היי אני צריכה עזרה.

[unbeautiful]

היי אני צריכה עזרה.

עברתי בין הפורמים פה וראיתי את הפורום הזה..ומכיון שיש לי בעיות מאוד גדולות עם אמא שלי חשבתי אולי פה אני אמצע מישהי שתעזור לי... אני בת 15 ואיך לומר אני ילדה קרה. אני באמת חושבת שזה מינוס מאוד גדול ובעיקר ביחסים ביני לבין אמא שלי. אני מצטערת אבל..אני לא יודעת להראות רגשות. כל בנאדם והאישיות שלו נכון? וובכן זו האישיות שלי! וקשה לי באמת שקשה לי לבוא כמו כל בת נורמלית לאמא ולומר: "אמא את יודעת שאני אוהבת אותך!". ואמא שלי אוהבת אותי כ"כ ואני רואה את זה ולא יכולה להחזיר לה אהבה כמו שמגיע לה. פשוט לא מגיעה לה בת כמוני. היא אישה מאוד נדיבה ומאוד אוהבת ואיכפתית והיא מוכנה לעשות בשבילי הכול...ואני מודעת לזה כל דקה מהחיים שלי. בערך אחרי גיל 12 אני התחלתי להשתנות מאוד. נהייתי הרבה יותר קרה..רחוקה. אמא התחילה כל הזמן לצעוק..בלאגן בחדר וכאלה דברים.. ואין לי סבלנות אליה. אנחנו כל כך שונות, אנחנו חושבות אחרת כמעט על הכול..אולי חוץ מבגדים (לפחות בזה יש לנו את אותו טעם) ותמיד שאני והיא בבית אנחנו צועקות ורבות וזה ככ נמאס. נמאס לי לריב עם אמא שלי..אני רוצה יחסים רגילים. וזה לא זה שומדבר לא הולך. היא מתלוננת על זה שאני לא יכולה לספר לה כלום. ובאמת אני לא מספרת לאמא שלי כלום אולי לפעמים אבל מאוד מאוד קשה לי אני אפילו חושבת שאני מתביישת ממנה..כן עכשיו שאני כותבת על זה אני מתבישת מאמא שלי. היא כזאת פרקציוניסיטי. הכול צריך להיות אצלה מושלם וכשיש לי בעיה עם החבר אפילו את זה אני לא מספרת לה אפילו שהיא לוחצת עלי לספר אבל היא הרגילה אותי ככה...אסור לדבר איתה על מחזור אסור לדבר איתה על סקס זה דברים שלא מדברים עליהם! (בלי שום קשר אני לא פעילה מינית או משהו בסגנון) אז איך את רוצה שאני אדבר איתך על אהבה? על הקשיים? על התהיות והסבל שאני מרגישה לפעמים? אני כל כך סגורה בפניה שאפילו לי זה קשה. וזה מגיע לפעמים לרמות מאוד גדולות של ריבים כמו צעקות ו"צאי מהחדר שלי, אני לא רוצה לראות אותך"! כמה שאני מתביישת לכתוב את זה פה אבל כן היא כל כך מכעיסה אותי לפעמים עד שאני לא רוצה לראות אף אחד יותר!... היא מנסה לעזור לי בהכול למרות שאני לא מבקשת..למשל בהרזיה אני רקדנית...ובואו נגיד שעכשיו זה לא תקופה טובה בשבילי. טוב לא עכשיו ולא מגיל 13 היו לי בעיות עם המשקל... אמא תמיד אמרה " לא מספיק טוב" " לא מספיק רזה" וזה לא השפיע ככ ואז התחילו העלבות כמו " את חזירה" ו"תסתכלי על עצמך" "מידה 27 לרקדנית?! איכס". אמא שלי הגיעה גם מהעולם הזה של הריקוד ואולי היא נוקשה איתי אבל אני בטוחה שזה היה מרצון טוב לעזור לי אבל במה זה עזר בדיוק? שבמלחמה הורדתי מעצמ י12 קילו רק מהעלבות האלה? ושעד עכשיו אני לא מסוגלת לאכול לידה מרוב בושה ומרוב המבטים שהיא לוטשת בי על כל ביס. ועכשיו שוב השמנתי. ושוב היא אומרת לי תפסיקי לאכול תפסיקי לאכול וגם זה ככ משפיע על היחסיים ביננו וכל כך נמאס לי מהכול מה אני עושה? אני רוצה יחסים רגילים אני לא רוצה אמא צועקת אני לא רוצה אותי צועקת למה זה פשוט לא יכול להיות רגיל כמו אצל כולם? [אני מצטערת החפירה. וזאת באמת חתיכת חפירה נראה לי סיפרתי את כל החיים שלי...]

