היי אני חדשה
- פותח הנושא Calabasa
- פורסם בתאריך
היי כמו שבאתי
אני ושלושת אחיי נשלחנו לאומנה, היינו שם 5 שנים. עברנו התעללות מאד קשה. עד שהשירות עלו על זה. אותי לקחו לאימוץ ואת אחיי לפנימיה. את יום ההפרדה ביני לבין אחיי לא אשכח בחיים. ממש היו צריכם לנתק ידיים מאיתנו בכוח. האח הבכור היה כמו אבא בשבילי, הייתי מוכנה לסבול כל מכה העיקר ידעתי שהוא לידי ומגן עליי. שנאה עזה כלפיי כולם אחזה בי באותם שנים ראשונות של האימוץ, לא הייתי מוכנה לקבל אף אחד עד שיחזירו לי את האחים שלי. הייתי ילדה מאד מרדנית. סיפרו לי שאימי זרקה אותנו ברחוב ומצא אותנו שוטר ונימסרנו לידי שרות הרווחה. משפ לאומנה. כעסתי על הוריי הביולוגים, איך מביאים ילד לעולם וזורקים אותו בצורה כזאת לרחוב כאילו היה שקית זבל. אין יום שלא הייתי שקועה בעבר שלי, ילדה מאד עצובה. בגיל 16 איתרתי את הוריי הביולוגית. קשר שלא היה בריא כלל. כשהשירת גילה את זה הם סיפרו לי את סיפור חיי. כמובן מנקודת מבטם. הקשר נותק עקב האיומים של אבי הביולוגי בפגיע במשפחתי המאמצת. יצרתי קשר עם אח שחי עם ההורים, אח שחי בארצות הברית. ולאחרונה אח איתר אותי לאחר שפתח תיק אימוץ. מכאן התברר שאימי נלחמה לקבל את ילדיה חזרה והיא הייתה צורחת בכל פעם שנלקח ממנה ילד. התברר שיש לי עוד אחים שלא ידעתי עליהם. כעת אני במסע גילוי האמת. אם תירצו לדעת אשמח להרחיב.
אני ושלושת אחיי נשלחנו לאומנה, היינו שם 5 שנים. עברנו התעללות מאד קשה. עד שהשירות עלו על זה. אותי לקחו לאימוץ ואת אחיי לפנימיה. את יום ההפרדה ביני לבין אחיי לא אשכח בחיים. ממש היו צריכם לנתק ידיים מאיתנו בכוח. האח הבכור היה כמו אבא בשבילי, הייתי מוכנה לסבול כל מכה העיקר ידעתי שהוא לידי ומגן עליי. שנאה עזה כלפיי כולם אחזה בי באותם שנים ראשונות של האימוץ, לא הייתי מוכנה לקבל אף אחד עד שיחזירו לי את האחים שלי. הייתי ילדה מאד מרדנית. סיפרו לי שאימי זרקה אותנו ברחוב ומצא אותנו שוטר ונימסרנו לידי שרות הרווחה. משפ לאומנה. כעסתי על הוריי הביולוגים, איך מביאים ילד לעולם וזורקים אותו בצורה כזאת לרחוב כאילו היה שקית זבל. אין יום שלא הייתי שקועה בעבר שלי, ילדה מאד עצובה. בגיל 16 איתרתי את הוריי הביולוגית. קשר שלא היה בריא כלל. כשהשירת גילה את זה הם סיפרו לי את סיפור חיי. כמובן מנקודת מבטם. הקשר נותק עקב האיומים של אבי הביולוגי בפגיע במשפחתי המאמצת. יצרתי קשר עם אח שחי עם ההורים, אח שחי בארצות הברית. ולאחרונה אח איתר אותי לאחר שפתח תיק אימוץ. מכאן התברר שאימי נלחמה לקבל את ילדיה חזרה והיא הייתה צורחת בכל פעם שנלקח ממנה ילד. התברר שיש לי עוד אחים שלא ידעתי עליהם. כעת אני במסע גילוי האמת. אם תירצו לדעת אשמח להרחיב.
