היי אני חדש כאן
היי, לפני כמה ימים חבר שלי המליץ לי לקרוא את הסדרה... אני התחלתי ב"כבשן הנשמה" ועוד מאט אני יתחיל לקרוא "את אחים לנשק" ואז את הטרילוגייה הראשונה של העונות... ביינתים התחלתי להתחרפן עד כדי כך שכתבתי סיפור בהשראת רומח הדרקון.... טוב לא ממש, כתבתי בערך רבע עמוד... רציתי לדעת מה דעתכם ביינתים ולקבל רעיונות לכתיבת המשכו... טוב להלן הסיפור: היה זה היום החם ביותר שסניר זכר מעודו, השמש החמה שליטפה קלות את פרצופו אך בו זמנית גרמה לו להרגשת אי נוחות קלה הייתה אחד הדברים הנדירים ביותר באותו האזור של יבשת טורינה. באותה השעה שכב סניר על הדשא, כאשר הוא משליו את ידיו וחושב לו על מר גורלו. הוא היה בן 15, הוריו מתו כשהיה צעיר והוא נאלץ להתגורר עם דודתו הבלתי נסבלת. היא לא יכלה לסבול התנהגות אופיינית לנערים בני גילו ולא הייתה מוכנה לשמוע על בחורות. דודתו הייתה "רווקה זקנה" או כך לפחות כונתה ע"י רוב יושבי סילומניה... למרות גילו הצעיר הוא היה הרבה יותר מלומד משאר בני גילו, באותה התקופה ידיעת קרוא וכתוב נכתבה לסגולה של ממש. והוא ידע את אותה המיומנות, וזאת מהמקור הכי בלתי צפוי שיש-כן, מדודתו. כמה שהוא שנא אותה, הוא היה חייב להודות שהיא הייתה אישה מאוד חכמה ושלולא היא בוודאי מעמדו בחברה היה ירוד בהרבה. אתם מבינים, סניר שלנו לא היה יפה תואר כמו שאר בני גילו. הדבר היחיד שהבליט אותו היה חוכמתו הנדירה מאוד באותו אזור של יבשת טורינה. כלומר, בדרום טורינה ידעו כל התושבים קרוא וכתוב ואף למדו על מדעים ועל הסיבות שבגללן כל דבר קורה. סניר תמיד רצה להגיע יום אחד אל דרום היבשת, מה שהוא לא ידע זה שהוא אכן יגיע לשם. ולא בתור אותו ילד מכוער, חלש וחסר שכל לעומתם. הוא יגיע לשם כאשר בכל היבשת כולם ישמעו כבר על גדולתו. אבל לכך נגיע מאוחר יותר, הרבה יותר מאוחר... אולי כדאי שנתחיל מההתחלה, מה אתם אומרים? ובכן... לפני 15 שנים נולד סניר למשפחה חמה ואוהבת. הוריו נחשבו לאנשים בעלי מעמד גבוהה מאוד בחברה ומשום כך כולם הופתעו נורא כאשר הם נפטרו, הוריו של סניר נפטרו באותו יום, באותה שעה, ובאותו מקום. אתם מבינים, הוריו של סניר היו יוצרי אשליות, סוג חזק מאוד של קוסמים אך לא החזק ביותר. לעומת זאת, בכוחם היה להגיע כמעט אל כוחותיהם של הקוסמים החזקים ביותר בעולם, הם הואלו על המוקד כאשר העזו לסתור את אמונתם של כל הקוסמים באותה העת, לפיה הקסם אינו שייך לאנשים מסויימים אלא לכל אחד שרצה ללמוד אותו ולאמצו לחיקו.
היי, לפני כמה ימים חבר שלי המליץ לי לקרוא את הסדרה... אני התחלתי ב"כבשן הנשמה" ועוד מאט אני יתחיל לקרוא "את אחים לנשק" ואז את הטרילוגייה הראשונה של העונות... ביינתים התחלתי להתחרפן עד כדי כך שכתבתי סיפור בהשראת רומח הדרקון.... טוב לא ממש, כתבתי בערך רבע עמוד... רציתי לדעת מה דעתכם ביינתים ולקבל רעיונות לכתיבת המשכו... טוב להלן הסיפור: היה זה היום החם ביותר שסניר זכר מעודו, השמש החמה שליטפה קלות את פרצופו אך בו זמנית גרמה לו להרגשת אי נוחות קלה הייתה אחד הדברים הנדירים ביותר באותו האזור של יבשת טורינה. באותה השעה שכב סניר על הדשא, כאשר הוא משליו את ידיו וחושב לו על מר גורלו. הוא היה בן 15, הוריו מתו כשהיה צעיר והוא נאלץ להתגורר עם דודתו הבלתי נסבלת. היא לא יכלה לסבול התנהגות אופיינית לנערים בני גילו ולא הייתה מוכנה לשמוע על בחורות. דודתו הייתה "רווקה זקנה" או כך לפחות כונתה ע"י רוב יושבי סילומניה... למרות גילו הצעיר הוא היה הרבה יותר מלומד משאר בני גילו, באותה התקופה ידיעת קרוא וכתוב נכתבה לסגולה של ממש. והוא ידע את אותה המיומנות, וזאת מהמקור הכי בלתי צפוי שיש-כן, מדודתו. כמה שהוא שנא אותה, הוא היה חייב להודות שהיא הייתה אישה מאוד חכמה ושלולא היא בוודאי מעמדו בחברה היה ירוד בהרבה. אתם מבינים, סניר שלנו לא היה יפה תואר כמו שאר בני גילו. הדבר היחיד שהבליט אותו היה חוכמתו הנדירה מאוד באותו אזור של יבשת טורינה. כלומר, בדרום טורינה ידעו כל התושבים קרוא וכתוב ואף למדו על מדעים ועל הסיבות שבגללן כל דבר קורה. סניר תמיד רצה להגיע יום אחד אל דרום היבשת, מה שהוא לא ידע זה שהוא אכן יגיע לשם. ולא בתור אותו ילד מכוער, חלש וחסר שכל לעומתם. הוא יגיע לשם כאשר בכל היבשת כולם ישמעו כבר על גדולתו. אבל לכך נגיע מאוחר יותר, הרבה יותר מאוחר... אולי כדאי שנתחיל מההתחלה, מה אתם אומרים? ובכן... לפני 15 שנים נולד סניר למשפחה חמה ואוהבת. הוריו נחשבו לאנשים בעלי מעמד גבוהה מאוד בחברה ומשום כך כולם הופתעו נורא כאשר הם נפטרו, הוריו של סניר נפטרו באותו יום, באותה שעה, ובאותו מקום. אתם מבינים, הוריו של סניר היו יוצרי אשליות, סוג חזק מאוד של קוסמים אך לא החזק ביותר. לעומת זאת, בכוחם היה להגיע כמעט אל כוחותיהם של הקוסמים החזקים ביותר בעולם, הם הואלו על המוקד כאשר העזו לסתור את אמונתם של כל הקוסמים באותה העת, לפיה הקסם אינו שייך לאנשים מסויימים אלא לכל אחד שרצה ללמוד אותו ולאמצו לחיקו.
