היורה 2
הדמעה שזלגה במורד לחיי לא נעלמה מעיניך, הידקת את אחיזתך האיתנה סביבי והושטת ידך ברכות אל לחיי, מלטף, טועם בקצה לשונך את טעמה המלוח.
׳אני שלך עכשיו׳ לחשת באוזני, כן....עכשיו, אך שמעתי היטב גם את כל המילים שלא אמרת, כדי לא להעציב אותך ואותי.
לשונך גולשת לפי, מטיילת עליו, מרפרפת, נדחפת אל בין שפתי, מעוררת בי את התשוקה והגעגוע אליך הצרוב בבשרי, ואנחנו מתחילים בהדרגתיות במן האבקות של שפתיים, לשונות ושיניים, מנסים לבלוע, לטעום ולהגיע אל מעמקי הגרון זו לזה, כשידך בעורפי, לשה אותו ועוברת בתוך שערותי.
הגשם יורד עלינו, מעטר אותנו בטיפותיו הקטנות, שיערי נהיה לח וכבד כשאתה מהדק את האחיזה בו כדי ששפתיי תישארנה נעולות על שפתיך.
ידיך אוחזות במותני, מסובבות אותי כשפני אליך, ומעבירות רגל אחת לצד גופך, כך שעכשיו אני יושבת עליך, רגלי מקופלות משני עבריך, ואגני הישר על אגנך.
ידינו נחפזות למשש אחד או עורו של השניה, אני מלטפת את החזה השרירי שלך, מרפרפת על המישור הרחב, החלק, מגששת אל פיטמותיך שבולטות ודוקרות את כפות ידי, ואילו אתה מלטף את ירכי, מעסה את פלחי ישבני ומרחיק אותם מעט, מפנה מקום לבליטה שמתחילה להתקשות מתחת למכנס הספורט שלגופך.
האם אינך לובש תחתון שם למטה? עוברת המחשבה בראשי כשאני מרגישה היטב את הבליטה ההולכת וצומחת בגופך, הודפת את הבד כמבקשת לפלס את דרכה אלי, אל בשרי המתרכך למגע ידיך, ובגופי עובר רעד קל מלווה בחמימות נעימה שפושטת באברי המוצנעים.
אני מרגישה את הרטיבות שמחליקה במורד גופי, חומקת בין שפתי ומלחלחת את התחתון הדק שלי וממנו אל הגרביון.
האם הריח שלי עולה באפך יחד עם ריח האדמה הרטובה?
פניך יורדות עכשיו לצווארי, אתה יונק אותו, משאיר בי את חותם שפתיך, ומרכין ראשך עוד לעבר שדי.
השמלה שלגופי לא מאפשרת לך לגשת אליהם. היא נרכסת מאחור, ומעלי הז׳קט, ואין לה שום מחשוף או פתח קדמי כל שהוא שיכול להיפתח.
אתה לא מוותר, שולח יד אל מתחת לז׳קט, פותח מעט את הרוכסן, מתיר את הקרסים של החזיה, וידיך שחמקו אל מתחת לשמלה, מנסות לשלוף את שדי מתוך כיסי הבד, ככה, כשבגדי לגופי אך פרומים לגמרי.
שלפת שד אחד, ואתה מועך אותו בחוזקה כנגד גופי, כששפתיך מנסות לאחוז בפטמה המגורה מעל הבד הדק של השמלה.
אני נעה עליך כאחוזת טירוף, המגע של ידיך על גופי, נדחפות וחופנות משגע אותי, ואני צובטת אותך בפטמות הקטנות שלך, כששיניך ננעלות על זו שלי, לועסות אותה עם השמלה, מרטיבות אותי דרך הבד, שולחות גלי עונג וכאב שמטלט את ראשי הנזרק לאחור.
ידי נשלחות עכשיו לעבר אגנך, מלטפות את הבטן החמימה למגע ומטיילות לאורך תוואי השיער היורד משקע הטבור למטה, מתקרבות אך נעצרות, כשזוג עם כלב עושה דרכו לעברנו בגינה החשוכה.