היי, אפשר?

nini132

New member
ברוך הבא למועדון

יותר מיזה גם אני אאלץ לשתוק ולקרוא את התשובות

פעם סבלתי מפיצול אישיות, היום אנחנו בסדר.
 
אהה

אתה חופר, יא נודניק.

דבר אחר: Welcome to the real world.

ופתאום גרמת לי לשאול את עצמי איפה הכרתי אנשים. אז חוץ מהפיות, החייזרים והכוכבים הנופלים שהכרתי כאן בפורום, יש עוד כמה דמויות עם דופק שהכרתי.

היום הכרתי מישהי בלימודים. היא עם הסיגריה, אני עם הקפה. במשך שנה היא לא הלכה ללימודים בתיכון וניגשה לבדה לבגרויות. היא סיפרה שהיא ירדה עשרות ק"ג.
למה ילדים שמנים מעדיפים חינוך ביתי? ילדים זה עם אכזר. לפחות כמו מבוגרים, רק שהם למדו להסתיר את זה ולחייך את החיוך המזויף הזה שמאחל עמוק בלב לעמיתיו עצם בגרון או רגל במדרכה, חלקיק שניה לפני שאתה עובר ו-בום, שן שבורה.
בדמיוני כבר שנינו נלמד יחד למבחן ונשקיף על ממברנות של תאי דם אדומים מתפרקים לעינינו המשתאות, מזויינות, במיקרוסקופ. במעבדה של המרפאה בה היא עובדת. בטח. הבוס שלה ירשה, הוא ווטרינר והוא טוב. כך היא אומרת. החלפנו טלפונים. נקבע ללמוד יחד. אמן.

יש גם את המרצה. גם הוא. חייב להיות. הוא יודע להגיד את כל המילים האלה ולקרוא לכל חלק בתא שכוח אל בשמו. והוא חוקר ציפורים!

יש שתי חברות מהעבודה הקודמת. לאחת שמורה זכות ג'ינס ראשונים. קסטרו, כחול, קלאסי "תמיד צריך אחד כזה בארון". לנצח היא תזכר והג'ינס-הייתי רוצה לומר שאיתו אקבר. אלא אם כן המידה שלי תתחלף ועדיף לה שכך. מאידך אעדיף להקבר בחלקת אדמה אהובה ליד נחל זוהר ולתרום את הג'ינס. אולי לה.ל.ל. אבל הוא משופשף וקצת קרוע. אולי בכל זאת? זה ג'ינס, ויש כאלה קרועים מלכתחילה ולא בדיעבד.
והחברה השניה שמתחתנת עוד מעט. היא בליבי תמיד. אבל לדבר איתה לא כל כך יוצא לי.
כשהיא נסעה לדרום אמריקה וקיבלה ממני חוברת טיולים וספר תהילים. היא שומרת אותו. אני לא. אבל היי, הייתי דתיה פעם.

יש חברות מהעבודה הנוכחית. כל אחת עם החיים שלה. חיים שלמים. לא יאמן. משפחה, חברים, חברים מהצבא, דודים, חופשות סקי, בית חדש, ילדים, דייטים, כל סיטואציה אנושית נכנסת לשם. כל.

ויש את האנשים מהבלוגיה. כן. קרדיט לתפוז.
פעם היה לי בלוג ומסתבר שאנשים שהגיבו לו הם אנשים אמיתיים ולא וירוסים כפי שחשבתי. חלק מהם ממש חיים ואחד מהם אפילו עזר לי לכסח את הדשא השבוע. אנשים טובים. סתם. אינטרנט זה דבר מופלא.

ויש את ההיא, חברה של חברה, פעם ביובל אנחנו מדברות ובליבי היא תמיד.

ויש את הפייסבוק, שם אנשים צצים כמו בתחנת רכבת. טיפ: בלי "היי". תעבוד על משפטי פתיחה יותר טובים. כמו: "מרמלדה או מרציפן?". סתם, אין לי שמץ של מושג מהו משפט פתיחה טוב. בטח נופל חופשי עשה עבודת מחקר פלוס עבודה מעשית בנושא. נופל?

ויש את ההיא, חברה של חבר מכאן. מותק של ילדה, נערה טובה יפת עיניים. בליבי לנצח. מקודם היא שלחה לי: "ערה?".

ויש את מנהל הפורום, איש אשכולות.

ויש את החברות מהפורום. יוצרות בלגנים כל אחת בתורה. אבל יפות ואהובות.

ויש את החתיך הזה. הוא גם אוהב אותך מאד. למה בעצם?

