היום

[שירה כמים]

היום

היום בשיחת טלפון האישה אמרה בפעם הראשונה:
"אני רוצה לבוא הביתה."
"את מתכוונת אלי?", שאלתי.
"כן," השיבה האישה.

[ארבעה חודשים ויומיים מלאו להכרותנו]

 

[שירה כמים]

מנורת הניאון שמעל המחשב

מנורת הניאון שמעל המחשב
מאירה אל נורת המצלמה הסגולה אף היא
אני מביטה עליכן בנות וחושבת עליה
וחושבת על לבדי.

 

[שירה כמים]

מה את יודעת?

מה אני יודעת?
שגשם וקר -
לא,
שאהובתי שחורה וקטנה -
כן,
שג'ירפה לא גדלה בגינה בגבעתיים -
כן,
שרמת גן מייחלת אל מותה של
הדובה האפלולית שפרצה מגן החיות בשנה שעברה -
לא ועל מה את בכלל מדברת ומה את בכלל ממציאה,
אבל שאהובתי גדלה
וחיוכה גדל
למרות שהגשם לא יורד.
זה כן.
כן.

 

[שירה כמים]

קופיף קטן ותמנוני

קופיף קטן ותמנוני
בין העצים ואת זרועותיו
אל גזעי העצים והעוויות
פניו המקורקסות והבל פיו
המצחין והטוב ויובש האדמה
כי הגשם לא בא ואנחנו מבינים
שהגשם לא בא ולא נצא בספינה
בשלוליות פתח תקווה
למסע.

 

[שחרזדה האחת]

שירה מקסעמה הזכרת לי איך

קופיף בתילאנד חתף לי שקית בוטנים מהיה

 

[שירה כמים]

מה זאת אומרת, שחרזדה?.. הקופים מסתובבים חופשי בתאילנד?...

 

[שחרזדה האחת]

כן במקומות מסוימים-מתוירים..

 

[שירה כמים]

בהזדמנות

בהזדמנות
הבוקר יחלוף
השמיים יריעו
מתי תנשקי את האהובה מתי
תמששי את בשרה בלילות אפילה מתי
תצהירי "טוב טוב טוב" אפילו וגם
כשהגשם לא בא

 

[שירה כמים]

הכיתה כותבת

הכיתה כותבת
לבי הרחק

 

[שחרזדה האחת]

שירה אני מוקסמת מהכתיבה שלך

מתנצלת שלא מגיבה על כול אחד..מפאת זמן

 

[שירה כמים]

תודה רבה רבה שחרזדה על הפירגון

מה פתאום?
אין לך מה להתנצל
להיפך, תודה לתגובות

 

[שירה כמים]

אישה מזן עתיק

אישה מזן עתיק
עם חבר ותיק
עם תיק
תלוי על זרועה
שחור, מבריק
כמו שהיו לסבתות שלנו.
חוקרי העתיקות לא יידעו מהו שמה
חוקרי העתיקות יוכלו רק לנחש.
בעתיד גופה יתפורר אל תוך האדמה
ובימי החורף, הקרים במיוחד
גושי ברד יהלמו במה שהיה פעם בשרה.

חוקרי העתיקות לא יידעו מהו שמה
חוקרי העתיקות יוכלו רק לנחש.

אבל כעת היא איננה חושבת על זה.
כעת היא מנסה לא לחשוב על דבר,
כעת היא מלבישה על שפתיה את החיוך המבריק ביותר שלה
והולכת בתוך החיים כאילו
הייתה שוחה כבתוך שלה.

 

[שחרזדה האחת]

אולי אנחנו מאותו הזן

 

[קרנף לבן 1]

שיר מצויין אהבתי מאוד - אישה מזן עתיק

 

[שירה כמים]

תודה רבה שחרזדה וקרנף. שבוע טוב

 

[שירה כמים]

אלוהים הסיטה את פניה

אלוהים הסיטה את פניה אלוהים
התבוננה ברצפה כך שבקושי יכולתי
להבחין בעיניה החומות אלוהים
אמרה לי שהיא מסיטה את ראשה רק
על מנת להתרכז בדבריי אלוהים
חשבתי שהיא לא כנה איתי איך יכולתי
לחשוב עליה כך, רגע לפני שסובבה
את ראשה בחזרה אלי והבחנתי בעיניים החומות
התוהות האבודות של האישה שאיתי

 

[שירה כמים]

*

ח מעוצב בצורת גביעונים
אחרי אפייה בתנור של שעות וימים
על ראשו מפוזרים פתיתי קוקוס
ואת זה מביאים לנו לקינוח הסעודה
אחרי שהלכנו במדבר ימים ושנים
אחרי שהכחילו אצבעות ידינו ורגלינו
מהכפור שבפסגות
מהחרב שצומחת ומתזזת בתוכנו
ח מעוצב בצורת גביעונים

 

[שירה כמים]

חשבתי

חשבתי שיהיה לי כוח
להסתובב בין העצים של
הבית הזה של
הארץ הזאת של
העולם הזה
במקום זה אני נקברת כמו רפש בתוך
ותולעים מזדחלות מסמנות לי ש
הדרך לשם נעולה
ואת ריח עצי התפוז של החורף הבא לא אריח כבר
או רק מהאדמה
והגרון כואב
והחתולה פרוקה על הכביש
ואף רמזור לא נוצץ אלי בירוק

 

[שירה כמים]

על ג' וזכרונות מהארץ הישנה

ג' נפלה בחלקי נפלה בחיקי
כמו ש' מהעולם הישן
איפה שהזונות לא הסתובבו בשורטס
על פלטפורמות עם לק אדום בציפורניים
ושיניים מוכתמות באדום וצרחות של "הי אדון"
היא נפלה בתוכי כמו גוייבה כמו גרזן
שחותך גוייבה, שמקלף גיטרה מהגיטריות שלה,
כמו כזה שמסתתר מתחת לבית של אבא ואימא שלה, שם במרתף
נוצרים כל הסודות וננצרים עד שהגרזן
יורד. נוחת. בבעיטה אחותי, תבעטי לו בביצים
עם הגרזן איפה שנגמרים הסיפורים המתוקים
והאכזריות לובשת סופסוף את פניה האמיתיים
ולא צריך לחכות לה עוד
ולא צריך לנחש את מקצב צעדיה
ואת לחשה אין צורך עוד לזהות.
ברוכה הבאה את האכזריות בבואך
אנא שבי, שמא תשתי איתי כוס תה?

 

[שירה כמים]

אז, כשהגשם לא הרתיע

האכזריות ליטפה את פניי
היא הגישה לי שי לשנה החדשה
או איזה חג מחורבן אחר שהיה.
ציפורניה היו ארוכות ומעוקלות
צבועות בוורוד זועף. הגשם,
הו, הנה שוב הגשם, כמו תקווה ישנה כמו תפילה
לימים שלא ישובו בהם עוד הייתה אמונה
והגשם לא הרתיע ומילא שלוליות. דיין.
די בהן בשלוליות כדי למלא את באר התקוות,
הבאר שגרמה לי כל כך הרבה סבל,
הבאר שהפריחה לי קוצים שפרחיהם הכחולים
מתכתבים עם גון השמיים, והגשם שלא בא
לא משנה
לא משנה
בינתיים.