אפילו בתור ליכודניקית
אני חייבת להודות שלימור לבנת ממש אסון לחינוך בישראל. הייתי בכנס שארגנו האוניברסיטאות כדי למחות על השינויים הצפויים במועצה להשכלה גבוהה (לבנת רצתה להקטין את היחס של האוניבסיטאות, ולהכניס במקומן נציגים של המכללות. בעצם אולי מדובר היה בות"ת - ועדה לתכנון ותקצוב, אני לא מסוגלת להזכר כרגע...). בכל מקרה, פשוט לא האמנתי על הדברים שיצאו מפיה - כיצד חשוב שלמכללות, שמייצגות את העם ולא את האליטה, יהיה גם ייצוג, ומדוע הן חייבות לקבל תקצוב המשקף את כוחן. ואז הבנתי שבאמת האיכות לא חשובה לה, חשובה הכמות. זוהי כמובן שאלה פילוסופית לגיטימית - מה עדיף, מעט אנשים בעלי השכלה איכותית ביותר, או מספר גדול יותר של אנשים בעלי השכלה קצת פחות איכותית? אבל מעבר לכך, ממש הרגשתי ממנה בשנאה כלפי אותן אוניברסיטאות "אליטסטיות" שמצפות (שוד ושבר!) להיות אלו הקובעות את הטון של ההשכלה הגבוהה בשיראל. לבנת מצפה שלמכללות יהיה את אותה היכולת להשפיע על מראה הפנים של ההשכלה הגבוהה.