../images/Emo187.gifאצלי זה היה די ארוך..
בכיתה ב' הלכתי לאיזזה סטודיו, ורקדתי כמו תרנגול הודו שבזה הרגע מרטו לו את הנוצות.. יצאתי מהחוג אחרי חודשיים, ובכיתה ד' ראיתי שיש חוג בקאונטרי אחד ליד הבית שלי, ופתאום זה התעורר בי! החשק הזה לרקוד ולקפוץ ולהשקיע את הנשמה! הגעתי לחוג, הייתי חדשה והייתי היחידה בכל תולדות החוג שבהופעה הראשונה שלה הייתה בשורה ראשונה. פשוט רציתי את זה, וברגע שרציתי את זה, עשיתי את זה גם טוב
ופשוט לא יכלתי להפסיק! אני פשוט לא יכולה בלי זה! יום אחד בלי לרקוד ואני פשוט לא מרגישה בנוח...
וזהו.. עכשיו אני בכיתה ז' וכל שנה אני לאט לאט מתקדמת ועולה ברמה יותר ויותר, הכישרון שלי לא היה כישרון של לידה, הוא היה כישרון של רצון-
כשיש לך את זה-אז יש לך את זה