Angel Of Silence
New member
היום..
.. אני שלושה חודשים בדיוק בארץ. וזה כל כך כל כך מוזר. לא האמנתי שאני באמת אחזור לארץ באיזשהו שלב , ובטח שלא האמנתי שהזמן יעבור כל כך מהר.. אני עוד חיה בתחושה שמחר אני אחזור לברזיל , לבית ספר שלי , לבית שלי , לחבר שלי , להכל. בתחושה שברזיל עדיין חלק מהחיים שלי. מצד שני, נדמה לי לפעמים כאילו מעולם לא עברתי מכאן, כאילו השלוש שנים אחרונות נעלמו כלא היו.. אני לומדת רק חודשיים אבל זה מרגיש הרבה יותר , במיוחד בגלל שלומדים גם בימי ראשון (סיוטטט
).. כשהיה את הפיגוע כאן בכרכור לפני 10 ימים , לא האמנתי שזה באמת קורה.. כששמעתי את הפיצוץ וראיתי את העשן לא תיארתי לעצמי בכלל שזה פיגוע, שהאוטובוס התפוצץ. אני כל כך לא רגילה למציאות הזאת , וכל כך קשה לי לקבל אותה, להתייחס אליה בתור המציאות *שלי*.. זה לא שבברזיל לא שמענו על הפיגועים.. גם שם דאגתי, ואף פעם לא הייתי בטוחה במאה אחוז שבפיגוע האחרון לא נפגע מישו שאני מכירה, כי הרי אי אפשר להתקשר לכל העולם.. אבל מה שרואים מכאן לא רואים משם , וכשזה קורה מטר מהבית שלך , בדיוק כשחזרת לארץ , זה מפחיד בצורה שאי אפשר לתאר..
.. אני שלושה חודשים בדיוק בארץ. וזה כל כך כל כך מוזר. לא האמנתי שאני באמת אחזור לארץ באיזשהו שלב , ובטח שלא האמנתי שהזמן יעבור כל כך מהר.. אני עוד חיה בתחושה שמחר אני אחזור לברזיל , לבית ספר שלי , לבית שלי , לחבר שלי , להכל. בתחושה שברזיל עדיין חלק מהחיים שלי. מצד שני, נדמה לי לפעמים כאילו מעולם לא עברתי מכאן, כאילו השלוש שנים אחרונות נעלמו כלא היו.. אני לומדת רק חודשיים אבל זה מרגיש הרבה יותר , במיוחד בגלל שלומדים גם בימי ראשון (סיוטטט