קוראים לי אביה
כבר רשמתי בהודעה הראשונה שלי כאן... וקראתי את שודדי הקאריביים ואת עלילות הסוכנת לוסי, ואני רוצה להגיד שמי שכתב את כל זה יש לו מזה כשרון כתיבה... ובקשר לעלילות הסוכנת לוסי, רק אם זה היה אמיתי... האא שוב חולמת.... גם לי יש סיפור להוסיף אבל הוא המשך לסיפור מאד מצחיק שמיכל כתבה "יום שגרתי בחיי אחוות הטבעת" או משהו כזה אז תגידו לי אם זה בסדר: מאוחר יותר, בשעה שבה כיסו העננים את השמש, כל אחוות הטבעת התיישבה סביב למפה שעליה מונחות העגבניות השרופות-מטוגנות-צלויות ש"הכינו" מרי ופיפין. היה שקט בשעה ההיא [סוף כל סוף שעה שיש בה שקט…], כולם היו יותר מדי "עסוקים" בלאכול את העגבניות שרופות-צלויות-מטוגנות. "מצד שני העגבניות האלה לא רעות בכלל…" פתח אראגורן בשיחה עם עגבנייה בפיו. "אראגורן כבר אמרתי לך, אין משיחין בשעת הסעודה" השיב בעצבנות לגולס. "נו באמת! מה אכפת לך?! קצת לדבר לא יזיק!" השיב אליו גימלי כשעגבנייה בפיו, אך אז, התחיל גימלי להשתעל ולהתנשף בכל כוחו. "רוצה שאני אעשה לך החייאה?" שאל אותו פיפין. "לא צריך אני בסדר! לא צריך!" השיב אליו גמלי בקול חנוק. לבסוף, גימלי הרגיש בגרונו גרעין קטנטן של עגבנייה, גימלי השתעל בכל כוחו והגרעין- יצא. "קצת לדבר לא יזיק…" לגלג עליו לגולס. "בלום את פיך, בן לילית מטופש!" אמר גימלי. בלילה הקריר והחשוך, כשסיימו אחוות הטבעת את סעודתם והלכו ללון באוהלם, היא הופיעה. טבעת קטנטונת זהובה הייתה מונחת על אחת מהעגבניות הצלויות-מטוגנות-שרופות שנשארו. הטבעת לא סתם הייתה מונחת לה משום סיבה, היא חוללה קסם מנפלאות הקסמים: היא הפכה את העגבניות ה"רקובות" הללו לשוקולדים וסוכריות מתוקות וטריות [טריות? טוב שיהיה…]. ואז, הופיע יצור, יצור קירח וחצי עירום [די דומה ל 'טרזן מזדקן'], הוא ראה את הטבעת ואמר בערמומיות: "ח-מ-ד-ת-י!!!" [לא בקול רם, בלחש כדי לא להעיר את אחוות הטבעת שכרגע 'חורפת' במיטות]. "אנחנו נשיג אותה, אנחנו נשיג את הטבעת, אנחנו נשיג את ח-מ-ד-ת-י!" [הא הא הא… (צחוק מרושע למי שלא מבין...)]. ואז הלך, חלף עם הרוח (יש כזה סרט...) כאילו לא היה שם.