היום שנתיים

[נסיכת הכוכב]

אני מזמן כתבתי שצריך את הבלוג להמיר לספר

 

[gorgiare]

בדיוק

בימים אלה אני מפיקה דיסק של מוסיקה שהוא כתב.
חשבתי שזה יהיה מוכן להיום. לאזכרה. אבל לא.....

 

[נסיכת הכוכב]

רעיה מקסימה

כאחת שהיתה 19 שנם במדים ומזה 16 שנים בקבע
אכן התפקוד של איש הקבע בבית שונה מאשר בבית
את צודקת הגברים שהכירו אותו שם זה לא התפקוד שלו כבן זוג כי את היית הגב שלו
את זו ששמרת לו על הבית והמשפחה הוא ידע שהוא יכול לסמוך עליך בכ מצב
את בוכה כי את מתגעגעת יקירה ונגד הגעגוע אין תרופות ועצות מיוחדות
את הרעיה שהוא יודע שתהיה שם לצידו ותגדל את הבנות
תתיחסי להורים כמו הורים , הם הסבא וסבתא של המשפחה , לאהוב את האהובים עליך
האהבה העוטפת שלהם ממשיכה לעטוף אותך ותהה שם לעד עבורך
רוצה שאני אהיה שם עבורך ואחבק אותך לתת לך כוחות ?
ומראש שולחת לך כוחות כי את האשה של המשפחה , זו שבנתה בגופה את המשפחה
לפני שכולם באים תתחבקי עם הבנות הן יתנו לך את כל כחות הנפש שאת צריכה
ובנתיים שולחת לך את כל הכוחות שיש בעולם , לעבור את הימים הקרובים מבלי לקרוס
תזכרי החיים הם כמו הים פעם גלים גבוהים ופעם גלים קטנים אז קחי הרבה אויר ותעברי את היום בשלום
ועוד כמה ימים הגלים ירגעו , ואת תוכלי להנות מהגלים הקטנים המלטפים את רגלך הפוסעות בדרך החיים

 

[נסיכת הכוכב]

מתוקה שלי

הצורך הוא אבי ההמצאות , צעד אחר צעד קחי אותם אל העתיד
את תלמדי עם הזמן ,כך אמר לי אחי הקטן היום

הוא בא להציל אותי שצעקתי אליו הצילו , אני קורסת עברתי יום קשה היום הייתי בצום כל היום
בקש שאביא לו משהו קמתי ואבדתי שווי משקל , סחרחורת חזקה תקפה אותי
הוא קם , והחזיק אותי , הביא אותי לכסא , אחרי שאבדתי שווי משקל ,
הביא את התרופות הכריח אותי לאכול ולקחת תרופות , במקום בבוקר לקחתי בערב
אז נכנס למטבח והכין לי ארוחה חמה , שאלתי אותו מי למד אותך לבשל אוכל ככה
הוא אמר : הזמן מזמן לך מורים טובים שאתה אבא ולא תמיד ההורים עוזרים
וצריך לטפל במשפחה ולגדל ילדים את זה לא לומדים בבית הספר
, אז הוא בסביר שהוא ואשתו למדו להכין לבד אוכל טעים , כי לאשתו לא היתה משפחה
הוא לא בדויק אהב את האוכל המסורתי שאמי בישלה , אז הוא למד להמציא את הגלגל לבד
והבנות מאד אוהבות שהוא נכנס למטבח אוכלים מהידיים שלו אבא תרנגולת
גבר עדין ורגיש שמתמודד עם המחלה כבר 9 שנים , את בטח מתארת לעצמך כמה אומץ צריך
הוא אמר לי אני עושה כי אני רוצה לחיות למען עצמי
ואני מודה שהיום הוא היחיד שיכל היה להכיל אותי ואת הקריסה שלי
היום הוא היה האח הגדול שבא לעזור לי להתאושש
רואה אני מעודדת אתכם אבל בעצמי זקוקה למי שיעודד אותי מסתבר שאני לא חזקה מספיק

 

[מתגעגעתLV]

.

אוי רעיה, תמיד שאת כותבת אני רוצה לכתוב ולשאול אותך כל כך הרבה. כמעט על כל מילה שאת כותבת יש לי שלוש שאלות וכמעט אותו מספר של דברים לומר.
גם אצלנו הצדדים שאני הכרתי בו כל כך שונים מהצדדים שאחרים מכירים.

שונים כל כך עד שלפעמים שמזכירים אותו או מספרים על חוויות משותפות קשה לי להאמין שזה האיש שלי אבל יודעת שהמכלול הוא מה שהפך אותו לכל כך מיוחד ונכון עבורי.
בטוחה שזה גם נכון עבורך.