 

[litzuf]

הכי טוב יהיה אם תתני לאמא שלך לקרוא את מה

שרשמת.... רשום במפורש מה את מרגישה... ומה הם הקשיים שלך....

 

[טינטין האחת]

ערב טוב לך, קראתי אותך, וליבי איתך, מפני

שאני חושבת שאמא שלך צריכה טיפול, היא לא יודעת איך לגשת אלייך, במקום לרדת עלייך היא צריכה להדריך אותך ולגונן עלייך, מה שאני יכולה לייעץ לך זה שתיפתחי אלייה כמה שאת יכולה, תנסי לשבת איתה ולהגיד לה שבצעקות וב"ירידות" עלייך זה לא יעזור, תגידי לה שאת רוצה לשנות את היחסים איתה אבל בלי שהיא תעליב אותך, אולי עם קצת חום ורגש אלייה היחס שלה אלייך השתנה, מקווה שלא פגעתי בך ומאחלת לכן בהצלחה

 

[יערה היחיד]

אני מסכימה עם דבריה של טינטין אני חושבת שכדאי

שתפני ליועצת בית הספר או למחנכת שלך תשתפי אותה בסיפור ששיתפת אותנו ותבקשי מהן לייזום שיחה עם אמך ולהבהיר לה את התמונה . הן יכולות לערוך את השיחה בצורה "אלגנטית" כלומר לא לבוא ולומר שאת פנית וביקשת שהן ייפנו לאמך....הן ימצאו את הדרך מה לומר בלי לערב אותך ישירות בשיחה.

 

[כל שנה בדצמבר]

קראתי ונצבט לי הלב - את מתנסחת יפה וברור

ואני מניחה שהקושי לשוחח עם אמא שלך או להתקרב אליה פוגע בך מאוד. גם אמא שלך נשמעת (לפי התאור שלך)אישה שאוהבת להיות בשליטה (כתבת "אמא שלי הגיעה גם מהעולם הזה של הריקוד ואולי היא נוקשה איתי אבל אני בטוחה שזה היה מרצון טוב לעזור לי ") נסי למצוא זמן ומקום לשוחח עם אמא שלך על מה שעובר עלייך, על איך שהדברים משפיעים עלייך כנערה מתבגרת שמעצבת את אישיותה ואת דרכה בעולם. אם קשה לך עם הפגנת רגשות - הזבירי לה גם את זה, אימרי לה שאת מעריכה את מאמציה כלפייך (כתבת "ואמא שלי אוהבת אותי כ"כ ואני רואה את זה ולא יכולה להחזיר לה אהבה כמו שמגיע לה. פשוט לא מגיעה לה בת כמוני. היא אישה מאוד נדיבה ומאוד אוהבת ואיכפתית והיא מוכנה לעשות בשבילי הכול...ואני מודעת לזה כל דקה מהחיים שלי. ") תראי, לא כל אחד יכול להחצין רגשות ולפזר חיבוקים ונשיקות מסביב כל הזמן, אמא שלך צריכה לקבל אותך כפי שאת - עם היתרונות והחסרונות ולהיות לצידך ולתמוך בך. אני מקווה שתמצאי את המקום והזמן המתאימים שלוחח רק שתיכן, בלי להתבייש ובלי להסתיר ממנה, זו עלולה להיות שיחה לא קלה אבל אל תוותרי על השיחה הזו. לפחות כך היא תדע מה עובר עלייך ואת תדעי מה היא מרגישה.