העברת בי צמרמורת../images/Emo24.gif
קראתי אותך מספר פעמים, קשה לעכל סיפור חיים שכזה... שמחה שהאמת יצאה אור ושגילית שבעצם אמך נלחמה עליכם ולא ויתרה עליכם כמו שחשבת כל השנים ושמצאת חלק ממשפחתך ומאחלת לך למצוא את כל יתר המשפחה... נשמח אם תשתפי אותנו בכל סיפורך... בהצלחה ושוחת לך
קראתי אותך מספר פעמים, קשה לעכל סיפור חיים שכזה... שמחה שהאמת יצאה אור ושגילית שבעצם אמך נלחמה עליכם ולא ויתרה עליכם כמו שחשבת כל השנים ושמצאת חלק ממשפחתך ומאחלת לך למצוא את כל יתר המשפחה... נשמח אם תשתפי אותנו בכל סיפורך... בהצלחה ושוחת לך
הי קלבסה
בחרת בשם שמביך אחרים לציין בקול רם "קלבסה" - מה זה אומר? אולי את לא כל כך אוהבת את עצמך נוכח כל שעבר עלייך? - קודם כל שני את שם המשתמש שלך לשם שתרצי לשמוע. אנ בטוחה שאת שווה ומוערכת הרבה יותר ממה שאת מרגישה. אני יודעת מה זה להיות תלוש מהעולם ויחד עם זאת לא לרצות להיות שייך לעולם אכזרי שכזה. אנשים מעדיפים להעלים עין מאשר להתערב בסיפורים כאלו - נכון ? עם משפחה בלי משפחה - אנחנו לבד!!! - אבל את עלית על דרך המלך - הכוחות שבך (ותמיד היו בך ) עולים על הכל - את תצליחי להגיע לאן שרק תרצי . רק בקשה אחת לי ממך: קבעי לעצמך נקודות זמן. כוונתי היא: תזכירי לעצמך מדי פעם שבתוך כל המסע הזה והמרתון + אובססיה למצוא את האמת ואת המשפחה האמיתית שלך, עלייך גם לחיות. לא לשכוח שיש את היומיום וצריך לחיות אותו: עם חברים, עם אנשים שאת בוטחת בם ומרגישה טוב בחברתם, עם הכלב שלך או החתול או לא משנה מי - העיקר לחיות. האובססיה למצוא את האמת לוקחת המון אנרגיות תדאגי שישארו לך אנרגיות להנות ולהרגיש את חייך. את תצליחי ותגיעי לשם .
קמיל.
בחרת בשם שמביך אחרים לציין בקול רם "קלבסה" - מה זה אומר? אולי את לא כל כך אוהבת את עצמך נוכח כל שעבר עלייך? - קודם כל שני את שם המשתמש שלך לשם שתרצי לשמוע. אנ בטוחה שאת שווה ומוערכת הרבה יותר ממה שאת מרגישה. אני יודעת מה זה להיות תלוש מהעולם ויחד עם זאת לא לרצות להיות שייך לעולם אכזרי שכזה. אנשים מעדיפים להעלים עין מאשר להתערב בסיפורים כאלו - נכון ? עם משפחה בלי משפחה - אנחנו לבד!!! - אבל את עלית על דרך המלך - הכוחות שבך (ותמיד היו בך ) עולים על הכל - את תצליחי להגיע לאן שרק תרצי . רק בקשה אחת לי ממך: קבעי לעצמך נקודות זמן. כוונתי היא: תזכירי לעצמך מדי פעם שבתוך כל המסע הזה והמרתון + אובססיה למצוא את האמת ואת המשפחה האמיתית שלך, עלייך גם לחיות. לא לשכוח שיש את היומיום וצריך לחיות אותו: עם חברים, עם אנשים שאת בוטחת בם ומרגישה טוב בחברתם, עם הכלב שלך או החתול או לא משנה מי - העיקר לחיות. האובססיה למצוא את האמת לוקחת המון אנרגיות תדאגי שישארו לך אנרגיות להנות ולהרגיש את חייך. את תצליחי ותגיעי לשם .
