הייתן מאמינות שעם חברי הפייסבוק של בכורית

[NORD]

חשבתי שאולי זו הכוונה

אכן, מצידה של המורה זה צעד לא ברור. אבל באמת, כל אחד עושה מה שהוא רוצה עם חשבון הפייסבוק שלו. ממה שאני הבנתי, רוב התגובות כאן מצאו, כהורים, שזה לא ראוי. ומכך הסקתי שיש כאן איזו בעיה חינוכית או טעם לפגם. את זה אני עדיין לא מבינה.

 

[NORD]

סליחה, לא התעמקתי מספיק במה שכתבת לפני שעניתי

את חוששת שהמורה (או חבריה) תתבטא באופן לא ראוי בדף הפייסבוק שלה, והילדים יחשפו להתבטאויות האלה ויפגעו מהן. עדיין זה נראה לי משונה. אולי בגלל שאני לא מצויה בעולם הפייסבוק, אבל המורה הזו עומדת מול הילדים ומדברת איתם כל יום, שלא בנוכחות הוריהם. לא ברור לי איך אפשר מצד אחד לתת בה אמון מספיק כדי לשלוח את הילדים להתחנך באמצעותה, ומצד שני לחשוב שבדף הפייסבוק שלה יופיעו דברים שיפגעו בילדים יותר ממה שהם נחשפים אליו כל הזמן, ברחוב ובתקשורת. זה נראה כאילו מייחסים איזו משמעות למדיום התקשורתי עצמו, ולא לאנשים שמשתמשים בו. אבל התוכן מגיע מהאנשים, שהם אותם אנשים בעל פה, בטלפון ובמחשב.

 

[פישים]

אבל תתבטאי אחרת בעבודה ושל בקשר עם העבודה?

מעבר לזה אני מסכימה מאד שפיקוח על סוג התקשורת בפייסבוק, במיוחד בעקבות מקרי ההתאבדות - חשוב, ומניחה יחד אתך שזו המחשבה מאחורי החברות (גם לי יש חשבון לא פעיל, ולא מוצאת איזה גליק גדול בפייסבוק ובאופן כללי כל ה"תעשו לנו לייק" העילג שמבקשים בכל הקשר לרבות תקשורתי, מפריע לי.

 

[פרמלה]

בעיני הבעיה

זה שבירת דיסטנס מוחלטת ועירוב עולמות מיותר. תלמידים הם לא חברים ואין להם שום סיבה להיות מעורבים בחלון הראווה של החיים הפרטיים של המורה שלהם, גם אם לא מבינה את זה וחושבת שזה קולי. אם אין מימינום הפרדה וכבוד ושמירת מרחק, אין פלא שגם אין כבוד בכיתה.

 

[NORD]

אני מבינה מה את אומרת

וחושבת שזה בחירה לגיטימית של המורה, ועניין שלה. היתה לאחרונה כתבה, במסגרת מוסף "גיבורי ילדותי", על דודתי נירה הראל, שהיתה גיבורת ילדותה של אביבה לורי, שונה מכל שאר המורים, נגישה, צעירה, פתוחה, משהו אחר (מדובר על שנות השישים המוקדמות). רשימה מחממת לב מאין כמותה. אני מניחה שאז הסגנון הזה נראה לא ראוי, היא הזמינה תלמידים לביתה ושיתפה אותם, אני מניחה שבאופן מאוד סלקטיבי, בחייה האישיים. אז נכון שההקבלה פשטנית וצריך לשפוט כל עניין לגופו, אבל נראה לי שהזעזוע שהובע כאן אינו לגמרי ענייני, ושהבחירה של המורה לשים את הקו (בין חייה האישיים לדמותה כמורה) במקום אחר המהמקובל היא בחירה לגיטימית.

 

[פרמלה]

איזו דודה שווה יש לך

אומר, בהכללה כמובן, שלמורה שנהגה להזמין תלמידים לביתה, היה מן הסתם מה לתרום להם ברמה האישית, האינטלקטואלית, כישורי חיים, העשרה וכו'. להצצה לחיים הפרטיים של מורה דרך הפייסבוק אין שום תרומה לתלמידים כתלמידים וכבני אדם צעירים. זה נוטה יותר לצד הצהוב, החטטני, השטחי והרדוד של הסקאלה. בעיני זה עיוורון חינוכי של המורות (על אחת מהן אני באמת יכולה להגיד שבינה לבין חינוך אין דבר).

 

[פישים]

צריך חשבון נפרד לדעתי

 

[קסם מעשית]

מהצד של המורה ......

קודם כל אין סיכוי קלוש שבקלים שהייתי מאשרת את התלמידים שלי להיות חברים בפייס. זה החיים האישים שלי שלא קשורים לבית הספר בשום צורה, ואני לא חושבת שהתלמידים צריכים לדעת עלי ולהכיר את החברים, אירועים, תמונות ושלל הדברים שיש לי בפייס. מורים הם לא חברים של התלמידים!! אבל.... בשנים האחרונות יש מגמה של שימוש בפייסבוק לרעה - גם כלפי תלמידים אחרים וגם כלפי מורים. שנה שעברה מורה אפילו תבעה תלמידים שפתחו עמוד פייס על שמה והשמיצו אותה וכתבו דברים נוראים. אני יכולה להבין את הרצון של המורים "לרגל" אחרי תלמידים. מילה אחרת שהייתי יכולה לבחור בה היא להשגיח. בגדול אף אחת מהמילים לא מדוייקת במאה אחוז. אני כן יכולה להבין מורים שאישרו את התלמידים בפייס, בעיקר מחנכות, מכיוון שזה עיניין חברותי, והרבה פעמים המחנכת מתעסקת בבעיות חברתיות מעבר לשעות הלימודים הקשורים לכיתה, ולכן קל יותר לדעת מה קורה ולטפל למשל בחרם על תלמיד (עיניין שאני מתעסקת איתו באופן אישי בכיתת חינוך שלי). אני יודעת שיש כיתות שיש להן אתר או שאפשר לשמור על קשר דרך אתרים כגון סיסמא לכל תלמיד, אבל כאמור, פייסבוק הוא חברתי לגמרי, ולמרות שמורה הוא לא חבר של תלמיד, כן יש צורך לפעמים בלהעמיד את המורה באור יותר חברי, כדי שהקשר עם התלמידים יהיה עמוק יותר. אלא היו 60 שניות מצד המחנכת ודעתה האישית

 

[צפלולית9]

אהיה קצת קיצונית בנושא

אני חושבת שצריך להיות ברור באופו חד חד ערכי המקום של מורה מול תלמיד. אין לטשטש את הגבול הזה, המורה הוא לא ואסור שיהיה חבר של התלמיד. מורה, אם יש צורך ורצון בכך, יכול להשתמש במעלות הרשת החברתית לקשר עם תלמידיו אך לעולם צריך להעשות הדבר בחשבון נפרד ומופרד מחייו הפרטיים של המורה ושקודש לצורך זה. אין זה ראוי לחשוף חיים פרטיים של מבוגרים בפני קטינים וכשמדובר בקשר של סמכות, כקשר מורה - תלמיד, על אחת כמה וכמה הוא כך.