הייתי פה, פעם.
למרות שלא תמיד הרגשתי מאה אחוז שייכת.
אף פעם לא הייתי נורא נורא חולה, אבל תמיד האוכל היה קשה לי, מפחיד, תמיד היה שם משהו שעשה לי רע. שלוקח אותי למקום של חרדות, לאו דווקא מהעליה במשקל אבל גם.
אני לא מצליחה להתגבר על זה, גם עכשיו.
אני נשואה ובהריון ראשון, והכל מאוד מבולגן לי, מרגישה איך הגוף בוגד בי, איך רגעי האוכל הופכים להיות רגעי סיוט, ואיך החרדות מציפות.
אני בטיפול מלפני חודש בערך, מאוד מאמינה גם בטיפול תרופתי אבל כרגע מעדיפה להמנע בגלל המצב.
מאמינה שאני נחשבת מהזקנות פה(29) מרגישה כישלון.
סתם רציתי לפרוק
למרות שלא תמיד הרגשתי מאה אחוז שייכת.
אף פעם לא הייתי נורא נורא חולה, אבל תמיד האוכל היה קשה לי, מפחיד, תמיד היה שם משהו שעשה לי רע. שלוקח אותי למקום של חרדות, לאו דווקא מהעליה במשקל אבל גם.
אני לא מצליחה להתגבר על זה, גם עכשיו.
אני נשואה ובהריון ראשון, והכל מאוד מבולגן לי, מרגישה איך הגוף בוגד בי, איך רגעי האוכל הופכים להיות רגעי סיוט, ואיך החרדות מציפות.
אני בטיפול מלפני חודש בערך, מאוד מאמינה גם בטיפול תרופתי אבל כרגע מעדיפה להמנע בגלל המצב.
מאמינה שאני נחשבת מהזקנות פה(29) מרגישה כישלון.
סתם רציתי לפרוק