היי camile
קודם כל לגבי השם, נתן לי אותו הבן. לא הצלחתי לשנות אותו אתמול בלילה והרגשתי צורך אז דוקא אתמול לשפוך את הלב. את השם אחליף בהחלט. אני כן אוהבת את עצמי, קודם כל אני והדימוי העצמי שלי, השקעתי שנים בעצמי כדי שאראה טוב כפי שאני רוצה להראות.(ירדתי מ110 קילו ל65 קילו). בהחלט עליתי על דרך המלך, את יכולה לקרוא את סיפורי בתשובה ששלחתי לכמו קודמת. זכיתי לזוג הורים מאמצים נפלאים שהעניקו לי הכל. נתנו לי חיים טובים ולא החסירו ממני כלום, עם כל זאת שהרגשתי רע נפשית בגלל אחיי הביולוגים שרציתי לראות. הם תמכו בי בהכל ותמיד ענו על כל שאלה ששאלתי אותם בקשר לעברי. להמשך דברייך אני בהחלט עושה הפרדות בין הדברים, מסע שורשים לחוד ומשפחה לחוד. אני נשואה אמא ל-3 ילדים, ואמא אומנת ל-3 אחים נוספים. 6 ילדים מקסימים שיהיו בריאים. וכמובן לא לשכוח את הבעל המקסים שאוהב, תומך בכל צעד שלי ומשתתף איתי במסע הזה נפשי ופיזי. כשאני מאתרת קרובים אני משתדלת לקחת פסק זמן מביקור לביקור על מנת להרגע נפשית. כשהילדים בבית אני עוזבת הכל ומקדישה רק להם. אני יודעת שיקח הרבה זמן לסיום המסע אם בכלל. בינתיים אני נעזרת בכוחות והתמיכה שמעניקה לי משפחתי האהובה. חיבוק חם של ילד מרחיק אותך מכל רע.
קודם כל לגבי השם, נתן לי אותו הבן. לא הצלחתי לשנות אותו אתמול בלילה והרגשתי צורך אז דוקא אתמול לשפוך את הלב. את השם אחליף בהחלט. אני כן אוהבת את עצמי, קודם כל אני והדימוי העצמי שלי, השקעתי שנים בעצמי כדי שאראה טוב כפי שאני רוצה להראות.(ירדתי מ110 קילו ל65 קילו). בהחלט עליתי על דרך המלך, את יכולה לקרוא את סיפורי בתשובה ששלחתי לכמו קודמת. זכיתי לזוג הורים מאמצים נפלאים שהעניקו לי הכל. נתנו לי חיים טובים ולא החסירו ממני כלום, עם כל זאת שהרגשתי רע נפשית בגלל אחיי הביולוגים שרציתי לראות. הם תמכו בי בהכל ותמיד ענו על כל שאלה ששאלתי אותם בקשר לעברי. להמשך דברייך אני בהחלט עושה הפרדות בין הדברים, מסע שורשים לחוד ומשפחה לחוד. אני נשואה אמא ל-3 ילדים, ואמא אומנת ל-3 אחים נוספים. 6 ילדים מקסימים שיהיו בריאים. וכמובן לא לשכוח את הבעל המקסים שאוהב, תומך בכל צעד שלי ומשתתף איתי במסע הזה נפשי ופיזי. כשאני מאתרת קרובים אני משתדלת לקחת פסק זמן מביקור לביקור על מנת להרגע נפשית. כשהילדים בבית אני עוזבת הכל ומקדישה רק להם. אני יודעת שיקח הרבה זמן לסיום המסע אם בכלל. בינתיים אני נעזרת בכוחות והתמיכה שמעניקה לי משפחתי האהובה. חיבוק חם של ילד מרחיק אותך מכל רע.
