The Purple Sheep
New member
היום
5 שנים למותו של חנוך לוין מחזאי, במאי, סופר ומשורר. נולד בתל אביב ב - 18 בדצמבר 1943 ונפטר לאחר מחלה קשה ב - 18 באוגוסט 1999. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במשך כלושה עשורים עלה על הבמה מדי שנה לפחות מחזה אחד פרי עטו. מתוך 56 המחזות שכתב הוצגו בחייו 33 (מלבד הסאטירות הפוליטיות) על בימות התיאטרונים בארץ, 22 מהם בבימויו. בתיאטרון הקאמרי הוצגו 24 ממחזותיו, האחרון שבהם - הבכיינים, הוצג לאחר מותו. אשכבה, המחזה האחרון שכתב וביים, הועלה בתיאטרון הקאמרי והתקבל כיצירת מופת המעוררת עניין מיוחד גם מחוץ לגבולות הארץ. אשכבה, שזכתה בתואר הצגת השנה ל - 1999-2000, ייצגה את ישראל באתונה, באקספו בגרמניה, בבודפשט - במסגרת הפסטיבל היוקרתי של תיאטרוני אירופה, ולאחרונה בוורשה. לוין החל את דרכו כסאטיריקון. כבר בתקופת לימודיו באוניברסיטה פרסם בעיתון הסטודנטים רשימות סאטיריות. מחזותיו הראשונים היו סאטירות פוליטיות - ביקורת נוקבת על החברה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים ותחזית קודרת לגבי התוצאות הטראגיות שהכיבוש עלול לגרור בעקבותיו. בתחילת דרכו עוררה כתיבתו זעם וביקורת חריפה, אך במרוצת הזמן זכו יצירותיו גם לשבחים מפליגים, לפרסים רבים ולהתייחסות רחבה: מחקרים, מסות, מאמרי פרשנות וביקורת, הדנים בתכני יצירתו, באמירה החברתית - פוליטית שלו, בלשונו המיוחדת ובסגנונו הבימתי. לוין יצר שפה תיאטרונית משלו וכינס סביבו חבורת יוצרים ושחקנים שהיו שותפים לסגנונו המיוחד. הוא "פיתח פואטיקה בעלת כתב-יד ייחודי בתחומי המחזאות, הבימוי, טכניקות המשחק והעיצוב הבימתי, ומילא מקום מרכזי בהשתנותו הנמשכת של הדימוי העצמי הקיבוצי שלנו". (חיים נגיד - "צחוק וצמרמורת"). בשנה האחרונה לחייו דאג לוין להוציא לאור את מרבית יצירותיו - המחזות, התוכניות הסאטיריות, המערכונים והפזמונים, הסיפורים, השירים וספרי הילדים. הספרים ראו אור בהוצאה משותפת של ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד וספרי תל אביב. (לקוח מתוך האתר של הקאמרי)
5 שנים למותו של חנוך לוין מחזאי, במאי, סופר ומשורר. נולד בתל אביב ב - 18 בדצמבר 1943 ונפטר לאחר מחלה קשה ב - 18 באוגוסט 1999. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במשך כלושה עשורים עלה על הבמה מדי שנה לפחות מחזה אחד פרי עטו. מתוך 56 המחזות שכתב הוצגו בחייו 33 (מלבד הסאטירות הפוליטיות) על בימות התיאטרונים בארץ, 22 מהם בבימויו. בתיאטרון הקאמרי הוצגו 24 ממחזותיו, האחרון שבהם - הבכיינים, הוצג לאחר מותו. אשכבה, המחזה האחרון שכתב וביים, הועלה בתיאטרון הקאמרי והתקבל כיצירת מופת המעוררת עניין מיוחד גם מחוץ לגבולות הארץ. אשכבה, שזכתה בתואר הצגת השנה ל - 1999-2000, ייצגה את ישראל באתונה, באקספו בגרמניה, בבודפשט - במסגרת הפסטיבל היוקרתי של תיאטרוני אירופה, ולאחרונה בוורשה. לוין החל את דרכו כסאטיריקון. כבר בתקופת לימודיו באוניברסיטה פרסם בעיתון הסטודנטים רשימות סאטיריות. מחזותיו הראשונים היו סאטירות פוליטיות - ביקורת נוקבת על החברה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים ותחזית קודרת לגבי התוצאות הטראגיות שהכיבוש עלול לגרור בעקבותיו. בתחילת דרכו עוררה כתיבתו זעם וביקורת חריפה, אך במרוצת הזמן זכו יצירותיו גם לשבחים מפליגים, לפרסים רבים ולהתייחסות רחבה: מחקרים, מסות, מאמרי פרשנות וביקורת, הדנים בתכני יצירתו, באמירה החברתית - פוליטית שלו, בלשונו המיוחדת ובסגנונו הבימתי. לוין יצר שפה תיאטרונית משלו וכינס סביבו חבורת יוצרים ושחקנים שהיו שותפים לסגנונו המיוחד. הוא "פיתח פואטיקה בעלת כתב-יד ייחודי בתחומי המחזאות, הבימוי, טכניקות המשחק והעיצוב הבימתי, ומילא מקום מרכזי בהשתנותו הנמשכת של הדימוי העצמי הקיבוצי שלנו". (חיים נגיד - "צחוק וצמרמורת"). בשנה האחרונה לחייו דאג לוין להוציא לאור את מרבית יצירותיו - המחזות, התוכניות הסאטיריות, המערכונים והפזמונים, הסיפורים, השירים וספרי הילדים. הספרים ראו אור בהוצאה משותפת של ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד וספרי תל אביב. (לקוח מתוך האתר של הקאמרי)
