , לאחר שתי לפרוסקופיות, זמן ארוך של נסיון דיכוי ממושך וכל המגוון של המשככים שלקחתי שלא עזרו לי הגעתי למשהו שאיכשהו עוזר במידה מסוימת גם אם היא קטנה. זה עדיין לא העלים לי את הכאבים, אבל אם כבר אני מסוגלת לתפקד במגבלות שלי זה עדיף מכלום,לא? אני מבינה אותך, כי אני בת 23 עם המחלה מגיל 19 שבמקום להיות בשיא של הפריחה שלי אני מרגישה בנבילה. דיברתי עם עו''ד ,קרוב של המשפחה, שמילא עבורי את הטפסים, הבאתי להם אישורים מד''ר סוריאנו,ד''ר שיינמן,ד''ר דולברג, דוחות ניתוח ואישפוזים רבים שהיו לי, וכל מומחה שבדק אותי. עברתי שני ערעורים שם וקיבלתי פשוט.

 

[זהבה240]

לא תמיד

ברוב המקרים עם ההגעה לגיל המעבר, גם המחלה משתתקת. יש גם מקרים נדירים שלא. חלק מהדיכוי [אחרי גלולות, אם הן לא עוזרות] אלה זריקות שמכניסות ל'כאילו' גיל המעבר, לכל זמן שההשפעה שלהן נמשככת. הוצאת הרחם והשחלות, זו פעולה מאוד דרסטית, ואין מאה אחוזים ברפואה. כך שגם הפרופסור שניתח אותה לא אמר את כל האמת. זה רק 99% שזה לא יחזור. והוצאת שחלות גורמת למה שנקראה מנפאוזה ניתוחית, וזה דבר שברוב המכריע של המקרים, בכלל בכלל לא קל. תחשבי על זה, זה לעבור מייצור של מאה אחוזי הורמונים לאפס בחלקיק שניה. זה זעזוע נוראי לגוף. חוץ מזה, גם בגיל המעבר הרגיל, יש עדיין תמיד לכל החיים ייצור מסוים של ההורמונים. אם מוציאים את הכל -אין שום יצור בכלל, ויש לכך השלכות רבות על הבריאות. מכיוון שאת רק בהתחלת הדרך, ויכול להיות שבקרוב מאוד כבר תרגישי ממש טוב. אז לא הייתי מציעה לך להיכנס למחשבות של ייאוש ושל ניתוחים דרסטיים שכרגע הם מיותרים. תבקשי הפניה למרפאת הכאב הזו. הבנות כאן כותבים ניסים ונפלאות על הד"ר דולברג הזו. ואם אין תור קרוב, אז תנסי ללכת אליה באופן פרטי. אין לי מושג אם היא מקבלת בפרטי או לא. מאוד חשוב גם במרפאות כאב לדעת למי הולכים. לא כל אחד יודע את מה שצריך לדעת על הנושא הזה ועל כאב בכלל. בינתיים את יכולה ללכת גם לדיקור סיני באופן פרטי. יש נשים שזה עוזר להן מאוד לכאבים. אם תרצי אשלח לך במסר פרטים של רופא שנחשב למומחה ברפואת נשים בתוך הרפואה הסינית. אני סומכת עליו מאוד ועל היושר המקצועי שלו. בהצלחה זהבה

 

[גילגול38]

אני דדוקא ממליצה על נובה רינג

אני כבר שנה עם הטבעת ודי מרוצה... עכשיו יש איזה קמפיין שלהם דרך WOM ואפשר לקבל מידע דרך *4929 אולי הנציג הרופאי שם יכול לעזור לך

 

[רווית04]

ואני הייתי עם הטבעת נובה רינג חצי שנה,

ודיממתי עדיין, והייתי החלק מאחוז 1 שזה משפיע עליהן בדלקות ופטריות.. לכן , יש נשים שזה מתאים להן ויש שלא.

 

[galim29]

ברוכה הבאה

מסכימה עם מה שכתבו לך, להיות סובלנית כמה ישותר כי התחלת תהליך, לעבור אבחון ולתת לגלולות זמן להשפיע. אין פתרון פלא לאנדו'. גם הניתוח (לפרסקופיה) לא מרפא מהמחלה לגמרי אלא מחזיר איכות חיים ברמה מסויימת. צריך להכיר במחלה, ללמוד לחיות איתה ולהבין ש 100% סביר להניח כפי שהכרת פעם, לא יהיה. אבל אפשר להתמודד, לדעת להכיר את המגבלות של הגוף, לדעת מתי לנוח ולהוריד הילוך כשצריך ולהיות כל הזמן במעקב. ונכון שלא תמיד אוהבים לשמוע את מה שהרופא אומר או היחס שלו, זו הבעיה כשנמצאים בבית חולים ציבורי או קופת חולים שקשה לבחור את הרופא. הייתי נותנת צ'אנס לשיינמן, הוא רחוק מלהיות אדיש, אבל בהחלט אומר את האמת, גם אם לא נעימה לשמוע. ואולי כדאי לשקול ייעוץ פסיכולוגי ללוות אותך בזמן האבחון וההתמודדות עם האנדו'.

 

[ביביבי123]

גלולות

מאחר והגלולות לא משפיעות עלי , אתן אולי יודעות מה יהיה הצעד הבא ?

 

[galim29]

לא נתת לזה מספיק זמן לדעתי

אולי צריך לשנות לסוג גלולות אחר? את צריכה להתייעץ עם הרופא ולחשוב על פתרון אחר אם מתבקש. אין חוקים כפי שכתבתי לך, וכל גוף מגיב אחרת. רק הרופא שמכיר אותך, ידע לחשוב יחד איתך על הצעד הבא.