בהחלט האשמה לא בך
ואת לא צריכה שיהיו לך נקיפות מצפון או הרגשת אשמה כי את לא עשית שום דבר רע לאף אחד, אלא אחרים עשו לך. אני מסכימה איתך בהחלט - להוציא החוצה דברים זה דבר מצויין, הבטן זה לא מחסן ולא צריך לשמור בה דברים מכאיבים כי אח"כ זה מתבטא בבריאות ואין דבר יותר יקר וחשוב מהבריאות.
ואת לא צריכה שיהיו לך נקיפות מצפון או הרגשת אשמה כי את לא עשית שום דבר רע לאף אחד, אלא אחרים עשו לך. אני מסכימה איתך בהחלט - להוציא החוצה דברים זה דבר מצויין, הבטן זה לא מחסן ולא צריך לשמור בה דברים מכאיבים כי אח"כ זה מתבטא בבריאות ואין דבר יותר יקר וחשוב מהבריאות.
בהחלט האשמה לא בך
ואת לא צריכה שיהיו לך נקיפות מצפון או הרגשת אשמה כי את לא עשית שום דבר רע לאף אחד, אלא אחרים עשו לך. אני מסכימה איתך בהחלט - להוציא החוצה דברים זה דבר מצויין, הבטן זה לא מחסן ולא צריך לשמור בה דברים מכאיבים כי אח"כ זה מתבטא בבריאות ואין דבר יותר יקר וחשוב מהבריאות.
ואת לא צריכה שיהיו לך נקיפות מצפון או הרגשת אשמה כי את לא עשית שום דבר רע לאף אחד, אלא אחרים עשו לך. אני מסכימה איתך בהחלט - להוציא החוצה דברים זה דבר מצויין, הבטן זה לא מחסן ולא צריך לשמור בה דברים מכאיבים כי אח"כ זה מתבטא בבריאות ואין דבר יותר יקר וחשוב מהבריאות.
בהחלט האשמה לא בך
ואת לא צריכה שיהיו לך נקיפות מצפון או הרגשת אשמה כי את לא עשית שום דבר רע לאף אחד, אלא אחרים עשו לך. אני מסכימה איתך בהחלט - להוציא החוצה דברים זה דבר מצויין, הבטן זה לא מחסן ולא צריך לשמור בה דברים מכאיבים כי אח"כ זה מתבטא בבריאות ואין דבר יותר יקר וחשוב מהבריאות.
ואת לא צריכה שיהיו לך נקיפות מצפון או הרגשת אשמה כי את לא עשית שום דבר רע לאף אחד, אלא אחרים עשו לך. אני מסכימה איתך בהחלט - להוציא החוצה דברים זה דבר מצויין, הבטן זה לא מחסן ולא צריך לשמור בה דברים מכאיבים כי אח"כ זה מתבטא בבריאות ואין דבר יותר יקר וחשוב מהבריאות.
היי sh53
צודקת. אין בי שום רגשת אשמה כעת. בעבר זה רדף אותי כל השנים, אבל אתה מגיע לשלב שבו אתה אומר לעצמך למה? למה אני? הבטן שלי היא בהחלט מחסן, גדלתי בדעה שאין לסמוך על אף אחד, יש בי דברים שלא מצליחים לצאת, הם רוצים לצאת ומפעילים עליי כוח שמכאיב מאד. קשה לחיות ככה שאתה נושא איתך מטען כבד בלב ויחד עם זה אתה צריך לנהל חיי משפחה רגילים. כמובן שאני מפרידה בין הדברים ומעניקה למשפחה את כל האהבה שבי.
