היי אני חדשה פה

[kobi80]

היי אני חדשה פה

שמי לימור אני בת 33 יתומה מאבא כבר כמעט 10 שנים ועכשיו אני מתמודדת עם מחלת הסרטן של אמא שלי. הכל כל כל כך רע לי שום דבר לא מסתדר שאבא שלי נפטר היתי בת 23 וזה היה שוק והלם רב כי הוא היה אדם בריא ופתאום יום אחד ב22/7/98 הוא עלה על האוטובוס חזרה מהעבודה ושם חטף התקף לב קשה. ניסו להחיות ולהציל אותו ולא הצליחו. הוא נפטר והשאיר חלל ריק מאוד בתוכי. יש לי עוד 2 אחים יותר צעירים ממני. כולנו לא נשואים עדיין וגרים עם אמא. ולפני 10 חודשים אבחנו לאמא שלי סרטן קשה מאוד. היא כבר בשלבים האחרונים של המחלה. והמחשבה שהנה אני הולכת להיות יתומה גם מאמא. משגע ומפחיד אותי מוות איך זה יכול להיות? לאבד הורה ועכשיו ההורה השני ימות גם???? אין לי תשובות. כל יום אני קמה בהרגשה חרא ולא צודקת שהעולם אכזר מאוד וגם שאתה חושב שרע לך אז יוכל להיות יותר רע. לאבד שני הורים בטווח של 10 שנים זה קשה מאוד. מי שלא חווה מוות של הורה בגיל צעיר לא יכול להבין זאת. אבא שלי היה בן 57 בלבד. והיה 5 ימים לפני טיול לחו"ל שהוא כל כך חלם עליו. אבל עכשיו זה התמודודות קשה יותר כי אני יודעת מה מצפה לי שוב. וזה קשה יותר להתשקם ממוות של אדם קרוב זה קשה מאוד. אני מנסה להיות אופטימית. ויש לי רק את אחי ואחותי. אבל זה עדיין קשה. כי המוות של אדם קרוב משאיר לך חלל שחור בבטן שלעולם לא מתמלא והוא תמיד כואב במיוחד בחגים שבתות וארועים שאתה רוצה לשתף את ההורים. אני מאוד עצובה היום......אם יש למישהו דברי עידוד אשמח

 

[A GIFT OF LOVE]

ברוכה הבאה לימור

כתבת על החסר, על החלל השחור, על הכאב, על החשש מאובדן נוסף ועוד.. כל כך מכירה את זה. בעצם, כולנו כאן מבינים על מה את מדברת, את לא לבד! אנחנו כאן אם תרצי. את מוזמנת לשתף ולהשתתף בקצב שלך.

 

[מעין יודא]

בורכה הבאה!

אגב, יש קומונה העונה לשם:"לחיות בלי אבא" שזה יעזור לך בקטע של האבא ספציפית אבל כאן זה על שניהם וזה יותר פעיל ותמיד אפשר להיות בשניהם- כמוני

 

[אביתר28]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif../images/Emo201.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מצטער לשמוע על המחלה של אמא שלך, מאחל לה רפואה שלמה. אבא שלי נפתר מסרטן ליפני 10חודשים מאז החיים שלי נהרסו, בעצם הם התחילו להיהרס כבר שהוא היה חולה. יש הרבה אנשים שיוצאים מן המחלה הזו,ותזכרי זה טוב להיות אופטימי גם אם המצב גרוע זה טוב גם בשבילך וגם בשביל אמא שלך כי אני בטוח שקשה לה מאוד. מקווה שתישארי בבית הזה כי אפשר לספר בו הכול ויש בו אנשים מכול הסוגים ומנהלת פורום מדהימה שמקשיבים ברגעי משבר ולפעמים הם מצלחים גם לעזור. תרגישי בבית, מאחל לך את כול הטוב שבעולם!

 

[eshkolit32]

