הייתי שם...
הייתי שם באזכרה של הוריי, הגעתי באמצע תפילה, לא הצצתי לתוך בית הכנסת לכיוון המתפללים, ישבתי בשקט בעזרת נשים, קמתי לנסות להציץ לשם וחזרתי לא רציתי להתקרב, כל כך לא רציתי לראות ידעתי שאני חייבת, ידעתי שזה לא סידור להתחבא ממנו, הריי כבר באתי, ידעתי שאני רק פוגעת, ובכל זאת הפחד כווץ לי בנשמה, להסתכל לו בעיניים בלי להוריד מבט, רציתי לגשת אליו ודחיתי כל רגע לרגע הבא עם כל מיני תירוצים לא הגיוניים. בסוף מצאתי את עצמי אומרת בקול רם, אני מתביישת בי, אין לי אומץ לראות אותו אז הפעם חסרה לו חצי רגל אבל הוא אח שלי, ואני חייבת לאסוף כוח ולהתקרב אליו, ואני חייבת לבקש סליחה שלא היה לי הכוח לראות אותו במצבו, סליחה שפחדתי כל כך מהמפגש הזה, סליחה, היו לי סיוטים לילות שלמים רק מהמחשבה איך זה נראה פתאום אח כשחצי רגל חסרה לו והלב הלב נשבר הלב בוכה.
הייתי שם באזכרה של הוריי, הגעתי באמצע תפילה, לא הצצתי לתוך בית הכנסת לכיוון המתפללים, ישבתי בשקט בעזרת נשים, קמתי לנסות להציץ לשם וחזרתי לא רציתי להתקרב, כל כך לא רציתי לראות ידעתי שאני חייבת, ידעתי שזה לא סידור להתחבא ממנו, הריי כבר באתי, ידעתי שאני רק פוגעת, ובכל זאת הפחד כווץ לי בנשמה, להסתכל לו בעיניים בלי להוריד מבט, רציתי לגשת אליו ודחיתי כל רגע לרגע הבא עם כל מיני תירוצים לא הגיוניים. בסוף מצאתי את עצמי אומרת בקול רם, אני מתביישת בי, אין לי אומץ לראות אותו אז הפעם חסרה לו חצי רגל אבל הוא אח שלי, ואני חייבת לאסוף כוח ולהתקרב אליו, ואני חייבת לבקש סליחה שלא היה לי הכוח לראות אותו במצבו, סליחה שפחדתי כל כך מהמפגש הזה, סליחה, היו לי סיוטים לילות שלמים רק מהמחשבה איך זה נראה פתאום אח כשחצי רגל חסרה לו והלב הלב נשבר הלב בוכה.