צודקת. אין בי שום רגשת אשמה כעת. בעבר זה רדף אותי כל השנים, אבל אתה מגיע לשלב שבו אתה אומר לעצמך למה? למה אני? הבטן שלי היא בהחלט מחסן, גדלתי בדעה שאין לסמוך על אף אחד, יש בי דברים שלא מצליחים לצאת, הם רוצים לצאת ומפעילים עליי כוח שמכאיב מאד. קשה לחיות ככה שאתה נושא איתך מטען כבד בלב ויחד עם זה אתה צריך לנהל חיי משפחה רגילים. כמובן שאני מפרידה בין הדברים ומעניקה למשפחה את כל האהבה שבי.
היי כמו שבאתי
כן, סיפור חיים ארוך. מתחיל באבא אלכוהוליסט ואמא עם בעיות נפשיות. אני ו-2 אחים נשלחנו לאומנה. אני בת-9 חודשים, אח בן -4 ואח בן-2. האם האומנת התעללה בנו קשות. בעיקר בי כי היא לא רצתה בת משום שהיו לה 3 בנות משלה. ההתעללות באה לידי ביטו בנעילה בחדר הנוחיות במשך 3 שנים, היא הייתה מוציאה אותי רק כשהייתה באה עו 'ס. מכות עם חגורה, מקלות, ומה שרק אפשר בי ובאחים שלי. כולם פחדו ממנה אפילו בעלה. היא היתה מאיימת על אחי הבכור שבמידה ויספר היא תדאג שיפרידו ביננו, וזה ממש לא רצינו כי היינו מאד קשורים אחד לשני. אחי היה כמו אבא בשבילי, היה מגן עליי ומקל את הכאב ממכותיה של האומנת. עם הזמן העו'ס ראתה דרך הציורים שלי שמשהו לא בסדר כי הייתי מציירת הרבה דם. ואז גילו על ההתעללות. כך אני נלקחתי לאימוץ ואת 2 אחיי לקחו לפנימיה. הרגשנו נבגדים, הבטיחו לנו שלא יפרידו בינינו ובכל זאת הפרידו. שני אחיי היו כבר גדולם לאימוץ. אני הייתי כבר בת 6. הפרידה הייתה קשה.דבר שלא השלמתי איתו עד היום. אחי היה בא לבקר אותי באימוץ אבל השופט אסר עליו כי אסור עד גי 18, כך שמגיל 8 לא ראיתי אותו עד היום. היום אנחנו בקשר דרך המחשה, הוא איתר אותי כשהייתי בת 18 ומאז רק התכתבנו כי הוא חי בארצות הברית. הייתי בוכה המון, ילדה שבורה בלי רצון לחיים, מה שהחזיק אותי תמיד הייתה התקוה שיום יבוא ואזכה לראות שוב את האחים שלי. בשנת 86 אימי המאמצת ז"ל נפטרה מסרטן, זה שבר אותי, הייתי מאד קשורה אלייה, נערה בגיל ההתבגרות ללא אמא. האחים כבר לא היא בבית וגדלתי עם אבי המאמץ שנתן לי את כל החום, האהבה, והתמיכה שהייתי צריכה, וכך עד היום. בגיל 16 איתרתי את ההורים ע'י מסמך שמצאתי בחפציה של אימי המאמצת ז"ל. כתבתי מכתב להורים וכך נוצר הקשר. תוך כדי גיליתי אחד האחים שהיה איתי באומנה. הוא חזר להורים בהיותו בגיל 17. הקשר הזה לא היה בריא, ההורים סיפרו לי סיפורים לא מהעולם הזה. אפילו בביקורים אבא היה שותה לידי המון, כך שלבד כבר ידעתי שהוא אלכוהוליסט, ולפי הדיבור של האמא הבנתי שמשהו לא בסדר איתה מבחינה נפשית. האבא התחיל לאיים ברצח אבי המאמץ וזה הביא לעירוב משטרה. כך ניתקתי קשר עם ההורים וגם אם האח, כי הוא לא רצה לעזוב אותם. במשך השנים הייתי מבקרת את אחותי שבמוסד, מתכתבת עם האח שבארה"ב. עד שלפני חודשיים איתר אותי אח נוסף. הוא פתח תיק נישואים והרב אמר לו שהוא מאומץ. הוא היה בהלם. הוא פתח תיק אימוץ וגילה שיש לו אחים בעוד שגדל בן יחידי. כך הוא איתר אותי ושנינו יצאנו למסע הארוך הזה של גילוי השורשים. דרך תיק האימוץ שלו גיליתי שיש לי אחים שלא ידעתי על קיומם כל השנים. עכשיו אנחנו מנסים לאתר, נפגשים עם קרבי משפחה, ומנסים לגלות את קורות העבר של כולנו. קשה מאד, המון דברים צצים בראש, הרבה סיפורים שכל אחד מספר מראות מבטו. אחי מספר כמה סבלה אימי הביולוגית כשלקחו לה את הילדים, איך צרחה כשנילקח ממנה ילד מהלידה. אתה כבר לא יודע למי להאמין, כרגע אני יודעת שאני צריכה לסגור מעגל. אשמח להרחיב יותר, יום נעים לכולם.
