היי אני חדשה פה

היי אני חדשה פה

הייתי נורא מבולבלת הבוקר ופתאום ניתקלתי בפורום שלכם. אני מקווה שתקבלו אותי בחיבוקים כמו שאני רואה שמקבלים פה את כולם. ראיתי את התגובות פה וזה מדהים. אני בת 24 וקצת ודתיה (לא יודעת למה אני כותבת את זה). אני עכשיו בסוג של שנת השלמות לקראת התואר השני שלי וחיפוש עבודה וכל זה. אני באה מבית קר, כן זה מוזר לכתוב את זה ולשמוע את זה בראש אבל אני באה מבית קר. ופה מתחיל הסיבוך שלי. מגיל צעיר יחסית אני מחפשת חום אצל אנשים חום שלא קיבלתי בבית. זה התחיל ממערכת יחסים של 3 שנים בגיל 17 עד גיל 20. המשיך דרך מערכת יחסים של חצי שנה שאפילו לא ידעתי בה מה אני מרגישה כלפי הבחור והמשיך דרך עוד מערכת יחסים של שנה. שנה במרחק של 200 ק"מ. אני במרכז והוא במצפה רמון, אני דתיה, הוא דתי לשעבר, אני מחפשת חום הוא חושב שאפשר לתת את זה במתנות ואני מתוסכלת ואנחנו רבים ועוברת שנה. והכל מתפוצץ וניגמר ובדיעבד אני מגלה שהמרחק ביננו גורם לו לארח בנות אחרות במיטה שלו. וזה שורף וזה לא מרפה, לקחתי את האשמה על עצמי שהייתי אנוכית ומלנכולית ולא מאושרת כי רציתי משהו ולא ידעתי אייך להסביר אותו. אבל השריטה הזאת ניכנסה חזק הפחד לא לדעת מעוד בגידה. הכרתי מישוה חדש והיינו בקשר 10 חודשים, ואווו למרבה ההפתעה הכנסתי עוד אדיוט לחיים שלי. מישהו שהיה מוציא את כל התיסכולים שלו עלי, מישהו שיום אחד אהב אותי וביום השני כבר לא וביום השלישי חזר לאהוב אותי. הוא פחד להגדיר אותנו ופחד להיקשר יותר מדי כי הוא לא מסוגל להיכנס למשהו עמוק מדי כי הוא לאיודע מה יהיה ואני רק חייכתי כמו פוסטמה והתפללתי לא לעשות עוד טעויות כמו בעבר, עד שנישבר רציתי יותר מזה. אמרתי לו אחרי 10 חודשים אתה כבר אמור לדעת אם אתה אוהב אותי או לא. אני חושבת שתסכימו איתי, והוא כמו כל דבר אחר אמר אני לא יודע. ומאז עברו 4 חודשים ואנשים מתפלאים עלי אייך בחורה יפה ומוצלחת כמוך לא מוצאת לה איזה מישהו נחמד. ואייך זה שאת לא מתחתנת. ההורים שלי למרות שהם מהדתיים המאד ליברלים חושבים שיש לי איזשהו פאק. אייך הבת המוצלחת שלנו לא מוצאת אף אחד, אולי יש לה איזשהי בעיה?. נירשמתי לאתרי הכרויות ושמתי תמונה קיבלתי אלפי פניות. ויצאתי עם שניים. שניהם חילונים. עכשיו אני אומרת לעצמי מירי מה הקשר ולמה לעזאזל את עושה את זה לעצמך. אבל כן. עם אחד יצאתי חודש ועם השני כבר משהו כמו חודשיים. ואתמול המסגרת החוסר ביטחון שלי אני ניכנסת לאתר שהכרתי אותו פעם בשבוע לוודא שהוא לא שם והוא היה שם!!! והוא שיקר לי! התקשרתי אליו ואמרתי לו אתה בקטע של בנות אחרות. הוא אמר לי לא קיבלתי פניה וצפיתי בה. אבל היה כתוב דיי בברור שהוא שינה שם דברים כי בדקתי את זה. אני מרגישה מטומטמת. האמת שאני לא יודעת מה אני מוצאת בו וזה משגע אותי למה אני לא זורקת אותו קיבינימט כי אני מתארת לעצמי שזה מה שיקרה בסוף אבל הפחד מהלבד זה מה שהורג אותי. סליחה ששיגעתי אותכם מירי
 

