היום
היה לי קשה מאוד לקום בבוקר.
ממש לא מבינה איך קמתי בסוף. עשיתי כמה סידורים וקניות. בצהרים ואחהצ היו לי שני אירועים בעבודה הפרטית שלי.
הם היו טובים מאוד והאנשים היו מרוצים הרבה יותר ממני, לא יודעת איך עמדתי בזה. גם הגב מאוד כואב לי.
בין לבין היתי במיטה ומחשבות היו נוראיות. מפחדת לדבר עליהן ולספר למישהו. הרגשתי כל כך לבד.
בערב האחיינים שלי הגיעו לביקור והפעלתי גם אותם.
ועד עכשיו עמדתי והכנתי לביבות ....
פשוט לא מבינה איך עשיתי כל כך הרבה היום כשבפנים אני רוצה למות. (לא אובדנית אל דאגה).
איך בחוץ אני עושה דברים טובים ובפנים מרגישה שחורה ורעה וחסרת יכולת. מרגישה שאין בי טוב בכלל. שונאת את כולם, רוצה להרחיק את כולם...
זה בכלל לא מרגיש כמו השג היום הזה אלא כמו דרייב כזה אוטומטי שבו אני מתכחשת לעצמי ולרגשות שלי.
דוחפת ודוחפת לעשות.. בפנים אין רצון אמיתי.
מחר אני הולכת לטיפול הומיאופתי.
אני מאוד מקווה שישפר את המצב.
רופאת המשפחה אמרה לי שזה לא מתאים למקרה שלי כשיש דיכאון מג'ורי אבל אני רוצה לנסות.
למישהו יש ניסיון בזה?
היה לי קשה מאוד לקום בבוקר.
ממש לא מבינה איך קמתי בסוף. עשיתי כמה סידורים וקניות. בצהרים ואחהצ היו לי שני אירועים בעבודה הפרטית שלי.
הם היו טובים מאוד והאנשים היו מרוצים הרבה יותר ממני, לא יודעת איך עמדתי בזה. גם הגב מאוד כואב לי.
בין לבין היתי במיטה ומחשבות היו נוראיות. מפחדת לדבר עליהן ולספר למישהו. הרגשתי כל כך לבד.
בערב האחיינים שלי הגיעו לביקור והפעלתי גם אותם.
ועד עכשיו עמדתי והכנתי לביבות ....
פשוט לא מבינה איך עשיתי כל כך הרבה היום כשבפנים אני רוצה למות. (לא אובדנית אל דאגה).
איך בחוץ אני עושה דברים טובים ובפנים מרגישה שחורה ורעה וחסרת יכולת. מרגישה שאין בי טוב בכלל. שונאת את כולם, רוצה להרחיק את כולם...
זה בכלל לא מרגיש כמו השג היום הזה אלא כמו דרייב כזה אוטומטי שבו אני מתכחשת לעצמי ולרגשות שלי.
דוחפת ודוחפת לעשות.. בפנים אין רצון אמיתי.
מחר אני הולכת לטיפול הומיאופתי.
אני מאוד מקווה שישפר את המצב.
רופאת המשפחה אמרה לי שזה לא מתאים למקרה שלי כשיש דיכאון מג'ורי אבל אני רוצה לנסות.
למישהו יש ניסיון בזה?