כן, סיפור חיים ארוך. מתחיל באבא אלכוהוליסט ואמא עם בעיות נפשיות. אני ו-2 אחים נשלחנו לאומנה. אני בת-9 חודשים, אח בן -4 ואח בן-2. האם האומנת התעללה בנו קשות. בעיקר בי כי היא לא רצתה בת משום שהיו לה 3 בנות משלה. ההתעללות באה לידי ביטו בנעילה בחדר הנוחיות במשך 3 שנים, היא הייתה מוציאה אותי רק כשהייתה באה עו 'ס. מכות עם חגורה, מקלות, ומה שרק אפשר בי ובאחים שלי. כולם פחדו ממנה אפילו בעלה. היא היתה מאיימת על אחי הבכור שבמידה ויספר היא תדאג שיפרידו ביננו, וזה ממש לא רצינו כי היינו מאד קשורים אחד לשני. אחי היה כמו אבא בשבילי, היה מגן עליי ומקל את הכאב ממכותיה של האומנת. עם הזמן העו'ס ראתה דרך הציורים שלי שמשהו לא בסדר כי הייתי מציירת הרבה דם. ואז גילו על ההתעללות. כך אני נלקחתי לאימוץ ואת 2 אחיי לקחו לפנימיה. הרגשנו נבגדים, הבטיחו לנו שלא יפרידו בינינו ובכל זאת הפרידו. שני אחיי היו כבר גדולם לאימוץ. אני הייתי כבר בת 6. הפרידה הייתה קשה.דבר שלא השלמתי איתו עד היום. אחי היה בא לבקר אותי באימוץ אבל השופט אסר עליו כי אסור עד גי 18, כך שמגיל 8 לא ראיתי אותו עד היום. היום אנחנו בקשר דרך המחשה, הוא איתר אותי כשהייתי בת 18 ומאז רק התכתבנו כי הוא חי בארצות הברית. הייתי בוכה המון, ילדה שבורה בלי רצון לחיים, מה שהחזיק אותי תמיד הייתה התקוה שיום יבוא ואזכה לראות שוב את האחים שלי. בשנת 86 אימי המאמצת ז"ל נפטרה מסרטן, זה שבר אותי, הייתי מאד קשורה אלייה, נערה בגיל ההתבגרות ללא אמא. האחים כבר לא היא בבית וגדלתי עם אבי המאמץ שנתן לי את כל החום, האהבה, והתמיכה שהייתי צריכה, וכך עד היום. בגיל 16 איתרתי את ההורים ע'י מסמך שמצאתי בחפציה של אימי המאמצת ז"ל. כתבתי מכתב להורים וכך נוצר הקשר. תוך כדי גיליתי אחד האחים שהיה איתי באומנה. הוא חזר להורים בהיותו בגיל 17. הקשר הזה לא היה בריא, ההורים סיפרו לי סיפורים לא מהעולם הזה. אפילו בביקורים אבא היה שותה לידי המון, כך שלבד כבר ידעתי שהוא אלכוהוליסט, ולפי הדיבור של האמא הבנתי שמשהו לא בסדר איתה מבחינה נפשית. האבא התחיל לאיים ברצח אבי המאמץ וזה הביא לעירוב משטרה. כך ניתקתי קשר עם ההורים וגם אם האח, כי הוא לא רצה לעזוב אותם. במשך השנים הייתי מבקרת את אחותי שבמוסד, מתכתבת עם האח שבארה"ב. עד