 

[gorgiare]

רעיה

את אמיתית וכנה ומביעה את עצמך ואת הכאב
בצורה שנוגעת
העוצמות שלך ברורות ובהירות
והן חלק ממתנות הכאב.
אין בעולם רע בלי טוב ולהפך ככה שהשכנה שאמרה
שאין לך מזל לא יכולה לגעת אף לא בקצה קצהו של המזל שכן יש לך.
אני משוכנעת שאת אמא נהדרת וחברה ובת ובת זוג נפלאה
אבל העיתוי והכאב לוקחים חלק מהכוח.
לכל אחד יש את הדרך שלו לזכור ולהזכיר
האזכרה היתה נהדרת. מלאה בתוכן ורוחו שרתה ביננו.
אני שמחתי מאוד ושמחתי ניכרה בערב הזה.
זו הולכת להיות מסורת ואני מקווה שתמיד יבואו הרבה אנשים.
תודה רעיה על התגובות המקסימות
J

 

[נסיכת הכוכב]

הוא היה יוצר מוסיקה ?

כלומר יבוא יום ונשמע את המוסיקה שלו ברדיו ?

 

[gorgiare]

היום שנתיים

 

[נסיכת הכוכב]

מחבקת אותך חזק

שנתיים לא פשוטות חלפו עליך יקרה
שולחת לך ים של אהבה
וים של כוחות
ואוהבת אותך
נסיכונת

 

[נסיכת הכוכב]