 

[unbeautiful]

תודה רבה על התגובות והעצות

ואני בהחלט ישתמש בזה. מה שכן..שנה שעברה היועצת כבר לקחה אותי [ראו ירידה במשקל עליה במשקל עצבים אצלי...עצב] ודיברנו על זה..על היחסים במשפחה, שלא נותנים לי לנשום שהכול כל כך קשה לי והם דיברו עם אמא שלי אבל אמא שלי לקחה את זה כבדיחה כשהיועצת אמרה לי : "אז מה אם היא מקבלת 75 במבחן? את צריכה להגיד לה כל הכבוד". חשבתי אולי לפנות לפסיכולוג איתה..מישהו ממש מקצועי שיכול לעזור לנו בזה.

 

[2 אוניות בלילה]

פניה לפסיכולוג תמיד יכולה לעזור...

אפשר לשאול שאלה? למה את רוקדת? (לשם הנאה, הישגיות, כי אמא אמרה?) אני שואלת כדי שתבדקי פרספקטיבה על תחומי חייך ולא סתם.

 

[unbeautiful]

אני רוקדת

כבר 11 שנים ואני יכולה לומר שזה החיים שלי אפשר לומר שלשם הנאה כי אני באמת נהנת מזה..וגם בשביל ההשגים ואמא רק תומכת בזה ודוחפת בי להמשיך ולהתאמץ ולהשיג השגים טובים ..למרות שאבא טיפה נגד....הוא מפחד שאני ילך עם הריקודים עד הסוף כלומר שאני אחליט שאני לא צריכה לימודים ורק ריקודים

 

[2 אוניות בלילה]

עזבי שניה את ההורים בצד

את נהנת מריקודים. את עושה את זה בשביל עצמך? (תעני בכנות בלי לחשוב רק תראי את הרצון שלך במשוואה) אם התשובה באמת כנה שאת עושה את זה בשבילך לעצמך ונהנת מהתהליך ומהריקוד... אז הדחיפות של אמא שלך לא אמורות להפריע הן אמורות לבוא ממך (לפחות הדחיפות המשמעותיות החזקות יותר) אם הדחיפות של אמא שלך מפריעות לך אז משהו לא כנה בתשובתך וכדאי שתחשבי שוב, כי אם את משקרת או אומרת אמת חלקית או שיש לך ספק אז שם בדיוק בנקודה זו כל התערבות חיצונית מפריעה. ספק זה כוח מאוד חזק בחיים שלנו, יש אנשים שהחיים השלמים שלהם בהמתנה בגלל ספק. (אל תחשבי שאני רעה אני באמת מנסה לעזור )

 

[unbeautiful]

אני רוקדת

אך ורק בשביל עצמי. הדחיפות של אמא שלי בקשר לריקוד לא מפריעות לי, להפך. דחיפות אחרות כן מפריעות לי...כמו שהיא אמרה לי פעם..."את צריכה להיות מושלמת כי מגיע לך". אבל אל תקחו את אמא שלי כמישהו רע..היא באמת רוצה בטובתי. אבל זה פשוט משפיע עליי ביכיון ההפוך לפעמים גורם לי להרגיש חסרת ביטחון ולא טובה בכלל..

 

[2 אוניות בלילה]

אוקיי מצויין

מתי בדיוק את מרגישה שההכוונה של אמא מקבלת תפנית שלילית אצלך? יכול להיות שאפשר לבודד את המקרים האלה. תנסי להיזכר באותו יום שלא יכולת לקבל הכוונה מאמא. מה היה באותו יום? (רבת עם חברה, השעור לא היה משהו, המורה אמרה משהו, הרגשת משהו...?) אני אסביר לך לאן אני מנסה להגיע אם השאלות שלי.(בגלל זה בקשתי לא להעלב ולא להתעצבן) יש תופעה בפסיכולוגיה שדבר שלילי אחד "גולש" לכל תחומי החיים של אותו אדם. אני מנסה לראות אם התחושות השליליות שלך אולי מקורן בדבר אחר לחלוטין שלא קשור בכלל. או לחלופין שמקורם בחוסר איזון שלך (קשור פיזיולוגית לגוף שלך ולגיל שלך).

 

[unbeautiful]

אני מרגישה

שזה מקבל תפנית כשהיא מתחילה להתערב ממש. אז אני לא רוצה לצאת לרוץ עכשיו למה ללחוץ עלי ולהתחיל לומר לי את כל המינוסים שבי? בשביל שאני יעלב ומהעלבון אני ארוץ? אני הבנתי נכון את השאלה שלך? ואני בכלל לא נעלבת ולא נפגעת את רק רוצה לעזור לי ואת לא מבינה כמה שאני מודה לך!!

