תגידו התחרפנתן לגמרי?
אני מדברת על המבקרות - ובעיקר לחמיות, שכחתן מה זה להיות אחרי לידה? שכחתן עד כמה התקופה הזו עמוסה בהורמונים, איך כל הערה קטנה פוגעת, איך כל הבל פה יכול לעורר בכיות? עד כדי כך בליתן? כלה שניה, חמותך לא חכמה ולא רגישה במיוחד - ואין בזה כל דבר יוצא דופן. אין פלא שכל אמירה שלה מעוררת בך התגוננות, ואת בודקת מה בעצם היא אומרת עליך, כאמא, כשהיא טוענת שתינוקך רעב כשאת יודעת ומרגישה שלא. תני לה, כך היא מרגישה מעורבת. את לא צריכה להגיב לכל הבל פה ולכל אמירה שלהף מותר לחייך חיוך דבילי, להנהן, להגיד המממ. את ממש לא חייבת (ואף אוסיף: רצוי שלא) להסביר את עצמך. את תמיד יכולה להגיד "הרופא אמר" (על חמותי למשל זה לא עובד, כשבא לה הרופא מדבר שטויות ולא מבין כלום, וכשבא לה הוא גאון שצריך לעשות כדבריו), להגיד ברוך השם, ותמיד תמיד תמיד הכל בסדר, אין תלונות. כבר שמת לב שהיא לא האישיות התומכת והמזינה שאת רוצה בתקופת ההחלמה וגיבוש האימהות והקשר שלך עם תינוקך, אז במידת האפשר באמצע שיחת הטלפון את צריכה לשירותים - ושאמשלך/בעלך יספקו את המידע. הם נטולי המטען הרגשי שלך. למה שתרצי לבזבז את מעט האנרגיות שלך על מריבות? למטרות נקיון - אין כמו עוזרת, אפשר לבוא אליה בטענות ולפטר אותה, ולהגיד לה מתי לבוא וללכת. בעוד חצי שנה תוכלי להסתכל כבר לאחור ולצחוק על עצמך, כמה זמן בזבזת על הערות שכאלה. אה כן ותתרגלי, חמותך זו רק ההתחלה כל עם ישראל רואה את עצמו אחראי לשלום ילדך. תמצאי הרבה נשמות טובות בדרך שירצו להציל את התינוק ממך ומהטיפול הכושל שאת נותנת לו. אז...תתחילי להתאמן. אני חושבת שסיימתי.
