היי בנות,

[Svetik In Love]

היי בנות,

אז חבר שלי התגייס לפני בערך שבועיים וחצי וכבר אני מרגישה מתוסכלת. הוא יצא כל שישי ועכשיו הוא הלך לשבועיים לבסיס שלו בצפון-כששנינו גרים במרכז. נכון שזאת רק ההתחלה אבל אני מרגישה נורא בודדה והוא מספר לי כמה הוא נהנה וכמה הוא אופטימי- ואני נורא גאה בו. לא קל להיות אופטימי בטירונות ועוד חייל שיהיה קרבי. יש לי נורא בגלל שאני עושה ש"ל אני לא בדיוק מבינה מה הולך שם. אני חוששת לקשר שלנו (למרות שאנחנו ביחד שנתיים וחצי בעוד יומיים) אני חוששת שהצבא יפרק אותנו. כמעט לא יוצא לנו לדבר, רק בערב בשעת ט"ש במשך 20 דק' בדרך כלל ושום סמסים כל היום וזה מרגיש לי נורא בודד. אני יודעת שככה זה אבל אני צריכה חיבוק... כנראה. וניסיתי ואני מנסה להעסיק את עצמי כדי לא להשתגע. ומקווה שהוא לא שוכח אותי כשהוא שם... =(

 

[ת ו ל ת ו ל ה]

היי קבלי חיבוק ../images/Emo24.gif

עברתי את זה גם ואני כל כך מזדהה איתך.. זה נורא קשה.. אבל כשהטירונות תיגמר זה יהיה קצת יותר קל.... אל תתני לטירונות או לצבא בכלל לשבור ולהרוס לך את האהבה למרות שיש מלא כאלה שלא שורדים את זה... ועכשיו אני מסתכלת אחורה ויואו חלפו שנתיים ממש מהר והנה השבוע חבר שלי משתחרר סוף סוף.. (נכון לא הייתי איתו מההתחלה של הצבא שלו אבל היה לי לפני כן חבר שעברתי איתו גם טירונות קרבית.. נפרדנו לא בגלל הצבא בגלל דברים אישיים יותר, שאם לא היו קיימים מן הסתם היינו ביחד) ולמרות שלא עברתי עם החבר הנוכחי טירונות זה מספיק קשה לראות אותו רק בסופי שבוע או כל שבועיים שהוא מת מעייפות.. אבל האהבה חזקה מהכל ולא נתנו לזה לשבור אותנו.. מאחלת לך גם שלא תישברי... ועוד הרבה שנים מאושרות וכייפיות.. תהילה ולחייל המדהים שלי- wellcome bake לאזרחות! אוהבת אותך!

 

[Svetik In Love]

=)

מזל טוב לחייל שלך =) קודם כל. אני לא חושבת שהצבא יפריד בינינו אבל החשש באמת קיים. מקווה שזה לא יישבור אותנו... האהבה חזקה מאוד ועברנו המון מכשולים.. אבל זה מן מכשול "ארוך" במיוחד.

 

[ת ו ל ת ו ל ה]

צודקת

תודה רבה בשמו... זה מאוד מרגש אותנו הקטע של השחרור.. סופרים ת'ימים.. אין לי ספק שקיים חשש אבל אפשר עם כוח רצון ואהבה לעמוד מול הקושי ולעבור את כל הגשרים! עובדה אנחנו הצלחנו ויש עוד המון כמונו שאני גם מכירה.. אני מבטיחה לך שיהיה בסדר.. מה שלא יהיה! בהצלחה ענקית.. אם את רוצה תמיכה בימים הקשים את מוזמנת לכתוב לי בפרטי.. אין לי מסנג'ר..

 

[מורוש60]

אל תרגישי לבד!!

היום חבר שלי התגייס וגם הוא בקרבי....=\.... וכבר עכשיו אני מרגישה את התסכול.... תשלחי לי את המסנג'ר שלך במסר....ונוכל להעזר אחת בשניה אם תירצי...

 

[Svetik In Love]

=(

שלחתי לך מסר..

 

[מורוש60]

היי בנות...(נצל"ש)

איך מתמודדים אם היום הראשון?? פשוט קשה לי.... זה בא בבום ....כי הינו רגילים לדבר כל יום! וביום שני ושלישי הוא היה בא אלי.... ופתאום הוא לא יבוא...=\..... וגם מפעם לפעם קופצות לבקר הדמעות ....כי אחרי שמעקלים....וכל היום שומרים בבטן אז הן מתפרצות... אני משתדלת לא לחשוב על זה הרבה...אז הלכתי לחברה ....ומחר אני יהיה יותר עסוקה... אבל....אני פשוט לא יודעת איך להתמודד....קשה לי... יש עצות?? תודה מראש

 

[Clueless Maiden]

אין דרך

מאוד מוגדרת להתמודד. רק הזמן. אני הייתי עם חברות שלי כל היום הראשון,(ובכיתי להן באמצע אוטובוס, וכל הנוסעים חשבו שהשתגעתי), וזה דווקא די עזר. תנסי להעסיק את עצמך, להיות עם חברות, ותראי שלאט לאט את מפתחת "טכניקות אנטי-יותר-מידי-געגוע", לומדת איך להתמודד עם המרחק, וכל זה.

