היי אני צריכה עזרה.

[unbeautiful]

מה אתה רוצה?

 

[מאמאסאן]

playtrip נכבד

אהבתי מאד את מה שכתבת. הרעיון הוא להתעסק בעיקר, ולהניח לתפל. הולדנו ילדים בשביל האגוטריפ שלנו, לא לבלוט משורת המקהלה, אז תהיו אליהם נחמדים, תנו להם מה שצריך, אל תבאסו אותם. ולא לשכוח, אנחנו המראה שלהם.

 

[ליאור המקורית8]

שלום ילדה

כאמא למתבגרת, זה לא האמא שהשתנתה, זו את. את מחפשת את עצמך ואת מרחבי המחייה שלך וזה טבעי וסבבה. חבל מאד שאמא שלך יורדת עליך. היא מתכוונת לטוב, אני בטוחה אלא שהדרך בה היא נוקטת לא נכונה ופוגעת. הכי טוב, תדברי עם מך, פנים אל פנים, אמרי לה מה מציק לך, אמרי לה שהיא מעליבה אותך, הסבירי באורך רוח ואני בטוחה שהיא תפנים. ואם זה לא עוזר, לכי בדרכייך, לפי אמונותייך והאמיני בעצמך ובך. זה הכל. כל טוב, ילדה

 

[unbeautiful]

תודה רבה על העצה ../images/Emo23.gif

עוד היום אני אדבר עם אימי...מפחדת טיפה

 

[litzuf]

מחזקים אותך כאן....../images/Emo24.gifבהצלחה....

 

[כל שנה בדצמבר]

דיברתן? איך היה? מחכות לשמוע ../images/Emo24.gif

 

[ליאור המקורית8]

אין לך ממה

כאמא, נכון שאנחנו דמויות סמכותיות הנוהגות לחלק פקודות וכדומה. אין אמא בעולם שאם תגידי לה שהיא מעציבה אותך עם הדרך בה היא נוקטת שלא תתרכך. גם אני נלחמתי עם בתי על הסדר, וגם אמי איתי וזה כנראה חלק מההתבגרות. אני מזמן כבר לא נכנסת לחדר של בתי רק על מנת שלא להתרגז. מין סטטוס קוו כזה ואני חולה עליה בכל רמח אברי. תיידעי אותי מה קרה, בבקשה.

 

[happy berry]

"אין אמא בעולם שאם תגידי לה שהיא מעציבה אותך

עם הדרך בה היא נוקטת שלא תתרכך..."- לצערי אני יכולה לחלוק עליך בקלות לגבי זה:|

 

[ליאור המקורית8]

חבל

שכך. כאמא אני חשה צער בשביל אלה שלא מסתדרות עם אמהותיהן. 2 הצדדים מפסידים

 

[floppi]

אני חושב שאת מקסימה ../images/Emo99.gif

ואני חושב באמת שאמא שלך אוהבת אותך... את בטח שונאת לשמוע את זה. טוב, אז אני לא אמשיך את זה. אולי רק עוד כמה משפטים בקשר לזה (מצטער, אני לא יכול להתאפק) ואני חושב שהיא לא רוצה פשוט שתסבלי... טוב, זהו. מצטער אם כתבתי דברים מעצבנים... אני יודע שאם מישהו היה מגיב לי ככה הייתי שובר את המחשב. אולי תנסי לדבר איתה...? לא, זה לא יעזור... הממ... אולי... אולי תשאלי את אבא שלך מה לעשות. אבות טובים בזה... או לפחות לא יכולים להרוס יותר מדי...

 

[תירזהה]

את לא קרה את פשוט חסמת את עצמך מפני ההערות

כמבוגרת ששיש לה בנות והיתה לה אמא קפדנית מאד כמו לך. עצה ללך את אמא לא תשני היא בעולמה, בטוחה בצידקתה. ורואה רק את הצורך הזה שתהיה לה בת כמו שהיא.. מושלמת .כך היא חושבת על עצמה. את הרי יודעת שהיא לא. ובגילך מותר להרגיש כך. שאמא לא מושמלת והיא עסוקה בעולמה. ויותר קל לה ונח לה לכפות את עולמה שלה עלייך . מאשר לנסות להבין את זה שלך. אז במקום לכעוס ולהגיד למה היא כך ולמה היא עושה לי כך ולריב איתה ולנסות להסביר לה שאת שונה - היא לא מסוגלת להבין את זה. פשוט לכי למראה עכשיו . ועשי זאת כל יום כל היווום . ותראי כמה את יפה תחייכי לעצמך . ואם אינך עושה זאת טבעי שימי שתי אצבעות בבצדי השפתיים וחייכי בכח. החיוך יצא לך מן הבטן על דאגה. ותאמרי לעצמך אני אדם שלם , מוכשר, ייפה, יצירתי, רגיש, נבון.. כן פשוט רואים את זה מן המכתב שלך. ועוד משהו קטן יש לך מזל שיש לך את המקום הזה לכתוב ולבקש מאחרים עצות. לי מעולם לא היה לאן לפנות כשהייתי בגילך. והייתי צריכה להגיע לגיל מופלג כדי שמשהו יגיד לי את זה אז תזכרי ילדה יפה. כשאת תרגישי שלם בתוך ליבך הוא יהיה כל כך חם ולעולם לא תגידיי על עצמך קרה. מחבקת בחום אני.

