היי.. (אולי ט')

someone343

New member
היי.. (אולי ט')

התלבטתי הרבה אם לכתוב כאן..
כמעט כל הזמן קוראת את ההודעות אבל מעולם לא כותבת.. כי אני לא שייכת
אני יודעת שאני לא שייכת לכאן, אינני סובלת מהפרעות אכילה
ואולי בעצם אין לי הזכות לכתוב כאן.
הגעתי לכאן בעקבות איזו זיקה מסוימת להפרעה, אם אפשר לקרוא לזה ככה..
במשך 3 שנים אני סובלת מדיכאון קל ונטיות אובדניות ורצונות של פגיעה עצמית,
שהתגלה ומטופל מהשנה האחרונה בעזרת שיחות ותרופות נוגדות דיכאון,
תמיד,ועדיין, אני מרגישה מכורה לדיכאון... או בעצם, שוקעת בו.
לפני מס' שבועות הסתכלתי במראה ( חשוב לציין כי במשך כל חיי הייתי בתת משקל אבל ללא הפרעה מסוימת, ונלחמתי לעלות) ופתאום הרגשתי שבאזורים מסוימים של הגוף אני מלאה מדי, אני יודעת שלא. עד היום, אני לא רוצה להרזות. הרזייה נראת לי סוג של הרס עצמי בשבילי, כי מגיע לי. כי כך יראו כמה כואב לי. כי כך יראו כמה אני חולנית. אני יודעת שלא אעשה עם זה כלום ואמשיך לאכול כרגיל, באופן די מסודר.
ולכן אני עדיין חושבת, אין לי הזכות לכתוב כאן או להיות חלק מפה..
... [שלח?
]
 
וולקאם


מה שכתבת מוכר לי מאוד (ואני חושבת שלעוד רבות כאן...)
הרזון כפגיעה עצמית, כביטוי של הרצון להיעלם
את מדברת על זה בטיפול?
 

someone343

New member
תודה

לא דיברתי על זה הרבה בטיפול, או לפחות זה לא היה ממש רציני..
 

someone343

New member
נכון אבל

זה עולה מדי פעם.. כשאני מרגישה צורך לדבר על הרס עצמי ועל הכניסה לחולי.
מאד קשה לי לדבר בטיפול, באופן כללי, על החלק של הרזון ( שלא יוצא לפועל ומשמש כמחשבה מטרידה רק מדי פעם) יותר קל לדבר..
אני מגיעה למצב שאני כמעט ולא מסוגלת להגיד "קשה לי, כואב לי" , אני מרגישה מן דקירה כזו, או משהו שמונע ממני להגיד, כי אולי אני נשמעת רגשנית מדי, אני נשארת עם מטען כבד איתי כשאני נאלמת ושותקת.. וזה פחד שמלווה אותי בשיחות האחרונות, שלא אצליח לדבר.
 
ברוכה הבאה.

אין אצלנו מגבלות כתיבה, הפורום מקבל בברכה גם גולשות שאינן מופרעות אכילה, בלי צורך לפרט ולהתנצל.
אם את מרגישה בבית כאן, ונח לך לכתוב ולשתף, המקום שלך.

אני חושבת שאצל רבות כאן לא ברור איפה נגמר הדיכאון ואיפה מתחילה הפרעת האכילה. המחלות האלו שלובות אחת בשניה בכל כך הרבה דרכים מורכבות, ואני לא יודעת אם אפשר וצריך להגדיר את הגבול בכלל.
כך או כך, נשמע שאת במצוקה גדולה.
מישהו יודע על זה?
את נמצאת באיזשהוא טיפול או היית באחד?

אל תתנצלי.
 

someone343

New member
תודה


כן.. ההורים יודעים על הדיכאון ( זה תמיד מהדהד בי.. רציתי שלא ידעו אבל כשזה הגיע לאזור המסוכן, לא הייתה אפשרות שלא)
אני מטופלת בשיחות ובטיפול תרופתי נוגד דיכאון..
 
למעלה