היום

[בלעם בן בעור]

היום

יום הקדיש הכללי נדליק נר זכרון לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם לא נודע למען לא יישכח זכרם לעולם ועד!

ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם

יהי זכרם ברוך!

 

[אטיוד5]

זה רק הספיח ...

עשרה בטבת הוא היום שבו החל המצור על ירושלים של בית המקדש הראשון.

 

[מוגג]

עוד סיפור עצוב

הרבנים קבעו את עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי כדי להצמיד את זכר השואה לצום קיים. אנשי הממסד הציוני החליטו כי צריך יום מיוחד לזכר השואה והגבורה וכך נקבע יום הזכרון לשואה ולמרד הגטאות שיותר מאוחר הפך ל"יום הזכרון לשואה ולגבורה" ואז נשמט הזכרון ונותר רק "יום השואה והגבורה". כז בניסן הוא יום די מקרי כי המרד בגטו וורשה פרץ כנראה עוד בערב פסח. מבחינת הציבור המסורתי, התאריך בעייתי כי הוא חל בחודש ניסן שנהוג לא להתאבל ולא להספיד בו. גם ההצעה להצמיד את יום זכרון השואה לתשעה באב (נדמה לי שמנחם בגין הציע זאת) לא התקבלה וכך נשארנו עם שני ימים: עשרה בטבת - מצויין על ידי הציבור הדתי כיום צום ויום הקדיש הכללי. וכז בניסן - יום הזכרון הלאומי. עוד סיבה להתאבל היום.

 

[החטא והשופטת]

למה נהוג לא להתאבל בניסן?

 

[מוגג]

כי זה חודש הגאולה

כל חודש ניסן אסור באמירת תחנון. הבעייה שמנהגי ספירת העומר בלבלו את כל העסק וכך לא ברור האם אלו ימי אבל או ימי שמחה.

 

[or99]

ולכן...

יש אומרים שצריך לקבל את היום אותו קבעה המדינה. (משום שזו הוכחה שאין איסור גורף על מנהגי אבלות). היום השואה כמעט שאינה מצויינת בעשרה בטבת, אלא רק בקשר לקדיש.

 

[זולל מישמישים]

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת

צוֹם הָרְבִיעִי (ד בתמוז - הבקעת חומות ירושלים) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (י באב - חורבן בית ראשון) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (ג תשרי - צום גדליה) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י בטבת - מצור נבוכדנצאר על ירושלים) יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. (זכריה ח יט)

 

[מעפרה]

שאני אבין

ה' אמר שבכל ימי הצום הללו צריך לשמוח ולשׂוש?

 

[מלקט אֹרֹת]

לעתיד לבוא

 

[אלי ו.]

בעתיד לבוא

לכשתבוא הגאולה, אז יהפכו ימי האבל לימי שמחה.

 

[מעפרה]

במהרה בימינו אמן

(אשרי המאמין).

 

[hillelg]

בבקשה:

(ראש השנה יח,ב) ...דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא: מאי דכתיב [=מהו שכתוב](זכריה ח) 'כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה'? - קרי להו [=קורא להם] 'צום' וקרי להו 'ששון ושמחה'?! - בזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה; אין שלום - צום. - אמר רב פפא, הכי קאמר [כך אמר]: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום - רצו מתענין, רצו אין מתענין. ובדורנו נפסקה ההלכה שאין שמד ואין שלום (ועל כן - 'רצו - מתענין, רצו - אין מתענין') אך ישראל כבר קיבלו על עצמם ('רצו') להתענות, ועל כן אסור לפרוש מן הציבור ולא לצום (אם כי יש הקלות לחולים ולמעוברות וכיו"ב).

 

[פלפל.]

היום גם יום ההולדת של חיים נחמן

 

[פלפל.]

אגב,

שנת הולדתו של ביאליק היתה שנויה במחלוקת זמן רב; הוא עצמו לא ידע לומר אם נולד בשנת תרל"ג או תרל"ד. אולם לאחרונה נמצא רישום הולדתו בפנקסי העירייה של ז'יטומיר, והוברר סופית שהשנה היתה תרל"ג, 1873. ועוד בעניין ביאליק - מאמר שפורסם ביום שישי ב"הארץ" חוקר כיצד קרה שלמרות ההכחשות והעובדות, במשך עשרות שנים ועד היום מייחסים לביאליק את הציטוט: ""אני שונא את הערבים כי הם דומים לספרדים". מעניין.

 

[מלקט אֹרֹת]

באנציקלופדית "אוצר ישראל"

מהדורת 1912, מצויין כי המשורר עצמו (נ"י) אינו יודע את יום הולדתו.

 

[זולל מישמישים]

אם כבר הזכרנו את ביאליק

תמיד נחמד להיזכר בזה: גזזיני ואגרשך, והעדיפיני במילייך

 

[שבולת ירוקת העין]

וזה האבא של

האבא הקופה קפה והזבוב הזובב וואלה, יש לי עוד מה לגיד על התופעה הזאת, ואני עוד מתלבטת אם יהיו לזה מתעניינים למפגש-גרי הבעל"ט....

 

[זולל מישמישים]

וכמדומני גם זה שלו

על משחק ביליארד: שניים לֵייצים אוחזים בַּעֵייצים מכים בַּבֵּייצים ואם נפל בַּלּוֹך הרי זה משובּוֹח

 

[shellyland]

והאם היה זה ביאליק או אלתרמן

שנהג לכנות את שלונסקי "לשונונסקי"? פתאום נהיה לי בלאק-אאוט.

 

[ספלינטור]

ואני שמעתי שלסיגריה הוא קרא

"בצד אחד אש, בצד שני טיפש", אבל אני לא בטוח באמינות הייחוס. ולגבי הביליארד, הגרסה שסיפרו אצלנו (ויותר נראית לי) היא: ..וכל המרבה להכניס ללוך, הרי זה משובח. ועוד סיפרו שפעם ישב בארוחה, ולפתע שאל את המסובים "מי יודע מה יש לי בין הרגליים", ואחרי שכולם האדימו, אמר "הרגל של השולחן, כמובן", ולאחר זמן שאל שוב "מי יודע מה יש לי בין הרגליים", וכשכולם ענו "כן, כן, הרגל של השולחן", ענה "לא, הפעם זה מה שחשבתם קודם".