 

[כל שנה בדצמבר]

את מוזמננת להישאר איתנו../images/Emo140.gif

 

[הלגוjה הכחולה]

......

זה לא פרפקציוניסטיות ! כי אני סופר פרפקציוניסטית וזה רחוק מהדברים שאת מתארת אמא צריכה להיות אמא חברה לכל דבר! אמא שלך קשה קרה נוקשה תגידי לה אמא אני זקוקה לחוםםםםםםםם לא לקור במיוחד עכשיו בחורף ..

 

[בו2ית]

את מאשימה את עצמך, אבל אני חושבת שהבעיה

היא דווקא באמא שלך !!!! את בטח קרה כי ככה הורגלת להיות מגיל 0 למה את לא אומרת לה את כל מה שכתבת פה כשהיא מתלוננת שאת לא מספרת לה דברים ? א. אני מציעה לך לקבל ייעוץ (מיועצת ב"יס / מדיאטנית / מפסיכולוג) ב. תישארי בפורום הזה כמו שהציעו לך. ג. תצטרפי לפורום דיאטות ואורח חיים בריא, ותכתבי את ההודעה הזו גם שם.... בהצלחה !

 

[mich78]

לא קראתי מה כתבו האחרים

יכולה להגיד לך רק מניסיון והזדהות את לא קרה ! הבעיה לא רק אצלך !!! קראתי את ההודעה ו"נזרקתי" שנים אחורה - תיארת את המצב שגדלתי בו בערך מגיל 9-10 ועד גיל 18 שהתגייסתי לצבא וביקשתי רחוק מהבית (וכמה שיותר). . . הלוואי ויכולתי לעזור לך יותר. . .הדבר היחיד שהציל אותי זה לצאת מהבית בגיל יחסית מוקדם (18 - התגייסתי ושירתתי רחוק מאוד מהבית) וטיפול פסיכולוגי כמה שנים אח"כ שבו למדתי לא לקחת את האחריות למצב וכי שתינו לא בסדר... אנחנו מעולם לא הגענו למצב של יחסים נורמליים הצעקות המריבות הויכוחים והחיכוכים פחתו ביום הפסקתי "לדפוק" חשבון ולהגיב לה. הפרעות אכילה - ודיטאה מתמדת הפכו להיות חלק מחיי היומיום שלי ובתקופה האחרונה יחסית התאזנו. . . אני זמינה במסרים אם תרצי

 

[dornat]

אמא שלך, היא זו שלא בסדר. ולא את../images/Emo70.gif

את לא סתם נעשית קרה, וזה לא תכונה טבעית אלא תכונה שמוחנכים אליה ואמא שלא מרשה שידברו איתה על דברים מסוימים כאלה שציינת אז היא לא בסדר ואחר כך זה מקרין על הילד. העניין של השמנה - היא כל כך לא בסרד אין לך מושג. אני מטבעי ילדה רזה אבל בתקופת הצבא העליתי במשקל וההערות שלה ושל אבא שלי היו סתם מעליבות ודברים שבאים ממקום כזה אף פעם לא תורמים או עוזרים. מה שעזרה זו החלטה שלי לחזור לגוף שלי וזה קרה בטבעיות (נרשמתי לאיזה קורס של הורדה במשקל). אמא שלך לא מבינה הרבה בגידול ילדים, זה מעצבן אותי כי גם לי יש אמא כזו רק הרבה יותר נוראית, וזה מוזר שדווקא לאמהות כאלו יש ילדות שהם מאוד נבונות מהבחינה של המודעות אליהן ואל האמא. אל תתני שהיא תגיד לך חזירה. הפתרון שלי היה לחכות לגיל שבו תוכלי לעזוב את הבית, ואז הריבים איתה יפסקו לפחות על למועד הבאה שאת מגיעה לבקר. זה היה הפתרון שלי. זה רחוק ממך עכשיו אבל זה יגיע. אגב את לא ילדה קרה בכלל את ילדה שאסרו עליה להביע רגשות (מספיק שאת חלקן) ואת פשוט מתנהגת בהתאם. תדעי שאת בסדר גמור