ניאו30

New member
ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אין לי הרבה עיצות בעניני אהבה,כי גם אני הרי צריך את אותן עיצות,אבל דבר אחד שכן רציתי להגיד לאור מה שאני עובר,וגם אני באותה סירה שלך... בלי אהבה מהבית ועם רצון למצוא את החום והאהבה בחוץ...זה שצריך למצוא את הדרך למצוא את אותה אהבה בתוכנו,לא מההורים ולא מחברים... למצוא משהו שידחוף אותך בחיים,משהו שיהיה בתוכך...לא יודע איך לקרוא לזה, ניצוץ אולי,אנרגיית החיים אולי...ובטוח לא לחפש אהבה בחוץ כדי לענות על "איך הבת המוצלחת שלנו לא מוצאת אף אחד?"...אחד הדברים היותר מאוסים בעיניי. גם שאלת ה"למה לא אצלך?" היא שאלה אישית ופרטית שלך לחלוטין...את רשאית לחשוב עליה,אבל בתוך עצמך,כדי למנוע מצב של אותה מבוכה ורצון לחפש אהבה "בשביל אחרים" או "הפחד מהלבד". אני יודע שאנחנו עושים את זה לפעמים בלי לשלוט בזה,אבל צריך לשים לב לזה,לשים לב שאנחנו מחפשים את האהבה במקומות הנכונים...כי המקום הראשון למצוא אהבה זה בתוכך בפנים,ועד ששם בפנים לא יהיה ניצוץ של חיים ואהבה אז גם מציאת בן זוג לא תעזור לפתור את מהות ומקור הבעיה. זאת דעתי בלבד,אבל לדעתי המקור הוא תמיד בפנים,וההשלכות שאנחנו עושים לזה הם תמיד כלפי חוץ...בגלל זה גם תמיד מחפשים את הפתרונות בחוץ...ולדעתי, שוב,רק לדעתי,הפתרונות תמיד נמצאים בפנים,וככה גם האהבה...
 
היי ניאו

האמת שאני אישית שאני לבד ומנסה להתחפר בתוך עצמי אני מאבדת שליטה. ומזה אני פוחדת. בתקופה הזאת שאני לא לבד ולא לא לבד ואני לא יודעת מה יהיה ואני לא יודעת מה אני רוצה שיהיה. זה עוד יותר מפחיד אותי לחפש את הפיתרונות בתוכי... איזה תיסבוך...
 

גנעדן1

New member
גיל 24 ים פלוסים וים בלבול

אם תשאלי אותי גיל 24 היתה התקופה הכי יפה בחיים שלי עד כה... תקופה מלאת בלבול אינסופי מצד אחד וראית החיים כמו שהם מהצד השני... אני מניח שמה שהכי חסר זה סבלנות. חכי, בשקט, לבד... ופתאום משום מקום זה יגיע...
 

ניאו30

New member
אז אולי פה המקום שאת צריכה לעבוד על

עצמך.ממש תעשי תרגילים עם זה...להיות עם עצמך לבד כל יום,כמה זמן שתחליטי,ולראות מה קורה...בהתחלה זה בטח יהיה מוזר,אבל לאט לאט בטח תתרגלי לזה,אולי אפילו תאהבי להיות עם עצמך...לדעתי,זה דבר מאוד חשוב. אני למשל רוצה לעשות את התרגילים האלה בלי עשייה בכלל(כמעין מדיטציה), אבל אני עדיין לא מרגיש "מוכן" לזה,ולכן אני מסתפק בשהייה לבד,אבל עם עשייה "עדינה"(לא רדיו,טלויזיה או מחשב למשל),כמו קריאה.אבל זה יכול להיות גם גינון,נקיון,ציור,כתיבה וכדומה...אני כאמור רוצה להגיע בעתיד למצב של "לבד ללא עשייה". בקשר לפחד למצוא את הפתרונות מתוכך...אמרתי כבר את עמדתי בעניין, שהפתרונות תמיד יימצאו בפנים ולא בחוץ,ודווקא כאן כדאי להתאמץ,ולהתגבר על כל מה שיש בפנים-פחד,כאב,הדחקה וכדומה-כי אלו הדברים שחוסמים אותך למצוא את הפתרונות,לדעתי...
 
ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif

אני מאוד מתחברת לתגובה של ניאו אלייך- לפעמים צריך לסגור אולי את הפרק מהעבר- כלומר הרצון הזה למצוא חום ואהבה בבית, ורק אז לחפש את האהבה והחום האלה בחוץ כשאנחנו מפוכחים יותר, כשאנחנו בלי הפחדים האלה מהעבר. מסכימה עם ניאו מאוד, את חייבת למצוא את האהבה בליבך, לפני שתחפשי אותה אצל אחרים
.
 

רננהלי

New member
חשבת אי פעם

ללכת לטיפול? אני לא אומרת שאת בהכרח צריכה. כי אולי יש דרכים נוספות שאת יכולה להתקדם דרכן. אבל גם טיפול זו אחת הדרכים. יכול מאוד לעזור. ונותן תמיכה ויד מכוונת. ואם את מדברת על חום שחסר לך במשפחה, אולי עזרה מפסיכולוג יכולה לעזור בזה. חשבת על זה פעם?
 
למעלה