הייתי אורחת בזמן..

[אורמור]

הייתי אורחת בזמן..

קחו אותי-הריני לפניכם פתוחה מעורטלת לעייניכם מגישה עצמי-בהדרי במבוכותי משוררת מהותי פורשת את חיי לא נוטה לקשט לא מרבה ליפות משתפת בכאב משתפת בשמחות לא איני רחל גם לא אלתרמן תיירת אורחת, במרחב הזמן לא נכס צאן ברזל יבול שירי לא שעור לאומה,אסופת הגיגי לא פרס נובל לשירה וספרות רק שירים קטנים על חיים ומהות פרצי רגשות, מצוקות ,אהבות אתם בקריאתכם מפיכים בהם חיות גם אם לאחר לכתי לא ישאר גלעד ליצירתי אדע, הייתי אורחת בזמן השארתי סימן,הייתי כאן. גם אם קטן.. אור ****************** *אבל ..רגע לא לדאוג.. עוד לא הולכת עוד תצטרכו לסבול.. חיוך..

 

[mna]

למה בלשון עבר? H-)

את לא היית, את עדיין, את יוצרת תמיד, יש מאין. עושה נפלאות, בלשונך הקולחת, וצומחות השורות, בשירתך את פורחת!!! מקווה שהשיר, לא מבשר את הסוף . . כשרונך אדיר, ונותן למה לשאוף . . .

 

[אורמור]

אתה אחד מאלו..

שמצדיקים את זכות קיומם של שירי.. ולשון העבר מציינת את מה שאומר רגע לפני לכתי.. אך כאמור עוד לא עולה על הרכבת..עוד נשארת בסביבה.. אור

 

[גחלילית זוהרת]

אורמור

אהבתי ומאד!!!

 

[ארבל מהכרמל]

שיר על שנינו...

יש לך אותי ולי יש אותך, אראה אשר ראית ושמעתי מה ששמעת. ומה שידעתי גם את ידעת, אבל אז לא ידענו שכבר ידענו. ומי יודע עוד מה נדע, מי שאנו הלילה ואשר נהייה מחר? בלילות האלה שאנו ``תופרים חליפות`` רוצים לדעת עוד ועוד וכל החלומות הולכים אחר הפה ושנינו עורגים לקראת המעשה... ועדיין את יש לי ולך יש את אני. לא אורחת את בלבי אלא דיירת קבע בנשמתי מטביעה סימנייך עלי, על רוחי,שירתי ורגיעותיי. הווה נהייה עבר ועתיד הוא ההווה של המחר, וכך במרחב הזמן תשוררי שירייך אליי, מושפעת מהרגעים של ביחד, בהם נולד הווה בלי פחד.

 

[zar]

נטו

ובצניעות השמורה לך גוללת את סיפורך בלא לייפות ובלי להחסיר אור נטו אהבתי צאר