היי אני...

tailka

New member
היי אני...

לא ממש אימא (אפילו דיי רחוקה מזה בחוויה שלי ) אבל בחרתי לעבוד עם ילדים קטנים (לידה עד שלוש ) בתור מטפלת ולא רק זה גם הלכתי ללמוד לעומק את הנושא ... ואני עובדת בגן , ליתר דיוק פעוטון חמוד.. שזו אולי אחת ההחלטות היותא טובות ומפחידות בחיי .. אני בת 26 וקצת..והרבה מהבנות שאיתי בכיתה אימהות וחלקן אפילו הורים לילדים מיוחדים ולפעמים בשיעורים שאנחנו מדברים על כל מיני בעיות של הילדים כל מיני צרכים שלהם אני מרגישה שאני אהיה מספיק חזקה כדי להתמודד עם כל הצרכים שלהם כאילו אני רואה את החברות שכאילו הילדים הם כל החיים שלהם.. ושנדמה לי שהן כל כך רצו להיות אימהות וזה הדבר היחידי שיש להן לדבר עליו .. כאילו הן קצת נעלמו בתור בני אדם השאלה היא אם אימא שיולדת מאוחר פחות נעלמת בגלל שיש לה ילדים? היא מסוגלת עדיין לדבר עם אנשים על נושאים שלא קשורים בילדים שלה? זה אולי נשמע קצת מתמרמר אבל בסוף יהיו לי ילדים ואני מקווה מאוד שאני לא אהיה מהאימהות האילו ... כאילו מה זה בעצם הורות מאוחרת חוץ מהגיל ? ציינתם כאן את המושג בשלות - אני מכירה משהי שילדה מאוחר (גיל 40 ) ויש לה ילדה נסיכה אמתית - והיא חרדתית .. דאגנית .. לפחות לעיניים של חובבת מרחק שכמוני ...
 

דינהלה1

New member
הי טליקה, מנסה לענות לך על כמה משאלותיך:

אמהות טובה היא לא דבר שתלוי גיל, אמא זאת אמא: מטפלת, מאכילה, מגדלת, טורחת, מתאמצת, אוהבת...זה לא משתנה בהתאם לגיל האם (והאב כמובן). לדעתי אשה שיש לה נטייה מוגזמת לקיצוניות בגלל האופי שלה תהיה כזאת אם תלד בגיל 26 וגם אם תלד בגיל 40. יש אמהות שיולדות בגיל מאוחר מתוך בחירה ותכנון מראש ויש כאלה מכל מני סיבות שלא תמיד תלויות בהן וברצונן. אין ספק שאדם בגיל 40 הוא בעל תובנות בחיים כי יש לו יותר " מטראג" מאשר אדם צעיר וצבר יותר נסיון ויתכן שהשקפת העולם שלו שונה מאשר היה צעיר יותר. אבל אני לא הייתי אומרת שאמהות טובה ומספקת לאם ולילדים תהיה שונה בגלל הגיל. גם אני כאמא מוצאת את עצמי מדברת הרבה על הילדים, ובאופן טבעי אני ממגנטת אלי אמהות כמוני כי יש לנו הרבה על מה לדבר ולהתיעץ ובהחלט יתכן שזה משעמם את מי שמסתכל מן הצד ואין לו ילדים...אבל אין זה אומר שאני לא יכולה לשוחח על נושאים אחרים. גיל 26 זה גיל עדין צעיר ולמרות שחברותיך כבר אמהות זה טבעי שאולי את לא חשה בנוח איתן כשהן מדברות על הילדים שלהן כי זה לא מעניין אותך כרגע, זה רק אומר שאת צריכה להגדיל את המאגר החברתי שלך ולמצוא חברות נוספות איתן תוכלי למצוא נושאי שיחה משותפים שיותר מתאימים לך כרגע. לכל שלב בחיים וגיל יש את המאפיינים הטבעיים שלו ויש יתרונות וחסרונות בכל שלב, יש נושאים שמעסיקים יותר אמהות צעירות וזוגות צעירים ויש נושאים שיותר מאפינים אמהות בגילאים יותר מבוגרים, למשל באופן תאורטי אם הייתי יולדת בגיל 26 אמא שלי היתה יותר צעירה והיתה סבתה בסביבה שהיתה יכולה לעזור לי בגידול הילדים, אבל מבחינתי זה לא היה שיקול רלבנטי כי בגיל 26 לא הייתי נשואה בכלל והייתי במקום אחר בחיים... אני בקשר עם הרבה אמהות שהכרתי דרך הילדים שלי ועם כמה מהן יש לי חיבור טוב ונעשנו חברות, רובן יותר צעירות ממני כך שאין ממש קשר לגילאים שלנו. וגם כשזה עולה לצורך השיחה והחלפת אינפורמציה וכדי להכיר יותר לעומק מתוך סקרנות טבעית. בשורה תחתונה ההמלצה שלי עשי מה שטוב לך ולא בהתאם לסביבה ולא למהר ולעשות בחירות שלא נכונות לך כרגע מתוך לחץ אלא מתוך שיקול דעת. שיהיה לך בהצלחה.
 

