היו שנים...

[Lonely In Blue]

היו שנים...

בהן הייתי מכור לאקטואליה. חדשות... מהדורת מבט... הייתי בקריז בגלל כל מהדורה שהייתי חייב לפספס. וכבר שנים... שמבחירה, אני מוותר על הצפייה ב"מבט", שנים בהן האזנה לחדשות, היא אירוע חדשותי בפני עצמו. והיום... מצאתי עצמי צופה ב"מבט"... ופתאום הבנתי... הבנתי שהבעייה של היהודים בכל מקום בעולם, היתה תמיד הנאמנות הכפולה שלהם. לא משנה אם ישבו בצרפת, או בגרמניה, או בהולנד, או ברוסיה, הם היו קודם כל יהודים, שכפפו עצמם לדין הרבנים, ורק אחר כך לדין המדינה. שקודם כל, הם היו יהודים, ורק אחר כך היו צרפתים, או גרמנים, או הולנדים, או רוסים. וכעת, אני רואה חיילי ישיבות הסדר, שנאמנים קודם כל לרבנים שלהם, ורק אחר כך למפקדי הצבא. וזוכר, שפעם, מזמן, בטירונות, נשבעתי אמונים למדינת ישראל. למדינת ישראל, ולא לרבנים. ומרגיש, שאני הופך להיות מה שקרוי "אנטישמי". שונא יהודים. לפחות, את היהודים, שנאמנותם נתונה קודם כל לרבניהם, ורק אחר כך למדינה.

 

[G a v ® i e L]

אוקיי, ובשביל האיזון...

בוא ונזכיר גם את הסרבנים השמאלנים, מכתב הטייסים הסרבנים, אתה זוכר...? סרבנים יש משני צידי המתרס, וחשוב לאזן ולתת תמונה שלמה. אני בהחלט נגד סרבנות כי בעיני צה"ל הוא צבא העם שמבצע החלטות של הדרג המדיני שבו בחר העם, אולי זה פשטני מידי אבל התנגדות לפעולות הזרוע המבצעת עלול ליצור אנארכיה, ואז, באמת כבר לא יהיה על מי לסמוך. אחי, אהוב אותנו, אהוב אותך.

 

[ב ה י ר]

להזכירך

השואה קרתה אחריי האמנציפציה וזה עדיין לא עזר תמיד בלטנו בצורה זו או אחרת... מגיע לנו זכות קיום כלאום ומדינה כשם שמגיע לכל עם אחר.