ואני לא אומרת את זה בשביל סתם התמיכה, אלא כי זה נכון. אני בטוחה שעם חברות שלך את לא ילדה קרה ואת יותר פתוחה (לא צריך להגיד אני אוהבת אותך על ימין ועל שמאל כדי להיחשב ללא קרה) ומספרת דברים. תהיי חזקה יכול מאוד להיות שאמא שלך גם עוברת משבר אולי את משבר גיל הארבעים. אני לא מבינה את ההורים האלו במקום להתעסק עם עצמם ועם החיים שלהם הם נטפלים אלינו, ומנסים כנראה לתקן את עצמם דרכנו.

 

[פ י י ת ה י ע ר]

ילדונת מקסימונת

עוד כמה שנים שתתפתחי ותגדלי תביני שלאמא שלך יש הממממממון בעיות עם עצמה שלצערי היא משליחה עליך. אני יותר מכפול הגיל שלך ורואה שנשים בכל הגילאים נושאות את הצלקות שההורים השאירו, כל אחד בתחומו. את נמצאת בגיל מאד רגיש שבוא האישיות שלך מתעצבת ואולי תוכלי לחסוך לעצמך הרבה שנים כושלות והרבה יסורים אם תוכלי להכניס לחייך דמות חיובית ויציבה נפשית, יש הרבה מקומות שאת יכולה לפנות אליהם עובדת סוציאלית בבית ספר או מורה ,שרותים חינם כמו ע"רן ואפילו הרופאה בקופת החולים יכולה לעזור לך להגיע לפסיכולוג או אפילו אשה אחרת מהמשפחה שאת יכולה לבנות איתה קשר פתוח. לסיכום, את לגמרי מ ו ש ל מ ת !!!! תאמיני בזה כי זה יהייה הבסיס שלך בכל דבר בחיים.

 

[מוסיק1]

הייייייייייייייי

היי הבעיה שלך מוקרת לי מי קרוב אני לא יכולה לומר על עצמי שאני קרה אבל כאשר הייתי ילדה אף פעם לא הסתדרתי עם אמא שלי תמיד היו מריבות אפילו לפעמים שאבא שלי היה מגן אלי אז היא הייתה אומרת נו לכי לכי לאבא שלך הוא תמיד לצידך אני לעולם לא סיפרתי לאמי מה עובר אלי, מה אני מרגישה ,עם מי ולאן אני הולכת לא על מחזור ולא על חברים ולא על בעיות היא גם איפה שהוא לא נתנה לי לחבק אותה ולנשק אותה כי מרוב כל המריבות איתה זה היה דוחה אותי ולא היה בי הצורך לחבק או לנשק אמא שלך באמת צריכה אולי יעוץ הורות כי יש דברים שלא אומרים אותם ויש דברים שהם מוגזמים ויוצאים מי כלל פרופורציה כמו כל המילים שהיא אומרת אבל אני גם עברתי את יש גם לא לשכוח ששתיכן נשים את אישה קטנה והיא אישה אז תמיד יש תחרות כל שהיא בין נשים וגם הרבה פעמים מה שאמא לא השיגה בחיים שלה היא רואה לנכון להשיג זאת דרך הבת את בטח מבינה למה אני מתכוונת כל כישלון שהיה לה אי פעם בחיים את כאילו לא צריכה להכשל בו אמא שלי גם תמיד קנתה לי והיא מאוד אוהבת אותי ואני יודעת את זה אבל אני רוצה להגיד לך היום אני נשואה ולא מתגוררת יותר בבית הורי ואני רוצה לומר לך שהכל השתנה היא כמו חברה הכי טובה שלי אני מספרת לה כל דבר וגם היא אני אוהבת לבוא לבקר היא נותנת את כל כולה מנסה לעזור לי במה שאפשר מפנקת נותנת עצות ואני לפעמים לא מאמינה שזאת אותה אמא אז אני רוצה להגיד כאן שאולי אחרי שאת תקימי את המשפחה שלך את אולי תשתני וגם היא והכל אז יהיה אצלכם אחלה שבעולם אבל את יכולה לשבת ולדבר איתה ולהסביר לה מה את מרגישה ועם את לא יכולה להסביר או לתת חיבוק או נשיקה כמו שארת אומרת את יכולה מידי פעם לקנות לה איזה פרח או לעזור לה בבית וזה יזיז את הקרח בנייכם ויחמם את ליבה שיהיה לך המון הצלחה ותודה על הסיפור המרגש

 

[shavririt]

מסכימה עם תירזה..

