היי... אני חדשה.

[בלונדית3]

היי... אני חדשה.

היי לכם, סתם במקרה גיגלתי כהרגלי מאז "המקרה" על מנת לדלות עוד קצת פרטים על מה יש לי ואז מצאתי את הפורום הזה. נחמד לדעת שיש אנשים שנמצאים באותה סירה כמוני... להרגיש שאני לא לבד בעניין. שיש אנשים עם בדיוק אותם תהיות ומחשבות כמוני.... מיותר לציין שאני דיי חדשה בעניין, אם נדייק בדיוק לפני חודש וחצי היה אותו יום ארור, בו כהרגלי קמתי בבוקר, נסעתי לעבודה, הלכתי למכון הכושר תוך כדי אומרת שלום לאנשים, עולה על מכשיר ו... בום!!! מתעוררת בתוך אמבולס והמולה סביבי.. נשמע כמו סרט אימה אבל מסתבר שזה אמיתי. יום בהיר אחד אתה מגלה שמשהו לא בסדר איתך. אחרי ש27 שנים שבהן אני מתאמנת על בסיס קבוע, מבלה על בסיס קבוע, עובדת ובריאה והכל בסדר איתי אני מגלה שמשהו לא תקין. לאחר מלא בדיקות מתגלה שגם ה-EEG מאשר שמשהו לא תקין... ואז עולות מיליון שאלות כמו למה זה קרה דווקא עכשיו, ממה זה נבע? האם עשיתי משהו שעורר את זה? מאה פעם בערך ניסיתי לשחזר את אותו יום ארור אבל באמת שהכל ממש אותו דבר כמו כל יום רגיל אחר. אוףףףףףף!!! איך מתמודדים??? אני חיה במתח ופחדים וכל מקום או אירוע שאני נמצאת בו מדמיינת מה יקרה אם... פתאום אני מבינה שאני לא יכולה לשתות אלכוהול שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת!! אני חייבת להקפיד לישון טוב, חייבת לקחת כדורים... הזוי. איך מתמודדים עם זה? ואיך יוצאים מהפחדים האלה? זו פעם ראשונה שאני משתפת וכותבת על זה וזה מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב

 

[חייםלוי]

ברוכה הבאה

בהתחלה זה באמת די קשה וצריכים להתרגל למחשבה שיש בעיה אתה צריכים להתמודד. זה לא פשוט, לפחות בהתחלה, אבל זה אפשרי.
את מבינה נכון שתצטרכי להיפרד מאלכוהול ותצטרכי לישון טוב ולקחת כדורים. אלכוהול מנטרל את השפעת התרופות ולכן הוא לא טוב לחולי אפילפסיה.
לגבי השאלה למה זה קרה דווקא עכשיו - כנראה שלא תהיה לזה תשובה. קרה וזהו. עכשיו צריכים להמשיך הלאה. אפשר לחיות עם האפילפסיה חיים רגילים, כמעט לגמרי. אם נוריד את האלכוהול ואת רישיון הנהיגה שמתבטל עד שאין התקפים במשך שנה.
לגבי הפחדים. זה טבעי שהם קיימים, לפחות בהתחלה. במשך הזמן מתרגלים ומפסיקים לפחד.
את מוזמנת לשאול כל שאלה

 

[2beme2]

