זרח והשבלולים
New member
היי.. אשמח לתגובות.
יש לי בעיה עם חברה שלי וזה גומר אותי... אז קודם כל, קצת רקע. אני בחור בן 20 חסיד מודרני, לא לומד בישיבה. חברה שלי בת 18, חסידה מודרנית גם, לומדת בסמינר. אנחנו חברים משהו כמו שנה ורבע, מאד אוהבים, זורמים בסבבה ומבינים אחד את השני, דיברנו גם על חתונה וזה בעקרון מוסכם על 2 הצדדים... בציבור החסידי הגיל שלנו מתאים מאד לנישואין. .. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתחילה שכל פעם שאני מנסה לדבר על זה בכוון של התכל`ס (כי אני באמת רוצה להתארס איתה ומהר!) אז היא כזה מתחמקת בכל מיני . כגון,, שהיא רוצה אחרי החגים, בסוף שנת הלימודים וכל מיני..... ומה שהיא עוד אומרת, שהיא דוחה את זה כי היא לא יודעת איך להגיד את זה להורים שלה שבטוחים שהם מגדלים בבית בחורה טובה וחלקה ... אז אני אומר לה שבלאו הכי היא תצטרך להודיע להם את זה ואם היא היתה רצינית אז היא כבר היתה אומרת.... היא מסכימה איתי וכל הזמן אומרת לי שרק איתי היא תקים בית אבל עדיין אין לה אומץ.. ואני נהיה מזה חולה! כי אני באמת אוהב אותה אבל היא דיי משחקת לי בעצבים... בקיצור אני בכ``א משתדל לתת לה את הזמן שלה ולא להלחיץ, אבל מעלה מידי פעם את הנושא... במוצ``ש האחרון יצאנו, דיברנו ונתתי לה להבין שהיא צריכה להחליט מי יותר חשוב לה, אני או ההורים (כמובן אמרתי את זה יותר עדין) אז היא התחילה לבכות ויצאה מהרכב, ככה נעלמה... (התנהגות שלא מתאימה לבחורה תאקטית, בוגרת ונחמדה כמוה) אתמצת את שאלתי- מה לעשות? מבחינתי לא בא בחשבון להתחתן עם אחרת, מצד שני, אז מה נסגר? אני רוצה שהיא תחליט כבר. מה עלי לעשות? ללחוץ? להתעלם? אני משתדל ללכת בין הטיפות אבל כנראה שלא ממש מצליח. help me
יש לי בעיה עם חברה שלי וזה גומר אותי... אז קודם כל, קצת רקע. אני בחור בן 20 חסיד מודרני, לא לומד בישיבה. חברה שלי בת 18, חסידה מודרנית גם, לומדת בסמינר. אנחנו חברים משהו כמו שנה ורבע, מאד אוהבים, זורמים בסבבה ומבינים אחד את השני, דיברנו גם על חתונה וזה בעקרון מוסכם על 2 הצדדים... בציבור החסידי הגיל שלנו מתאים מאד לנישואין. .. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתחילה שכל פעם שאני מנסה לדבר על זה בכוון של התכל`ס (כי אני באמת רוצה להתארס איתה ומהר!) אז היא כזה מתחמקת בכל מיני . כגון,, שהיא רוצה אחרי החגים, בסוף שנת הלימודים וכל מיני..... ומה שהיא עוד אומרת, שהיא דוחה את זה כי היא לא יודעת איך להגיד את זה להורים שלה שבטוחים שהם מגדלים בבית בחורה טובה וחלקה ... אז אני אומר לה שבלאו הכי היא תצטרך להודיע להם את זה ואם היא היתה רצינית אז היא כבר היתה אומרת.... היא מסכימה איתי וכל הזמן אומרת לי שרק איתי היא תקים בית אבל עדיין אין לה אומץ.. ואני נהיה מזה חולה! כי אני באמת אוהב אותה אבל היא דיי משחקת לי בעצבים... בקיצור אני בכ``א משתדל לתת לה את הזמן שלה ולא להלחיץ, אבל מעלה מידי פעם את הנושא... במוצ``ש האחרון יצאנו, דיברנו ונתתי לה להבין שהיא צריכה להחליט מי יותר חשוב לה, אני או ההורים (כמובן אמרתי את זה יותר עדין) אז היא התחילה לבכות ויצאה מהרכב, ככה נעלמה... (התנהגות שלא מתאימה לבחורה תאקטית, בוגרת ונחמדה כמוה) אתמצת את שאלתי- מה לעשות? מבחינתי לא בא בחשבון להתחתן עם אחרת, מצד שני, אז מה נסגר? אני רוצה שהיא תחליט כבר. מה עלי לעשות? ללחוץ? להתעלם? אני משתדל ללכת בין הטיפות אבל כנראה שלא ממש מצליח. help me