 

[2 אוניות בלילה]

הבנת חלקית

אני צריכה שתחשבי עכשיו על השפעות חיצוניות (חוץ מאמא) שמשפיעות על מצב הרוח הכללי שלך. כמו: למה עכשיו לא בא לך לצאת לרוץ? (אני מזכירה עזבי את אמא מה חוץ ממנה מבאס אותך מלצאת לריצה) החלק הכי קשה בטיפול פסיכולוגי למטופל בד"כ זה להגדיר במילים מצבים ורגשות אבל זה החלק העיקרי בטיפול

אנחנו עכשיו עושות ניסיון יבש

 

[unbeautiful]

ואוו

זה תלוי במללאא דברים. באיך שאני נראית בבוקר...ביחסים שלי עם כולם חבר שלי, חברות טובות, לימודים וכאלה. וכשעוד אמא נתלת על הכתפיים...

בזמן האחרון ההשפעות החיצוניות העיקריות זה חבר שלי (בעיות

)

 

[2 אוניות בלילה]

אוקיי אז תעשי את ההפרדה

תביני שבגילך גם ככה הגוף שלך עובד שעות נוספות מבחינה פיזיולוגית. תוסיפי לזה את העובדה שאת ספורטאית. מקובל ומובן בהחלט שלפעמים לא ישאר לך כוח לשמוע ביקורת מאמא (לא משנה מתי). מבחינה פסיכולוגית אדם יכול לקבל ביקורת רק כאשר יש לו אנרגיה פנויה בגוף בשביל זה. אני אתן לך דוגמה מחיי שתביני שאת לא לבד: כשלמדתי בתיכון גם עבדתי כמורה ושעות הפעילות שלי היו משבע בבוקר ועד שבע בערב. תוסיפי על זה נסיעות ארוכות ולחץ של בגרויות, הגוף שלי גם פיזית וגם פסיכולוגית היה מותש. ערב אחד אמא בקשה ממני לפנות מדיח כלים (כולה דקה וחצי עבודה). "לא בא לי..." או יותר נכון לא היה לי את הכוח להרים את עצמי לבצע פעולה פשוטה. כמובן היה אחר כך ריב של חוסר עזרה שגם אותו לא היה לי אנרגיה לקבל... הגוף שלי היה עייף ובחוסר איזון הורמונלי ככה שגם נושא שולי יום יומי הצליח לגרום למהומה גדולה ובכי. אז איך מתמודדים? קודם והכי חשוב קבלי את זה. זהו רק שלב בחייך שבו הגוף שלך עובד קשה והוא לא מאוזן אבל זה עובר. שנית תביני שזו לא אימך! הריב איתה או התחושות שאת חשה לא באמת קשורות אליה. שלישית נסי לפנות לדיאטנית לא רק בשביל המשקל אלא לדעת מה לאכול ואיזה ויטמינים חסרים לך כדי לעזור לגוף שלך להתאזן. (דרך אגב אחת הסיבות שקשה לנו לשמור על משקל ייציב היא שהגוף דורש מזון או רכיבים מסויימים שחסרים לו) רביעית תעשי יוגה או תרגילי הרפייה ככה שגם המוח שלך קצת ינוח, יהיה לו יותר כוחות להתמודד אחרי מנוחה. את מכלול שלם של הגוף והנפש וחשוב לשמור על שניהם.

 

[ליאור המקורית8]

אמא

שלך חיה דרכך את חייה מחדש וזה לא נכון ולא צודק.

 

[כל שנה בדצמבר]

יש הרבה אימהות שעושות את זה וגם לדעתי

זה לא הוגן כלפי הילדים ולא צודק לדחוס לתוכם את החלומות של האמא ולחכות שהם יגשימו אותם עבורה.