נועם@בת

New member
אני דוקא מקוה שכן תהיי אחת מאותן האמהות ../images/Emo3.gif

קורסים של פסיכולוגיה התפתחותית למדתי שחלק מהשינויים הפסיכולוגיים של ההריון היא ההתמסמסות הזאת של האם. זה מה שמאפשר לה להענות לצרכיו של התינוק. שכן איזה אשה שפויה ואסרטיבית תהפוך למשרתת חרופה של תינוק צרחן שכל מה שהוא יודע לעשות זה לאכול, לחרבן ולבכות? כן, כשנולד תינוק האמא נעלמת, זה לוקח לה כמה חודשים עד שהיא מתחילה לחזור. ואיכשהו גם כשהתינוק בן חמישים ושתים היא שואלת אותו שוב אם הוא בטוח שהוא לא צריך סוודר כי היא יצאה החוצה והיה לה קר. עוצמת חווית המאהות לפעמים לא משאירה מקום לחוויות אחרות. הן קיימות, החוויות האחרות, אבל הן פחות חשובות. המאהות נחווית אחרת מאשה לאשה. יש כאלה ש"נשארות" בדיוק כמו קודם ויש כאלה שהופכות לסמרטוט פיפי-קקי-גרעפס. ויש אינסוף מצבי ביניים. יש כאלה שהן חרדתיות בגיל 18 יש כאלה שהן שאנטי בגיל 18, לפעמים זה פוחת עם הגיל והחיים ולפעמים מתעצם. אנחנו -האמהות- באות בכל מיני גדלים ומפרטים. יש לנו כמה מאפיינים משותפים, ולמי שמסתכל עלינו מבחוץ נדמה שכולנו אותו הדבר
. לטעמי, נשים שילדו בגיל מבוגר מביאות איתן לאמהות בשלות ונסיון שלא היו להן בגיל צעיר. לרוב זה מועיל להן. לי, למשל, אין בעיה לחיות על חצי משכורת ולהודות לאל על שבעלי נמצא בבית עם הילדים. זוגות צעירים לא יכולים להרשות לעצמם פרביליגה כזאת. אני גם הספקתי ללמוד הרבה אופנות מתחלפות בגידול ילדים, הרבה מותר ואסור שהתהפכו להם עם השנים. כך שכיום אני יכולה לגבש לי דעה רגועה יותר על גידול וחינוך ילדים, ולהיות סלחנית יותר לעצמי ולסביבה. כשאת תלדי ילדים, את תהי את. אבל תהיי אם. בתוך חווית האמהות, כדאי שתזכרי שאת צריכה לעשות ולהתנהג כמו שמתאים לך, כמו שאת חושבת שטוב למשפחה הגרעינית שלך. פה ושם אולי כדאי שתזכרי שיש גם סביבה וכדאי לא לפגוע בה. אבל אני מקוה בשבילך שהסביבה תשאר סביבה ולא תהפוך למשהו שיכתיב לך את ההתנהגות והאמהות. חוצמזה, אם יש לך כוח וסבלנות את יכולה לקרוא את חוט הלב, אגדה מאת מקס נורדאו (כן, הוא היה סופר, לא רק רחוב
) מועדים לשמחה בתיה
 
את גם לומדת לקחת הכל בפרופורציות

אתמול למשל כשראיתי את נעה אחרי הנפילה ראיתי חושך בעיניים אבל אחרי שניקיתי אותה מהדם והבוץ ראיתי כי השד לא נורא כלכך למיון ניגשנו רק כי קצת אחרי היא חיפשה לישון ומאחר והיא נפגעה בראש לא לקחתי סיכון את לומדת למה להתייחס ולמה לא להתייחס ומתי להיכנס להיסטריה ומתי לא...
 
למעלה