היי אני מחפש...

[Blind Idiot]

היי אני מחפש...

אלבומי קונספט בסגנון מתקדם אני מאוד אוהב את scenes from a memory של דרים ומחפש משהו דומה תודה

 

[kurush]

Pain of Salvation

אני מתנהג קצת כמו קנאי דתי בקטע שלהם, אבל היי. כל ארבעת אלבומי הלהקה (חמישי בדרך) הינם אלבומי קונספט. מומלצים במיוחד The Perfect Element ו-Remedy Lane, בהם סגנון הלהקה יותר מגובש.

 

[שיר דויטש]

אם אהבת את Scenes

תנסה את Eros And Thanatos של Empty Tremor. פרוג-מטאל קל יחסית, עם דימיון מזהיר לדרים תיאט'ר באלבומים Scenes from a memory וImages and words.

 

[CaerBannog]

the who- tommy

אז נכון, זה לא ממש רוק מתקדם, ובטח שלא פרוג מטאל, אבל אופרת הרוק הזאת היא אחת המקורות הבלתי מעורערים לכל מיני דברים כמו "סצינות מתוך זכרון" וכו'. רק תבדוק שמה שיהיה ברשותך זה הגירסה המקורית של להקת המי ולא הפסקול המזוויע מהתחת של גירסת הסרט.

 

[pink floydror]

Ayreon - The Finel Experiment

אחד האלבומים האהובים עליי !

 

[emmily plays]

אמ....

החומה???? סתם... אפילו בתור פנאטית פלויד אני לא סובלת אותו....

 

[שיר דויטש]

מה בדיוק לא בסדר עם החומה?

אחד מאלבומי הקונספט היותר טובים, לדעתי.

 

[emmily plays]

אמממ

ממוסחר מידי.. מסרים לא קוהרנטים.. ומציג את ווטרס ככותב הרבה פחות טוב ממה שהוא.. וגם יש בו גישה אגוצנטרית ובעלת מוקד שליטה חיצוני לחיים(= כולם אשמים במצב של פינקוש המסכן חוץ ממנו) אהבתי אותו פעם.. אבל אז שמעתי דברים אחרים של הפלויד והבנתי כמה הוא בכלל לא בסטנדרט של הדברים האחרים שלהם.. הוא, יחד עם פיינל קאט וה2 האחרים הם מבחינתי הבנים החורגים... טוב.. החומה הוא אולי בן מאומץ ומפגר שכולם סולחים לו כי הוא כזה פופולארי וחמוד...

 

[pink floydror]

הפכת את זה לטכני מדיי

לדעתי .. קודם כל (ועם כמה שהחומה זה אלבום של ליריקה ) המוזיקה זה המדד הראשון בכל פעם שרוצים לבדוק אלבום, ופה (שוב לדעתי) היא מעולה ..! האלבום בנוי בצורה מעניינת שגורמת לך לרצות להמשיך לשמוע אותו..כל זה מעבר למילים. וחוץ מזה, המילים עצמם גם כן לא כל כך נוראיות כמו שתיארת.. ווטרס הצליח בכל קטע לגעת בנושא אחר .. שכמעט כל מי ששומע את האלבום מצליח להתחבר לפחות לקטע מסוים אחד. וסתם בלי קשר... הרבה פוסלים את החומה כי הוא בין ההצלחות המסחריות הגדולות של פינק פלויד, לפי דעתי זו טעות לפסול דבר רק בגלל היותו נפוץ יותר משאר האחרים ..

 

[orbiti]

הסיבה שפוסלים את החומה

היא שהוא פשטני בצורה מדהימה מבחינה מוזיקלית (אולי למעט המשפט, עם התזמור המגניב והשירה הפסיכית) מבחינת הרעיונות המוזיקליים, דוחף את הקונספטואליות שלו בצורה גסה ומוגזמת, ובגדול גם לא מצליח לבנות את היצירה לשיאים כפי שהיו ברוב אלבומי הפלויד משנות ה70. אגב, הצד האפל של הירח הצליח הרבה יותר מהחומה, ואף אחד (טוב, כמעט אף אחד) לא מערער על העובדה שהאלבום הזה הוא הברקה.

