ידידיה הגיב לי בפורום(של לינוי) :|:| תיראו מה הוא רשם לי : אורטל, הנה אני מספיק לענות לך לפני היציאה לשדה התעופה. מאוד מחמיא (ואפילו קצת מביך) לקרוא את ההודעה שלך. מאוד מרגש לקבל כל כך רהבה אהבה. תודה לך! לדעת שסצינות שאני מצלם בשמינייה, ונותן בהם כמה שיותר מעצמי, עוברות אלייך דרך המסך וגורמות לך להתרגשות... וואו! זו המחמאה הכי גדולה שאני יכול לקבל בחיים. הכי גדולה. ו... לשאלותיך: 1. אני עכשיו בכיתה ט', ועוד שנה אני עולה לתיכון. ובתיכון אני בחרתי במגמת תאטרון.. ובשביל שאני אהיה במגמה הזאתי אני צריכה לעבור אודישנים.. יש לך כמה טיפים להביא לי לאודישן? כל החברות שלי אומרות לי שבטוח שאני יעבור וכו' אבל אני פוחדת מהאכזבה, שאני לא יעבור.. ואז כל הביטחון שלי פשוט יירד.. בהצלחה! טיפים? אם את צריכה להכין איזה קטע, מונולוג או משהו, אז להתכונן עליו עד שתרגישי בו בנוח. ושתרגישי שאת טובה בו. חושב לבוא לאודישן כמה שיותר בטוחה בעצמך. ברור שאי אפשר לעשות כלום נגד ההתרגשות, וזה דבר טבעי. יותר מזה - אם לא מתרגשים זה אומר שמשהו לא בסדר. אבל חשוב למתן אתת התרגשות ככה שיהיה אפשר לתעל אותה ואת האנדרלין לטובת הביצוע, ולא שיגיע לרמה שעלולה לחבל בו. להתמודד עם אכזבה זה דבר שתמיד צריך להתכונן אליו. בכל מקצוע יש את האופציה של כישלון ואכזבה, וזה חלק בלתי נפרד. אני בטוח שיצליח לך, ותתקבלי למגמה, ותעשי חייל! בהצלחה! והכי חשוב להנות! 2. מאיזה גיל ידעת שאתה רוצה להיות שחקן? אני חושב שכבר בגיל 12 ידעתי. זה משהו כזה מבפנים. ידיעה שקטה כזו... 3. מה הדבר שהכי גורם לך אושר? וואו! איזו שאלה... מלא דברים. להיות מאוהב ולקבל אהבה בחזרה, לעמוד על הבמה, לראות תינוקות צוחקים.... כן. אני די קיצ'י... 4. איך אתה מרגיש עם כל הילדות שצועקות לך "ידידיייייייה תעשה לי ילדדדד יא מושלםםםם" ?? (חחחחחחח זה דיי מצחיק שאני כותבת את זה ) זה מצחיק לפעמים, אבל בגלל שאני יודע שזה בר ממקום של אהבה, וממקום חיובי, זה משמח אותי. 5. אם היו נותנים לך את האפשרות לחזור לתקופה בחיים שלך, לאיזה תקופה היית חוזר? בעיקרון - אף תקופה. למה לחזור לעבר, כשיש עוד עתיד בלתי מוכר לפנינו? אבל אם היית מכריחה אותי, אז לגיל ינקות... כשעוד היו לי תלתלי זהב בלונדיניים... , כשהייתי תמים באמת. אני כימעט התעלפתי