 

[Clueless Maiden]

אל תדאגי

זה ככה רק בטירונות, וגם מתרגלים. אגב, 20 דקות ביום, בטירונות, זה ממש הרבה. בזמני זה היה 5 דקות, או פחות. תיהי חזקה. מהר מאוד את תתרגלי, גם ליציאות, גם לכמות הדקות המוגבלת שמדברים ביום, ואין שום סיבה שהצבא יפריד בינכם. אחרי הטירונות יהיה לו הרבה הרבה יותר זמן אלייך.

 

[Svetik In Love]

תודה רבה על התגובה =)

באמת זה דיי הרבה 20 דקות אבל זה כייף לדבר ככה =) מקווה שאת צודקת בקשר להכל.

 

[nofar2020]

היי מאמי.

אני אמנם לא כ"כ מכירה אותך, אבל אם ההודעה שלי תגרום לך קצת טוב אני אשמח. אני בטוחה שכמעט כל קשר עובר את המשבר הזה של הגיוס, והצבא.. וההתחלה. אני יכולה להבטיח לך שאין זוג שלא קשה לו בתהליך הזה. אני רוצה שתהפכי שנייה את המציאות. את עם חבר שלך שנתיים וחצי. אם את היית מתגייסת מה את חושבת שהיה קורה? האם לא היית מתה מגעגועים אליו? לא היית רוצה כבר לחזור אליו ולחבק אותו? תאמיני לי שהגיוס זה אחד הדברים שיותר מגבירים את הגעגוע והאהבה לאנשים שאתה אוהב, לבית (ואת אכן חלק מאוד גדול מהבית שלו.) הוא במקום חדש, במצב חדש - אני בטוחה שהוא מת מגעגועים..מת לחזור אלייך, לחבק אותך..לנשק אותך. להיות איתך. עוד קצת זמן את תראי שהמצב הוא לא ככה.. לא יהיה לו לו"ז עמוס כ"כ כמו עכשיו..השעת ט"ש הזאת היא בסה"כ לטירונות..בהמשך יהיה לו עוד הרבה זמן לדבר, והדברים ייתהפכו. אני לא מבטיחה לך שבהמשך יהיה קל לגמרי, ותחיו באושר ועושר. תמיד זה קשה להיות בקשר עם מישהו שהוא קרבי, והרבה פעמים יכול להיות שגם תבכי ושיימאס לך. אבל ההתחלה הזאת היא תמיד תהיה, לכל זוג. שנתיים וחצי זה אכן רציני מאוד. אם החזקתם כ"כ הרבה זמן, את חושבת שזה מה שיישבור אתכם? הייתי מציעה לך דבר ראשון להעסיק את עצמך. אני לא יודעת באיזה סטטוס את נמצאת כרגע - אם את בבית ספר, בצבא.. במסגרת אחרת כלשהי. אבל מניסיון, להיות עם חברים זו אופציה מאוד טובה, שעושה טוב על הלב. לדבר איתם..לשחרר קצת לחצים...(ואת המחשבות ההרסניות האלה) תמצאי לך עיסוק שמעניין אותך, שאת חושבת שיעסיק אותך וייגרום לך לנקות את הראש וייעשה קצת טוב על הלב. יש כ"כ הרבה דרכים, יש לך רק לבחור. גם אם אין אסמאסים את יכולה לשלוח לו את הודעות חמודות (לפעמים יש לו אופציה אולי רק לבדוק את הפלאפון ואם הוא ייראה ממך הודעות אני בטוחה שזה ייעשה לו טוב על הלב וייתן לו כוח) תמיד תאחזי בידיעה שהוא חוזר, בסופו של דבר הוא חוזר...והוא רוצה לחזור לידיים אוהבות ותומכות. אל תהפכי את השירות שלו לדבר המרכזי אצלך בחיים, זה עלול להרוס אותך לגמרי! את צריכה לראות את זה כדרך מסויימת שכרגע אתם חיים איתה, שניכם. ובמקום לחשוב האם זה ייפרק אתכם - תחשבי איך את יכולה לגרום לזה להצליח יותר. את חלק מהקשר הזה. ההחלטות הן בידיים שלך. להיות חייל קרבי, זה לא כ"כ פשוט ואם כל זה מפריע לך עד כדי כך ואת חושבת שאת לא יכולה עם זה, כשהוא חוזר פשוט תדברי איתו על זה, שתפי אותו.. אני חושבת שזה יכול לתת לך ביטחון ולגרום לך יותר טוב. בינתיים שהוא בבסיס את יכולה אפילו להכין לו משהו לסופ"ש, שירגיע אותו ולתכנן לכם משהו כייפי.