מה השלב אחרי שמקשקשים כמה מילים? אז זהו, אם הם קשקוש, אל תתן להם להיות שם. יש לך הרבה יותר מקשקוש להגיד. בעצמי שמעתי.
ואחרי השלב של הלא-קשקוש אתה יכול לקבוע עם אנשים דברים. לצאת מתישהו, לבלות ביחד. להכיר. להנות. בלי לחץ. רק אם הם שווים את זה. רובם לא.



טיפים לסיכום:
תיישר את הגב כבר. תכתוב בלוג. תצא. תלמד. תעשה ילדים. תעשה ציפורנים. תכסח דשא. תרקוד. תעשה ספורט - ספינינג זה די טוב.
תאמין בעצמך וקצת, רק קצת, באחרים. ובלי "היי"


מה? כבר עפו להן חמש שנים? איך?
 

nini132

New member
השאלו החשובות

מה השלב הבא אחרי שמקשקשים כמה מילים?

מתי אתה נחשב נודניק או 'חופר'? ומה כן לגיטימי?

היותר חשובות בכל אופן.

כי להכיר אנשים זה באמת לא קשה

יותר מיזה גם אני מתחיל לאבד את עצמי
 

pokeret

New member


 

הברזתי

New member
כתבת נהדר

אם אתמצת את מה שאת אומרת, למעשה את מציעה שאצא יותר.
אם כך - אשאל שאלה נוספת - מה נתן לכם מוטיבציה להתערב ולהתערבב בחבר'ה?

אותו אהרון ממש רוצה להתערות ודי מציק לו כשהוא מוצא את עצמו יושב בתנוחה עוברית משחק סוליטר. מאידך אין לו מוטיבציה לצאת ולהתערב, זה דורש ממנו הרבה.

איפה לדעתך/ לדעתכם אפשר לנסות להקל על התסמונות של שתי האופציות, ואיך לבוא לקראת?
 

nini132

New member
חברים שאני אוהב

זאת המוטיבציה שלי כי כיף לי איתם.

ובטיש הראשון באמת היה לי משעמם כי לא הכרתי אפחד חוץ ממישהי אחת באופן חלקי, ואין לי בכלל מושג איך השגתי את האומץ לבוא לשם.

ועכשיו אני מגיע לטישים כדי לפגוש אנשים מוכרים, ועל הדרך אני מכיר את החדשים וחלקם חמודים עד מאוד ואז יש לי עוד חברים

ככה אני גם מתערבב וגם מכיר חברים חדשים.


תמצות: תבוא לטישים חתיכת דגנרט
 

pokeret

New member
המוטיבציה שלי היתה

הידיעה שאם לא אנסה למצוא חברים כלבבי, העולם שלי יהיה משעמם מאד.

שונאת שעמום.

בברכה.

אלופת העולם ברכישת חברים:)
 
אותה מבולבלונת מעדיפה גם היא

לא לצאת לריצה אחר הצהריים. ולא לקום בבוקר מוקדם, שעת שינה אחת פחות, ועוד בבוקר, בשביל להגיע לספינינג. אין לה מוטיבציה לצאת ולהשתתף בשעורי הספורט. זה דורש ממנה הרבה.

אבל לפעמים היא כן מצליחה ללכת. לקום מוקדם. לזרוק על עצמה בגדי ספורט, לתחוב אזניות ולרוץ עם פורטיס בשדות.
מה עושה לה מוטיבציה לזה? זה עושה לה אחר כך מצב רוח כמו ששום דבר אחר לא עושה. ומוטיבציה לשאר הדברים שאין לה. ועושה לה לחייך סתם כך בלי סיבה. ועושה לה להיות רזה וחטובה. עוד מטרה שולית.

אם כתבת את ההודעה - אתה כנראה משוכנע שמכמה סיבות השמורות עמך עדיף לך לרכוש חברים. איני יודעת אם יש לך כרגע די חברים שאתה מרוצה מחברתם ויודע מה התרומה הגדולה של הנוכחות שלך בחייהם ושלהם בחייך. זה עושה מוטיבציה. אבל אם יש לך אחת או אחד כזה, ואתה יודע מה זה בשבילך או מה אתה בשבילם, זה יכול לתת השראה למוטיבציה.

בברכה
בטטה שלא התעמלה שבוע. אבל יש לה תירוצים די טובים.
 
ועוד משהו

זה כיף. לרוץ.
הקושי הגדול הוא לשנות את התנוחה, איך קראת לה, עוברית. ולהזיז את הישבן.
 
למעלה