היי

אז אתחיל בשבוע טוב וברוכה הבאה..יכולה בהחלט לומר שהגעת למקום הנכון..זההמקום לשאול,לענות,להתייעץ ובכלל.לדבר על הכל..
חודש וחצי..זה טרי..חושבת איפה אני הייתי חודש וחצי אחרי ההיכרות שלי עם האפילפסיה..
בהחלט יכולה להבין את הלחץ שמהול בחוסר הידיעה והפחד של מה יקרה אם..ובחלט יכולה להגיד להגיד שהיום,5 שנים אחרי הנפילה הראשונה..זה לגמרי אחרת.חיים עם זה..
איך את מרגישה בימים אלו?
מקווה שיותר טוב..
יש לא מעט אנשים בסירה הזאת,ולכל אחד יש סיפור יחיד ומיוחד,ולי אישית..הפורום הזה הפך מים גועשים לשייט רגוע יותר..
החיים לאט לאט חוזרים למסלול,דברים מקבלים פרופורציה אחרת.
הפחד הופך לביטחון,לא פעם מעורער אבל חשוב להשאר מולו איתן.ולא לשכוח לזכור שאת ממש לא לבד.
עוברותלי מלא שאלות ותשובות בראש.ולא בא לי להפציץ.לאט לאט..צעד צעד..שאלה - תשובה..
ובראש ובראשונה..רוצה להגיד שוב ברוכה הבאה למשפחה..
יש דברים מוחלטים,כמו כדורים ואלכוהול,כמו שינה ונהיגה..
ויש דברים משתנים שמגלים לאט לאט,עם הדרך..
יכולה להגיד על עצמי שגם חיי שלי השתנו מקצה לקצה..משתייה למים..מלילות לבנים לשינה רצופה..מחסר ידיעה לביטחון..הזמן,השאלות והתשובות..הכל עושה את שלו..
ואקצר ואומר בקיצור..תרגישי טוב,אל תחפרי עמוק מידי (זה לא ממש עוזר..),אל תפחדי,זה רק מונע ומלחיץ..ותשתפי,זה תמיד עוזר..
שיהיה לשבוע טוב ויציב..

ונעים להכיר,ליהי

 

[museMe]

ברוכה הבאה!

גם אני ביום בהיר אחד בגיל 25 החלטתי שאני צריך לפרכס מול כל המחלקה באמצע הרצאה... וכשאמרו לי אפילפסיה - לא ידעתי מה לעשות. לשמור על שעות שינה קבועות? גם ככה יש לי בעיות שינה, איך עושים את זה?, לא לשתות אלכוהול????? אני?? לאט לאט עולמי חרב עליי. בזמן שכולם סביבי עושים חיים (במיוחד בגיל הזה) ביודעין שבין הבוקר שהם מתעוררים ועד הלילה שהם הולכים לישון הם בטוח ישארו ערים - אני הסתבובבתי עם החשש שיכול להיות שבין לבין אני אאבד הכרה. חודש וחצי אחרי ההתקף הראשון עוד לא ידעתי שיש לי אפילפסיה אז המשכתי לחיות כרגיל, לי הודיעו על כך רשמית כעבור שלושה חודשים. ומאז כל משימה הפכה עבורי בתסריט שלי למסוכנת. החל מרכיבה על אופניים שאני ממש אוהב וכלה בפשוט להדליק את הגז בבית.

עברו מאז הראשון כמעט שנתיים, לא פשוטות, אבל בהחלט מחשלות. החוסר ודאות והחוסר ביטחון לאט לאט נעלמים, ונותנים מקום לחיים החדשים שלי. המתח והפחדים הראשוניים יחלפו עם הזמן, ואת תצליחי לחזור לנהל חיים רגילים, אמנם קצת שונים מאלה שהיו לך, אבל מספקים לא פחות.

תשאלי כל מה שאת צריכה, תתמרמרי כמה שאת צריכה, בשביל זה אנחנו כאן!,

נעים להכיר,

 

[ruven7]

ככה זה התחיל אצלי,בגיל 19

ולמדתי שצריך לחיות עם זה.למרות שהיו תקופות קשות מאד כולל תופעות לוואי מציקות של התרופות וטעויות באיבחון,למדתי לחיות עם זה ומדובר בשנים לא מעטות.את ממש לא לבד בסרט הזה,כמוך יש בערך 60,000 בארץ.
נכון,חיים עם תרופות וזו עובדה שמסתגלים אליה מהר.צריך להיות זהיר אבל לא להגזים.
בשום מקרה לא לשים את החיים על סטופ או להיכנס לדיכאון.להמשיך הלאה.