 

[לולי כהן]

מאמא ביקורתית צריך להסתיר או לסבול. קראי כאן

את למדת במשך השנים שאת חייבתתתת להסתיר ממנה כי אם את מספרת משהו שלא לרוחה , היא מעבירה ביקורת ופוגעת בך במקום לתמוך , לעודד ולהבין . את רגישה וחמודה ולא קרה . עובדה שיש לך חבר ובטח גם חברות. למדת להסתיר והבעיה שאת חשה רגשי אשם כי את לא משתפת אותה מספיק . היא מחטטת בחיים שלך ורוצה לדעת מה שאחר כך להפוך לנשק נגדך. לדעתי את צריכה חברה טובה שגם לה יש קצת בעיות ויחד תוכלו לשתף לעודד וליעץ. את בסדר ואל תרגישי אשמה . רק תהיי מודעת שאת צריכה להזהר מאמא שממש לא פרפקציוניסטית , היא קרציה אמיתית לדעתי. להיות מנומסת, בת טובה אבל לא לשתף אותה בדברים אישיים .

 

[playtrip]

אנשים צריכים להפסיק להתלונן לגבי זה

אז מה? מה אנחנו חייבים להם! כאילו שהם עושים אותנו יותר טובים עם ההאשמות שלהם! אני הייתי תלמיד מצויין ועובד יוצא מהכלל, אבל אף אחד לא מכבד את זה! בגלל איזו סיבה עלובה, הם מציקים לך בחייך וגומרים אותך! יאללה! אין לנו זמן לזה, יש מליונים בסודן שאין להם אוכל, אנשים הורסים את הטבע, יש מלחמות שצריך להפסיק, חיים שצריך לחיות, אנשים שאין להם, ואנחנו יכולנו להפנות את הזמן שלנו כדי לדאוג להם ולכל הדברים שבאמת צריך להפנות אליהם משאבים... מעולם לא מצאתי שיחס כזה כלפי או כלפי מישהו אחר גרם לו להתנדב למען הזולת... אני אומר לך, הייתי שם, עשיתי, ניסיתי לתת, ביזו אותי... למישהו אכפת? ואח"כ עוד שואלים למה המדינה נראית ככה? מה אכפת להם שאני תורם, ממחזר, עוזר, או יוצר משהו לא שגרתי? הטיפשים? מה אכפת להם למה אני עושה את זה? זה בגלל שאני פדופיל, הומופוב וגזען! זה למה! לפחות אנשים אוכלים! ססססאחתק על כל אלו שבאים בטענות בגלל שאני מופרע או גועלי... חר]\! האנשים האלו מאשימים אותך במזג קר... לא נוח להם הטמפרמנט מה? תני איזה סכום נאה לצדקה, 10-20 שקל... נראה מה יגידו... מדי פעם תני איזה שקל או שניים או יותר ואז נראה מה יהיה לדפוקים יפה הנפש האלו לומר... הם לוקחים אדם תמים שעדיין לא עשה הרבה כביכול... אחרי כמה הישגים ומעשים תוכלי בבירור לראות את הצביעות והזיוף... בדיוק כמו כל אותה הכרת חוסר תודה לגאידמק המנוול שתרם כסף כמה פעמים לישראל... אבל הוא תרם!!! חרא!!! שיסתמו כולם, איך הם העזו... מה?!? את לא מנקה? לא עושה סידורים? אין לך ציונים טובים? את לא מספקת את הסחורה? למה מה? נתת בעיטה למישהו? גנבת? שברת משהו בבית? נכנסת לאיזה חוב? לעזאזל!!! כן כן... את ממש חייבת למאנייקים האלו משהו... והם עוד כאלו שלא ניסו שום דבר שעזר לך לא להיות ככה... ממליץ לך לקרוא את הספרים של המחבר ל.רון האבארד. זה יסביר לך על כמה דברים פשוטים מאד בחברה, על כמה שקרים מכוערים ושטותיים להחריד שעד עכשיו אנשים מאמינים להם... כל כך הרבה אבסורד... לא יאמן... מכירה שירים שהזמרת שרה בהם לאהוב ליבה: "אתה בעיני כל דבר?" כל דבר?!? כ-ל ד-ב-ר?!? כן, יצא לי גם לעבור ליד מזבלת חיריה, ויצא לי לשמוע על מחנה טרבלינקה בתקופת השואה... "You are everting... Everything." כן.. החבר שלה ממש מושלם... מה? השטויות והשקרים שאנשים מוציאים כדי לדכא אותנו... נו באמת!!!

 

[כל שנה בדצמבר]

נא לשמור על שפת כתיבה נאותה.