Svetik In Love
New member
היי בנות,
בעיקרון אני תמיד מנסה לשמור על אופטימיות ומצב רוח טוב אבל לפעמים הגעגועים אליו פשוט הורגים אותי. במיוחד כשהוא סוגר שבועיים. (אני יודעת שהמוטיב הזה מוכר כאן לכולן ואני לא היחידה שלא רואה אותו מלא ויש כאלה שלא רואות את החבר הרבה יותר אבל עדיין) זה נורא קשה. הוא בסך הכל 3 חודש שם ואנחנו ביחד שנתיים ו-8. חשבתי שזה לא יהיה כל כך קשה כי אנחנו הרבה זמן בקשר ויהיו מלא געגועים והצבא יעשה לנו רק טוב. אז נכון שהצבא הגביר את הגעגועים וחיזק אבל אני מרגישה שאנחנו נפגשים כל כך מעט (רק שושים כי הוא בקורס בנתיים) ומדברים כמעט כל יום כמה דקות בטלפון. אם יש מזל אז מדברים פעמיים ביום. סתם... רציתי קצת לקטר וגם רציתי לשאול מה אתן עושות בזמן הפנוי (המרובה) שלכן. אני קוראת, כותבת, מציירת, יוצאת עם חברות לפעמים ועדיין יש ממש חור גדול בלב. =(
בעיקרון אני תמיד מנסה לשמור על אופטימיות ומצב רוח טוב אבל לפעמים הגעגועים אליו פשוט הורגים אותי. במיוחד כשהוא סוגר שבועיים. (אני יודעת שהמוטיב הזה מוכר כאן לכולן ואני לא היחידה שלא רואה אותו מלא ויש כאלה שלא רואות את החבר הרבה יותר אבל עדיין) זה נורא קשה. הוא בסך הכל 3 חודש שם ואנחנו ביחד שנתיים ו-8. חשבתי שזה לא יהיה כל כך קשה כי אנחנו הרבה זמן בקשר ויהיו מלא געגועים והצבא יעשה לנו רק טוב. אז נכון שהצבא הגביר את הגעגועים וחיזק אבל אני מרגישה שאנחנו נפגשים כל כך מעט (רק שושים כי הוא בקורס בנתיים) ומדברים כמעט כל יום כמה דקות בטלפון. אם יש מזל אז מדברים פעמיים ביום. סתם... רציתי קצת לקטר וגם רציתי לשאול מה אתן עושות בזמן הפנוי (המרובה) שלכן. אני קוראת, כותבת, מציירת, יוצאת עם חברות לפעמים ועדיין יש ממש חור גדול בלב. =(