גו בדרך החיים - שנתיים

היישר מהבלוג של גו שלנו
הרשימה שנתיים - פורסמה בתאריך יום ראשון, 29 ביוני 2014

אני זוכרת אותנו במדויק, ברגעים שבהם הוא אומר לי לראשונה "מה עוד יש מלבד האהבה?"
אני זוכרת איפה ואיך ישבנו, אני זוכרת מה הוא לבש, אני זוכרת את המבט שלו בעיניים, אני זוכרת את פעימות הלב שלי.
הסתכלתי עליו נפעמת לחלוטין. והוא המשיך. " יש לה כח להזיז הרים,לשנות גורלות, היא קסם העולם הזה"
הוא אמר את זה כתגובה למה שאמרה לי אמא שלי בקשר אליו. היא אמרה לי:
"ג'ו שלי, אהבה זה לא הכל בחיים, צריך גם להיות פרקטיים"
סיפרתי לו על זה כדי להציף את ההיסוסים שלי בקשר לקשר איתו ואז הוא שאל:
מה עוד יש מלבד האהבה?
הוא לא הראשון שחושב ככה והוא לא הראשון שהביע את הרעיון הזה, אבל זו היתה לי הפעם הראשונה שמישהו בעולם אמר את זה מעומק הכאב שבליבו. הפעם הראשונה שהאמנתי, הפעם הראשונה בחיי הקצרים שנשביתי בה. אני מאמינה שככה נשביתי בו. באהבתו, בחלומותיו,באמונותיו.
זו גם לא היתה הפעם האחרונה שהוא אמר את זה, שמעתי את זה שוב ושוב במהלך חיינו יחד, לפעמים ברגעי השיא, לפעמים ברגעי המשבר הכי גדולים שלנו ולפעמים סתם ככה בתוך השיגרה, לפעמים במילים לפעמים במעשים ולפעמים בצלילים. האמירה הזו שלו היתה חד משמעית ונוגעת לכל הרבדים המוכרים לי, פיזית,רגשית ורוחנית. ולמען האמת הפעם האחרונה עוד לא הגיעה.אני שומעת אותו אומר לי את זה עדיין, בקול הבס הרך והמלטף שלו.
עברנו המון דברים יחד ב 20 שנות אהבתינו.
האהבה פירותיה והכאבים שבאים יחד איתה, יצרו כוך היתוך. חיבור שכזה שהמשפט לא ניפרד בחיים ובמוות קיבל משמעויות ותוכן. בשבילי זה כבר לא משפט, זו הוויה. להפרד ולשחרר מחד ולהמשיך לאהוב מאידך.
אני כל כך אוהבת אותו.עדיין, ומסתמן שלעולמי עולמים.
לא יכולה לדבר על אהבתינו בזמן עבר. שלא כמו ששר פרדי מרקורי, האהבה שלנו לא חייבת למות. מספיק שהוא מת. האהבה חיה. חיה יותר מתמיד.
שנתיים שאנחנו בלעדיו. שנתיים שהוא עדיין פה. אני יותר חיה מתמיד. הילדים גם.
אני מסתכלת עליהם ורואה איך הם צומחים לתוך המציאות החדשה יחד איתו ויחד עם חסרונו. להעדרו יש נוכחות חזקה . השנים שהוא היה איתנו נותנות את אותותם. הילדים שלו. הילדים שלי.
אני רואה אותו בהם בכל מילימטר מעוקב של ההוויה שלהם. כמה חכם הוא היה. השאיר לי מאוצרותיו. אוצרותי.
אני מתגעגעת אליו. לכל כולו. מחכמת הלב עד לכפות הרגליים שלו, שאני רואה אותן בבנינו הבכור, לחוש ההומור שלו וראיית הפרטים בתוך המכלול שיש אותו בשני, לנדיבות ולבדיקת הגבולות האין סופית שאני רואה אותם בשלישית , לרכות ולאינטיליגנציה הרגשית ברביעית. וכל זה גם בכולם יחד. ואני מתגעגעת אליו. אל האהבה הזו שלו שלא ידעה גבולות וחילחלה אלי בחייו וגם במותו ככה שאני מרגישה אותה בכל נים שלי, בכל עצב חשוף. עד כדי כאב.
מן היפוך שכזה. האהבה- כאב והכאב - אהבה.
מודה לו על כל רגע שעשינו יחד. על הרגעים היפים ועל הרגעים הקשים. שמסתבר בראיה רטרואקטיבית, שהיו יפים גם. הפרופורציות השתנו.
אני זוכרת את הימים האחרונים שלו, הרגשתי את המוות שלו קצת כמו רעם שמתגלגל מבחוץ פנימה , קצת כמו רעידת אדמה, נשמעת ומורגשת ממרחקים אבל מאיימת ומתקרבת וככל שהיא מתקרבת ,ככה היא הופכת להיות מאיימת יותר והופכת מציאות. 180 מעלות.
תופי הטאם טאם של חייו הפסיקו להרעים ונהיה שקט.
אבל המוסיקה חייבת להמשיך.
הרגעים שבהם הוא ניגן, הרגעים שבהם הוא חזר מערב של חיבור מוסיקלי חי, שהפיק מוסיקה באמת, היו מהרגעים המאושרים בחיינו. אלו היו רגעים שבהם פגשתי איש מלא אהבה וסיפוק. אלו היו רגעים שהסבירו לי את המשמעות האמיתית של הקיום שלנו על פני האדמה. להפיק מוסיקה זה במידה מסוימת לזקק את האהבה לכדי חומר. זה הדבר היחיד שהיה משמעותי בשבילו במפגש המוסיקלי, אני חושבת שלא המבנה ולא הביט היו אלוהים בשבילו. הוא לפעמים הלך בתוך הגבולות ולפעמים היה לו צורך לשבור אותם לחלוטין, לנתץ אותם עד דק, הכל בשביל לשרת את המוסיקה ואת האהבה.
ואני זכיתי לחוות את זה יחד איתו.
כולנו.
ככה שמותו הוא מציאות אחת אבל את מהות חייו אפשר להמשיך ולקיים ואני חושבת שזה הרעיון שהוא השאיר אחריו, להחיות את המוסיקה ואת האהבה גם יחד.

 

[נסיכת הכוכב]

את משמרת את האהבה בתוכך

וכל עוד את חיה , האהבה הזו תמשיך להתקיים להמון זמן
כי הילדים ראו את האהבה הזו בפועל , עבורם זו הדוגמה לאהבה של אבא ואמא
יודעת כמה זה לא פשט לשמר אהבה בתוכך אבל היא שם מחברת אתכם בעוצמה ענקית
וותרשי לי שוב לחבק אותך בחיבוק עוטף ואוהב, את פשוט אשה מיוחדת שזכתה לחיות באהבת אמת

 

[gorgiare]

אני יוצאת

לפאב, אליו הזמנתי את כל חבריו. חברינו המשותפים,
מוסיקאים ולא מוסיקאים.
חברים טובים.
חלקם ינגנו וחלקם ידברו...
הערב יצולם ותהיה לנו מזכרת.
גם שנה שעברה עשיתי את זה
היה ערב מדהיםםםם
ערב שהכיל חלק גדול מנשמתו.
כל אחד הביא קצת ממנו
ויחד הצלחנו לייצר תמונה אנרגטית של הנשמה שלו.
היום שנתיים.
ב 11 בבוקר הוא נשף את שאיפתו האחרונה

 

[נסיכת הכוכב]

חושבת עליך

ומקווה שתקחו גם את הילדים לשמוע את המוסיקה

 

[מתגעגעתLV]

שולחת לך חיבוק גדול

מצטערת שאין לי מילים נוספות חכמות או מחזקות אבל גם חיבוק זה טוב, אני מקווה