 

[ארז סייג]

אם אני זוכר נכון,

אז החומה מכר יותר עותקים מדארק סייד, אם מתייחסים אליו כאל תקליט כפול (קרי- 2 תקליטים). אבל זה כבר עניין של הסתכלות

 

[מוזי כאן]

הזילות שעושים לחומה

התופעה של לרדת על האלבום המדהים הזה היא לא חדשה. הטענה של "אני אוהב את פינק פלויד אבל החומה אלבום מגעיל כי הוא ממוסחר מדי ואני לא חלק מעדר שאוהב מוזיקה ממוסחרת" כבר תפסה מזמן מימדים של עדר בפני עצמה. אז יש שם שיר אחד (another prick pt.2), שהצליח מאוד ויצר הילה של מסחור, סו וואט? אבל כל שאר האלבום גם ממוסחר? ב -DARK SIDE יש לא פחות "להיטים" dont leave me now זה שיר מצעדים בדיוק? זה שווטרס חיטט קצת בקרביים שלו ולא חירטש על איזה אל מהמיתולוגה היוונית הופכת אותו פתאום לכותב פחות טוב? אני טוען שעושים יותר מדי דמוניזציה - THE WALL כי מה שמצליח מרחיב את המכנה המשותף, וגורם למאזין לאבד את תחושת הייחודיות בהאזנה. אבל במקרה הזה פשוט another prick pt.2 עושה עוול לתקליט שלם. "starless and bible black"

 

[orbiti]

אין קשר ל'מיסחור'

יש קשר לפשטנות בכל הרמות: מוזיקלית, לירית (אני לא מבין גדול בליריקה, אבל אם אנשים שמכירים את הדיסקורגפיה של הלהקה טוענית כך, אני אניח שזה נכון) וקונספטואלית. פשוט מעבר לכמה לחני פופ נחמדים אך בנאליים משהו (hey you, comfortably numb, mother...) וכמה קטעים רוק דרמטיים, שאפתניים יותר אך לא ממש מתוחכמים (ואפילו נראים לא מרשימים בכלל לעומת מה שג'נסיס, לדוגמא, עשו) כמו קטע הפתיחה והריפרזה שלו, והמשפט. אני באופן אישי מרגיש שווטרס בשלב הזה נבלע יותר מדי לתוך הקונספטים המטופשים שהוא אהב להמציא, ופשוט לא נתן לגילמור (שנתן את האיזון המוזיקלי באנימלס, לדוגמא) לעצור אותו ולתת ליצירה את המקום שמגיע לה גם בעולם האמיתי ולא רק בעולם האגו-טריפ המטורף של ווטרס.

 

[meandmeandme]

