אפשר גם לוותר על שותפים ../images/Emo13.gif
רוב הטרקים בקניה השתדלנו (ועשינו) לבד. באחת הפעמים כשישבנו אצל מאמא רוץ' ותכננו את המסלול לצ'רנגני זוג שישב לידנו התעניינו וביקשו להצטרף. עוד בחור שטייל לבד עשה עיניים ובסוף התווסף לרשימה. שלושת הנ"ל כמובן שהיו נחמדים מאוד וכו' וכו' אבל מעבר להכרות פה ושם לא ממש הכרנו אותם והם לא אותנו, ככה שלא ממש ידענו איזה "ראש" יש להם והם לא ידעו איזה "ראש" יש לנו. התוכנית הייתה לעשות מסלול של כשלושה שבועות הליכה רגלית בצ'רנגני, מדרום לצפון וממערב למזרח. הגענו לאזור והתחלנו ללכת והבחור (השלישי) כל 10 דקות רצה שנעצור למלא מים למקרה שאחר כך לא יהיו. אם היינו מטיילים בנגב או במדבר, סביר להניח שהיינו מקפידים למלא מים בכל הזדמנות לכל מקרה שלא יהיה. אבל בצ'רנגני בעונה הזאת היה צריך להיות עוור כדי לא להבין שאין מצב ללכת בלי לחצות איזה נחל כל הזמן. גם ירד המון גשם ובכלל- מים לא היה חסר שם אבל היינו צריכים לעשות עצירות תכופות בשביל למלא מים. הזוג השני בכלל לא ממש אהבו ללכת ברגל, ועד שהתחלנו לטייל לא ממש ירד להם האסימון שאנחנו אמורים ללכת כמה מאות ק"מ בשלושת השבועות הקרובים. ככה כל 10 דקות היו קריאות התפעלות "יווו איזה נחל יפה בואו נעצור לישון פה אולי?" וכיוב'. בדרך ראינו גם פטריות (בלתי מזוהות) והזוג הנ"ל ליקט כמות נכבדת בשביל ארוחת הערב. חוץ מהם אף אחד לא רצה אפילו לטעום תבשיל מפטריות בלתי מזוהות, אבל הם הכינו מרק ואכלו אותו לבד וגם לא קרה להם כלום אבל לנו זה היה נראה סתם סיכון מיותר. טופ, מכאן לשם אחרי יומיים-שלושה של טיול רגלי כל החבורה התחילה לעלות אחד על השני על העצבים, אנחנו לא היינו מורעלי-הליכה ומטרת הטיול היתה לראות נופים, אנשים, חיות וכו' ולא ללכת סתם, אבל לשבת בחוסר מעש יותר משעה מנוחה במקום אחד לא ממש היה לנו חשק, בטח שלא לשבת להסתלבט כמה ימים בלי לעשות כלום, והם לא חשבו שיהיה משהו שונה בעוד נניח 50 ק"מ ששווה את המאמץ הליכה "שם יהיה אותו דבר כמו כאן, בואו נשאר כאן". בהזדמנות הראשונה שהגענו לאיזו דרך עפר, אמרנו לשאר החבורה יש שתי אפשרויות: לרדת בדרך העפר עד לכפר הקרוב ומשם אפשר לתפוס מאטאטו לכל מקום אחר. הדרך השניה יש כמה עשרות ק"מ של עליות וירידות, בוץ, הליכה בשטח בלה בלה בלה. אתם הולכים לדרך העפר אנחנו נמשיך בדרך השניה. וככה כל אחד פנה לדרכו שמח וטוב לב, אנחנו המשכנו לטייל ברגל והם נסעו להסתלבט באיזשהו מקום. נפגשנו שוב כידידים ואפילו עם חלק שמרנו על קשר עד עצם היום הזה.