 

[Svetik In Love]

תודה רבה מתוקה,

תודה רבה על ההתייחסות. באמת שניסיתי לחשוב על זה כמו שאמרת. אני חושבת שאם הייתי מתגייסת הייתי מתה מגעגועים. מקווה שבהמשך באמת יהיה לו זמן לדבר איתי- קודם הוא יעשה קורס ואז קרבי...(אבל עוד לא בטוח) אני נמצאת בשירות לאומי. זה מעסיק את רוב היום. בערב אני מנסה לקרוא או לראות טלוויזיה כדי להעסיק את עצמי וגם הולכת לישון מוקדם. יוצאת עם חברות ומדברת איתן המון... באמת שאני צריכה לחשוב איך זה ייגרום לנו להצליח במקום אם זה ייפרק אותנו. אני כבר חושבת על המון דברים כייפים לעשות כשיחזור עוד שבועיים.. זה קשה אבל אני בטוחה שאנחנו נעבור את זה והוא רק מחזק אותי ואומר לי שהוא כבר מזמן החליט שנהיה ביחד ושום דבר לא יישנה את זה וזה רק תלוי בי אם אני רוצה או לא-וברור שאני רוצה. שנינו בני 18. =)

 

[nofar2020]

דבר ראשון על לא דבר

דבר שני, עם חבר כזה שתומך ואוהב..אני מבטיחה לך שבקלי קלות אתם תעברו את זה. תמיד זה יכה בנו לפעמים,וייכאב, וירגיש בודד. אבל רק המחשבה על כך שהוא שם, אבל הוא כבר חוזר..ואת תכף תזכי להסתכל עליו, ולחבק אותו..צריך לגרום לך סוג של נחמה. כולנו עוברות את זה פחות או יותר. מבטיחה לך, זה קטן עליכם

 

[Conviction]

כמו שכבר אמרו, (מיועד גם למור../images/Emo140.gif)

ויגידו עוד בוודאי, ההתחלה הכי קשה. במיוחד כשמדובר בטירונות קרבית. אחרי הטירונות יהיה הרבה יותר טוב אני מאמינה. וחוץ מזה, גם ליציאות הגרועות מתרגלים עם הזמן. זה המצב ואין דרך לשנות את זה, כך שצריך ללמוד להסתדר עם מה שנותנים לנו. ומתרגלים. זה אמנם לא קל, במיוחד בהתחלה, אבל זה קורה. (ד"א, תתנחמי בזה ש20 דקות ביום זה הרבה יחסית.

כשחבר שלי היה בטירונות היינו מדברים 5 דקות בממוצע.) בנתיים קבלי

, ותשתדלי לסטות מהמחשבות השליליות ולהסתכל על המצב מנקודה חיובית כמה שאפשר.

 

[מורוש60]

תודה לכל התומכות

אצלי הוא היום רק התגייס....ככה שהוא היה בבקו"ם כל היום....והוא ישן שם... אממ...אני דיברתי איתו....ופשוט אנחנו לומדים איך לספר דברים בתימצות כאילו לסכם.... ופשוט לעדכן אחד את השניה.... אני יודעת שאם אני יבכה לו בפלאפון זה ישבור אותו...ואני יודעת שאם אני יבכה בכללי זה יהרוס אותי... יש רגעים שזה טוב....אני יודעת...אבל במידה...לשחרר ולעצור.... כרגע ממה שידוע לי הוא בדרום באיזה חור....ועדיין לא ידוע הזמן ט"ש שלו.... מה שטוב שהוא מצא אנשים טובים להיות איתם!! לילה טוב בנות נדבר מחר ..... ותודההה רבה לכולכן!!

 

[Conviction]

את יודעת לאן הוא התגייס?

 

[מורוש60]

כן,מודיעין שדה...והוא עושה טירונות בדרום

 

[Svetik In Love]

../images/Emo195.gif../images/Emo13.gif תודה על ההתייחסות..

 

[OgaliO]

../images/Emo45.gifמסכימה, יהיה בסדר ../images/Emo24.gif

 

[מורוש60]

תגידו זה נורמאלי שביום השני הוא לא מתקשר?