גם אני אם לבנות, ודבר ראשון שאני לא עושה לעולם, הוא לתת לבנות שלי תחושה שאני טובה מהן..ובכל מקרה אני יודעת שלכל אחת מהן יש תכונות נהדרות וגם חסרונות, בדיוק כמו שאצלי, אז מה פתאום שאבוא בטענות? וזה לא שולל את העובדה שאמא, תפקידה לתת קודם כל גיבוי, אמון ואהבה לילדיה, וגם להעיר לעיתים כמו על בלגנים, או על תזונה לא בריאה, אבל יש הבדל מהערה כזו לבין מילים גסות ומעליבות כמו "את חזירה"..(ויכוחים זה בהחלט חלק מהקשר). כאמא לשלוש בנות מאד שונות זו מזו, אני יכולה ממש להרגיש את הכאב שלך, וגם להעריך אותך מאד על כך שאת יודעת שאימך אוהבת אותך מאד ואיכפתית מאד. כנראה באמת צריך מישהו מקצועי יותר כמו יועצת שיסביר לה שכך לא מראים אהבה. והיחס שלה מרחיק אותך מלהראות כלפיה רגשות, וזה לא שאת עצמך נערה קרה. את רגשית וחמימה מאד ורואים זאת באופן הכתיבה שלך. להעליב אותך זו לא דרך ללמד אותך או לתת לך כלים לחיים. חבל חבל, היא מפספסת אותך ואת נשמעת מקסימה.. אני רק יכולה להציע שתאמרי לאימך שאת מבקשת לשוחח יחד עם היועצת, ולא פעם אחת אלא שיחות הבהרה אחדות, או אצל פסיכולוגית שתוכל ליישר קו ביניכן, האמא שלך חייבת להבין שככה היא מאבדת אותך כבת וחברה לעתיד, למרות שבוודאי במשך הזמן היא תתאפס ו"תחזור אלייך"..מאחלת לכן המון שמחה והצלחה.

 

[צדף והים]

היי מקסימונת

תקשיבי בתחילת ההודעה שלך כתבת שהיא אמא מצויינת והאשמת את עצמך בחוסר היכולת להביע רגשות. המשכתי לקרוא וישר הבנתי מאיפה זה נובע - מאמא שלך שצר לי להגיד את זה רחוקה מלהיותאמא מצויינת או כמו שזה מוגדר בפסיכולוגיה "אמא טובה דיה". מילדות את סופגת עלבונות ומשטר לא פשוטים לגמריי (אולי את לא זוכרת את כל האמירות שלה מהילדות המוקדמת) אז איך תרגישי חמימה ותדעי לומר אני אוהבת אם לא לימדו אותך? או שבצד זה שאמרו לך שאוהבים אותך גם הכניסו ביקורת כלפייך? זה שאת רקדנית או לא משנה מה מילים כמו של אמא שלך לעולם לא צריכות להאמר גם אם היית סובלת מעודף משקל, יש דרכים אחרות ללמד תזונה נכונה והדרך שאמא שלך נוקטת היא לא הדרך הנכונה לחלוטין !!! המריבות יכולות להיות בגלל שאת נמצאת בגיל ההתבגרות שזה מאפיין כמעט כל מתבגר שמחפש את העצמאות והזהות שלו. חשוב מאוד שתביני את זה. חשוב מאוד שלא תיקחי את האשמה על עצמך חשוב שזה ייפסק !!! ולא זה ילווה אותך שנים ויפגע בהרבה תחומים בחיים שלך. מציעה לך לגשת ולבקש עזרה מקצועית של שיחות על בסיס קבוע כי אם הגעת למצב שאת חוששת לאכול לידה זה חמור !!! והאמיני לי אמירות כמו שלה או דומות להן מלוות את האדם שסופג אותם כל החיים. יש הרבה אירגונים לייעוץ לבני נוער ממליצה לך בחום לפנות אל אחד מהם ולהתחיל להוריד מעלייך את האשמה ע"י שיחות עם גורם מקצועי שיבין אותך ויעזור לך לשקם את רגשות האשמה שאת מרגישה ויחד תלמדי איך כן להביע אהבה כי אני בטוחה שיש בך המון. בהצלחה.