אני מסכים עם אייל

הדיסקוגרפיה של פינק פלויד מוכרת לי מאוד, ולדעתי, האלבום הזה הוא ירדה משעמותית מכמעט כל הבחינות. מבחינה לירית הוא מלאה בקלישאיות וחזרות טיפשיות, רעיונות מאוד פשוטים שהשמשעויות המגוחכות שלהם נראים מעט מופלצים. הקונצפט הלירי לחלוטין לא רציף, יותר נראה כאילו רוג'ר כתב 50 שירים ולאחר מכן בחר את ה26 שניתן להעביר דרכם חוט מקשר ולהגיד שזה קונצפט. מה שהכי מפתיע אותי שדווקא אלבום אחד לפני (אנימלס) רוג'ר (לדעתי) הגיע לשיא שלו ככותב. התאורים החדים, הציניות המדויקת, ההדגשות הברורות וחשוב מאוד - הקונצפט החד משמעי והמובן. אנימלס הוא כמעט יצירת מופת לירית, ומיד אחריו מגיעה החומה. משונה. מבחינה מוסיקאלית.. אוי.. גם כן איזו נפילה אחרי אנימלס. חוץ מכמה שירים נחמדים: The Trail - הקרדיט לבוב אזרין. Don't Leave me now Goodbye Blue Sky והגיטרה הקלאסית בIs there anybody out there, הדיסק הזה חלש ופשטני מבחינה מוסיקאלית. ובקשר למיסחור: מישהו פה עשה השוואה בין ההצלחה של דארק סייד להצלחה של החומה ולמה אנשים יותר "מעדיפים" לשנוא את החומה מאת דארק סייד. דבר ראשון אנירוצה להגיד שמכל האנשים שאני מכיר שלא אוהבים את החומה מעט מאוד מהם לא אוהבים אותה בגלל ההצלחה שלה. עכשיו, ההבדל בין ההצלחה של החומה להצלחה של דארק סייד לדעתי זה העובדה שההצלחה של דארק סייד לא הייתה מתוכננת. הפלוידים ישבו באולפן והקליטו אלבום שלדעתם היה טוב ומיוחד ועשו את מה שלדעתם יצליח ויתפוס. כמובן שהאלבום היה הצלחה מסחרית (הוא ד"א מחר יותר מהחומה) ובעקבותיו הוורדים הצעירים ניהו כוכבי-על בעולם הרוק. אחרי הצלחה של ויש, וההצלחה שיחסית של אנימלס כל העולם ציפה מפינק פלויד לעוד להיט, ורוג'ר שהיה כל כך נואש להעביר את המסר האלוהי שלו לכל העולם היה מוכם לספק אחד כזה. העבודה על החומה נעשתה מתוך המון מחשבה על מידת המסחריות שלו והיה המון לחץ לספק להיטים (כמו Another Brick in the Wall, שאגב עבר שיכתוב בכדי שיוכל להשתחרר כסינגל) ולכתוב מילים שיהיו יותר פשטניים ואמוציונלים כדי שיגיעו לקהל רחב (שלא כמו אנימלס). לכן לדעתי גם אם יש אנשים שלא אוהבים את החומה בגלל ההצלחה שלה, אני חושב שזה לפחות חלקית מוצדק, כי ההצלחה שלה באה על חשבון האיכות המוסיקאלית והלירית של האלבום. הסוף

 

[emmily plays]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

couldn't have said it better myself!

 

[emmily plays]

לא נראה לי שהבנתם...

אני אהבתי אותו מאוד פעם.. הוא פשוט" יצא לי מכל החורים".... ולטעמי בהחלט יש לפלויד דברים הרבה יות טובים ואני פשוט עושה השוואה מתבקשת ליכולות שלהם.. כלומר לו להקה אחרת היתה מוציאה אלבום כזה(מה שלא סביר כי אף אחד לא מגלומן פסיכי כמו ווטרס( הייתי אומרת" וואלה.. שחקו אותה".. פשוט.. ביחס לדברים האחרים שהם הוציאו.. אני לא שונאת את האלבום בגלל שהצליח.. אלא בגלל הנסיון הכל כך ברור של הלהקה להפוך אותו למסחרי.. מה שאי אפשר לומר לדעתי על "הצד האפל" שהצליח, כפי שנאמר, הרבה יותר, או על "הלוואי שהיית כאן" שני אלבומים שהצליחו מאוד( מאוד) אבל לא היה בהם (לדעתי) נסיון מכוון להפוך ל"דינוזאורים". זה פשוט קרה. ב"צד האפל" אין חנפנות לקהל ונסיון להפוך ל"אלבום נעורים" כפי שווטרס הגדיר בעצמו את "החומה". האמת היא, שמידי פעם גם אני שמה אותו במערכת, במיוחד בימים עצבניים במיוחד.. אבל.. בזמן האחרון יש אלבומים אחרים ש"עושים בשבילי את העבודה".... "בחצרו של המלך..." למשל...))))

 

[מורנא007]

האמת שגם לי נמאס ממנו

 

[meandmeandme]

אגב,

"הוא, יחד עם פיינל קאט וה2 האחרים הם מבחינתי הבנים החורגים" אני אישית מעדיף את ה"פיינל קאט וה2 האחרים" על פני החומה.

 

[emmily plays]

well my dear mate

what ever floats your boat)))

 

[meandmeandme]

טוף אולי לא A momentery..

אבל יש בפעמון כמה חלקים שעולים על החומה בהרבה.