../images/Emo140.gifשלום לך

אני מצטערת לשמוע על האובדן של אביך, ומצטערת לשמוע על המחלה שאמך מתמודדת איתה. אני איבדתי את שני הוריי בטווח של 5 שנים, אני חושבת שאני יכולה לנחש מה עובר עלייך ויודעת כמה מורכב זה יכול להיות. מהניסיון שלי אני יכולה להמליץ לך לנצל את הזמן שיש לך עם אמך. נצלי אותו מעבר לטיפול בה לעשיית דברים משותפים שהיא אוהבת. אני לא יודעת באיזה סוג סרטן מדובר ואם היא ניידת ויכולה ללכת בשלב הזה. אם כן, היתי ממליצה לכן לבלות יחד במקומות אהובים עליכן (בתי קפה, מסעדות, טיולים בטבע...וכו'), גם יחד עם שני האחים שלך. אם אמך לא יכולה לקום מהמיטה, את יכולה להביא אליה את הדברים. אם יש לה תיאבון - להכין אוכל שהיא אוהבת ; להקריא לה דברים מירחונים, להראות לה צילומים ותמונות מעניינים; לפי הטעם שלה, את יודעת יותר טוב ממני. את יכולה לקנות לה מתנות קטנות שיגרמו לה לחייך; אולי פרחים, עציץ, שרשרת... לקנות לה כרטיסי ברכה ולכתוב לה דברים בפנים, להגיד או לכתוב לה שאת אוהבת אותה ; לקחת בדי וי די סרט שהיא אוהבת, לצפות יחד בתכניות שאתן אוהבות וכו'.....בטח הבנת את כוונתי. מעבר לכך: הקשר שיש לך עם האחים שלך חשוב מאד. ממליצה לך לטפח אותו, לחזק ולשמר אותו כי זאת המשפחה שלך, אין לך מושג כמה היא תהיה חשובה לך בעתיד. אם יש בעיות ביניכם תפתרו אותן, תטפלו בהן, אם תהיו מאוחדים זה מאד יעזור לכם בעתיד. האם את בקשר עם שאר בני המשפחה? דודים וכו'? אם כן גם איתם הייתי ממליצה לשמור על קשר ולא רק על רקע המחלה של אמך אלא בכלל, להיפגש איתם, לבלות זמן איתם, עם אלה שיש לך יותר קירבה אליהם ויותר קל לך לגשת אליהם. אני מניחה שלא פשוט לך להיות הבכורה, אבל אם זה המצב, תפיקי ממנו את המירב. האחים שלך זקוקים לך עכשיו, ועוד יזדקקו לך בעתיד. (בני כמה הם אם אפשר לשאול?) דברי איתם, כמו שעלייך עוברת תקופה קשה אני בטוחה שגם עליהם, יש ביכולתך לשמור על גיבוש המשפחה, אני יודעת שזה לא קל אבל זה יקל עליכם בעתיד. חשוב שתשארו יחד, מגובשים. מאד מקל להתמודד עם אובדן כשלא נמצאים בבידוד חברתי או משפחתי. אני מאחלת לך שתהיי חזקה, את מוזמנת להישאר איתנו, מקווה שיהיה לך רק טוב. ובקשר לעתיד: חשוב לי לומר לך שיש תקוה, והחיים שלנו לא מסתיימים אחר שאנחנו מאבדים את היקרים לנו. עוברים תקופות קשות אבל בהחלט אפשר להרים את הראש, להתחזק, ללמוד לאהוב ולהעריך את החיים שלך מחדש ואפילו יותר, להיות אופטימיים, לחלום חלומות, להגשים אותם, להקים משפחות, להנות וכל מה שאת רוצה ומאחלת לעצמך.

 

[kobi80]

תודה

היי אשכולית תודה רבה על התגובה הארוכה... והתומכת. אני אנסה את הדברים האלו. אמא שלי חולה כבר 10 חודשים במחלה הקשה הזאת סרטן לבלב. אי אפשר היה לנתח. היא עוברת ועברה תקופה קשה עם הטיפולים הכימוטרפים. אנחנו איתה. הכי חשוב כמו שאמרת להיות מאוחדים. ואנחנו בינינו מאוחדים תודה. אני באמת טיפוס שרואה את האופטימיות בחיים. רק שלפעמים יש ימים כאלו קשים שלא רואים בהם את הטוב והאור. תודה על התמיכה.

 

[eshkolit32]

אני מתארת לעצמי.

הפורום הזה קיים גם בשביל אותם ימים קשים, תרגישי חופשיה לדבר ולספר מה עובר עלייך, בקצב שלך.

 

[בובה על במה]

ברוכה הבאה לך יקרה

 

[MoRoSH11]

ברוכה הבאה

לא מקנאה בך בכלל

נשואה? ילדים?

 

[ילדה נשית]

מוכר מאוד...

אני אמנם קטנה ממך בעשור אבל חויתי זאת על בשרי , אימי נפטרה מסרטן לפי 3 וחצי שנים ואבא שלי נפטר לפני שנה אפילו זמן יותר קרוב למותה של אימי, ושניהם היו צעירים מאוד (אמא 46 אבא 48) נותרתי לגדל את אחותי הקטנה ..וזאת מכיון שהורי היו גרושים כך שמגיל 20 אני דיי מתמודדת עם דברים לבדי,,,אני יכולה לומר שאת נעשית יותר ויותר חזקה והחיים תופסים משמעות אחרת,, נשמע אולי דבילי קצת אבל אולי בשלב יותר מאוחר מרגישים זאת,,,אני מאז רק חושבת איפה לשמוח לאן לצאת לבלות לחייך ולהיות מאושרת ,,, לאהוב את העולם מה שלא ידעתי לפני כי לא הערכתי נכון את החים,,,אני גאה בעצמי שאני מובילה את אחותי הקטה בדרכים כל כך טובות....הכל נראה אחרת שאתה נשאר הילד של ה'....כי הוא שומר והוא עוזר..... מקווה שאני גורמת לך להסתכל על כך קצת אחרת...אותי זה ביגר משמעותית ואת העצמאות שלי זה פיתח מקווה שיהיה טוב ....והמלצה אישית שלי מכיון שהייתי שם , לא קל לטפל בהורה ואני יודעת כי נאלצתי לעשות זאת בגיל 20 וגם ב 22 סעדתי את שניהם , אבל זה היום ממלא אותי בגאווה !!!! תעמדי לצד אימך בכל רגע שתוכלי....וזה הזמן לומר דברים שאולי לא נאמרו מעולם!!! בזמן שהיא עוד שומעת חיבוק