שלפני חודשיים איתר אותי אח נוסף. הוא פתח תיק נישואים והרב אמר לו שהוא מאומץ. הוא היה בהלם. הוא פתח תיק אימוץ וגילה שיש לו אחים בעוד שגדל בן יחידי. כך הוא איתר אותי ושנינו יצאנו למסע הארוך הזה של גילוי השורשים. דרך תיק האימוץ שלו גיליתי שיש לי אחים שלא ידעתי על קיומם כל השנים. עכשיו אנחנו מנסים לאתר, נפגשים עם קרבי משפחה, ומנסים לגלות את קורות העבר של כולנו. קשה מאד, המון דברים צצים בראש, הרבה סיפורים שכל אחד מספר מראות מבטו. אחי מספר כמה סבלה אימי הביולוגית כשלקחו לה את הילדים, איך צרחה כשנילקח ממנה ילד מהלידה. אתה כבר לא יודע למי להאמין, כרגע אני יודעת שאני צריכה לסגור מעגל. אשמח להרחיב יותר, יום נעים לכולם.
היי כמו שבאתי
תודה על התמיכה. כרגע אני כותבת מכתב לאחות ביולוגית ולאח ומוסרת אותם על מנת שיכניסו לתיקי האימוץ שלהם בתקוה שיום יבוא ויפתחו את התיק. כרגע אני מנסה להתמודד עם סיפור העבר שלי, מנסה להבין מה באמת קרה באותם שנים. לא מחפשת מי אשם, לא רוצה לפתוח פצעים שכבר הגלידו. אבל מנסה למלות את משאלתה של אימי ז"ל לנסות ולאחד את כל המשפחה ביחד.
תודה על התמיכה. כרגע אני כותבת מכתב לאחות ביולוגית ולאח ומוסרת אותם על מנת שיכניסו לתיקי האימוץ שלהם בתקוה שיום יבוא ויפתחו את התיק. כרגע אני מנסה להתמודד עם סיפור העבר שלי, מנסה להבין מה באמת קרה באותם שנים. לא מחפשת מי אשם, לא רוצה לפתוח פצעים שכבר הגלידו. אבל מנסה למלות את משאלתה של אימי ז"ל לנסות ולאחד את כל המשפחה ביחד.
היי sh53
בדיוק, ילדה קטנה חסרת אונים. זה מה שהייתי. ועוד ילדה קטנה שלא יודעת על מי לסמוך בעוד שהיא מרגישה שכולם נגדה ולא אוהבים אותה. הריי מה מחפשים בעצם, טובת הילד לא? אז מכניסים אותו לאומנה אומרים לו הינה בית בישבילך ולהתראות, כל מה שקורה מסביב לא מעניין אף אחד. לא עיניין בזמנו כמובן, היום זה בנוי אחרת.
בדיוק, ילדה קטנה חסרת אונים. זה מה שהייתי. ועוד ילדה קטנה שלא יודעת על מי לסמוך בעוד שהיא מרגישה שכולם נגדה ולא אוהבים אותה. הריי מה מחפשים בעצם, טובת הילד לא? אז מכניסים אותו לאומנה אומרים לו הינה בית בישבילך ולהתראות, כל מה שקורה מסביב לא מעניין אף אחד. לא עיניין בזמנו כמובן, היום זה בנוי אחרת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.