 

[ביביבי123]

צורת איבחון

איך ניתן לאבחן את רמת המחלה כפי שכולכן מציינות? או לוודא סופית שזה באמת זה , בינתיים הם אמרו לי שיש רגישות בצד השמאלי של הרחם וד"ר שיינמן אמר שזה כמעט בוודאות אנדמטריוזיס . ואני מצטערת שאני משגעת אתכן עם כ"כ הרבה שאלות אבל כל זה די חדש לי ועם כל מה שקראתי על המחלה באינטרנט כמעט ולא רשום כלום על השיטות טיפול בה , ככה שהידע שלי בזה די אפסי .

 

[galim29]

מצרפת לך לינק לקריאה

http://nashim.sheba.co.il/126/ ובכלל מציעה לך לשבת, לקרוא את הפורום, חלקים ממנו ויהיה לך מושג יותר טוב מה זה אנדומטריוזיס. המידע נמצא כאן, צריך לשבת, לקחת אוויר ולקרוא אותו.

 

[זואילי]

לגבי הגלולות, מסכימה עם גלים

גם לזה צריך לתת צ'אנס. הרופאים שם מחליטים לגביי - מתי יתאים לי דיכוי בזריקות ומתי גלולות. הייתי על סוג מסויים, נתתי להן צ'אנס אבל אחרי תקופה, כשראיתי שאני מדממת אחרי חפיסה שלישית ורק אחרי אוקיי מרופא (ושוב, לקח זמן) הוא החליט לשנות לי לסוג אחר. היום אני על החפיסה השנייה ועם הכתמות... אבל כל עוד לא נאמר לי להפסיקן - לא הפסקתי ובכל זאת נותנת גם לסוג הזה זמן. ודואגת לעדכן את מי שצריך. כאבים, עם הגלולות הנוכחיות אין לי תודה לאל. את מבינה, זה לא מהיום למחר. תקבעי את הביקורת הבאה, תדברי איתם שוב ושוב, צריך גם להיות אסרטיבית - לשאול את הרופא מה ה"תוכנית"...

 

[פסי בריבוע]

הי ביביבי

כל כך מזדהה... עם הכאבים שנראה כאילו זה לעולם לא מפסיק, עם האי יכולת לעבוד, עם כמה שזה בודד ומדכא... אני גם הוכנסתי לדיכוי על גלולות, שעבד בדיוק ל- 2 חפיסות.. התחלתי לדמם והמשכתי עם הגלולות כמו שנאמר לי. זה היה החודש הכי סיוט בחיים שלי.. כל בוקר התעוררתי עם כאבי תופת עד כדי כך שהייתי מקיאה, ופעם אחת אפילו איבדתי את ההכרה לכמה דקות.. הייתי שותה כדור אחרי כדור עד שהכאב היה הופך לנסבל, ואז סוחבת את עצמי לעבודה בד"כ מגיעה באיחור, אם בכלל... לפני יומיים הדימומים הפכו למחזור, ממש... ואתמול הגעתי למיון ושוחררתי אחרי מתן מורפיום לוריד... והיום בושרתי ע"י העבודה שלי שהם מעבירים אותי למשרדים (קודם הייתי משרתת קהל), ושזה הצעד האחרון שיש להם כדי לעזור לי... (ובאמת אני חייבת להם המון... הם באמת ניסו להיות קשובים ולהבין... מה שאני רוצה להגיד, זה שאת לא לבד.. גם אם לפעמים זה נראה ככה... המון צדדים במחלה הזו גורמים לך להרגיש לבד, המון צדדים במחלה הזו יכולים לגרר אותך למטה, מתסכל שאת רוצה לצאת ולא יכולה, שאת רוצה לעבוד ולא יכולה, שלא נעים לך לבטל כל הזמן, ולא תמיד האנשים סביבך מבינים, רוב הזמן זה רק את והכאב שלך... אבל אני מאמינה שזה תקופתי, וכמו שאמרו לך כאן, זה רגע ניסיון להבין מה הדרך הכי טובה להחזיר לך את איכות החיים שלך.. אני בדיוק באותו מצב... לפעמים ההמתנה הזאת לשיפור יכולה להיראות כמו נצח, אבל אני מאמינה שיהיה יותר טוב.. שזה ישתפר... נכון שלפעמים התשובות של הרופאים לא מספקים, במיוחד שזה לא פותר את עניין הכאבים, אבל אני מאמינה שבסוף תמצאי את הדרך שהכי טובה לך ושתשפר את מצבך. מצטרפת להמלצה לפנות למרפאת כאב... תרגישי טוב

 

[אורטל262]

החלפתי ליוזר שלי

כולכן רושמות על לקיחת משככי כאבים שעוזרים לכם .. אני לא מוצאת תרופה שהיא ללא מרשם שעוזרת לי . הקושי העיקרי שלי הוא הגב , הכאבים ממש חזקים וכשאני מנסה לשבת אפילו דקה או שתיים הכאב בלתי נסבל ואני חייבת לעמוד או לחזור לשכב . האם מישהי סובלת או סבלה ממצב דומה ? מה עשיתן בנושא? האם יש מה לעשות? בנוסף לזה אני חייבת לשאול לגבי הדיאטה שכולכן מדברות עליה , לא הציעו לי במרפאה דיאטה או דיברו על זה בכלל , האם יש סיבה שחלק מכן כן נמצאות בדיאטה וחלק לא ?