היום שאחרי...

[עופר 123]

היום שאחרי...

כולנו עשינו דיאטה. דיאטה? דיאטות, בלשון רבים. כולנו עברנו תהליך ארוך שכלל ספורט, שינוי הרגלי אכילה וקניית מלתחות חדשות. ואז, יום אחד, פתאום גילינו שהמשקל התחיל לחזור. בהתחלה זה היה בקילו שניים, לרוב זה הסתיים בהרבה יותר. מה היו התחושות ביום שהמשקל חזר לקדמותו? תחושת כשלון? תחושה של אכזבה מעצמנו? או אולי הבנה שפעם עולים ופעם יורדים, כמו החיים בכלל? ומה כל זה גרם בהמשך בהתייחסות לגופכם/ן?

עופר

 

[לא רק פנים יפות]

המממממ

אני האמ כבר הגעתי למצב שהשלמתי עם עצמי שאני יודעת שכך או כך אני אהיה תמיד בחורה גדולה באיזשהוא אופן אבל כן... זה לא נעים לחושב שהגעת למצב שרצית להגיע אליו ואז לחזור להתחלה, אין ספק שזה מאחזב וכואב ולא נעים בכללי, במיוחד שכול העולם ואישתו מעיר לך על זה שעלית או הערות כמו "אחח היה לך כלכך יפה להיות רזה" או "חבל שלא שמרת על זה יותר טוב" לא נעים אבל מעטים מנצחים את הסטטיסטיקה

 

[צפרדעית]

בחיי שזאת שאלה מעניינת...

כמו רבים וטובים לפני גם אני השלתי עשרות ק"ג ממשקלי , החזרתי אותם , השלתי, החזרתי וחוזר חלילה... אני חושבת שכל עליה כזאת במשקל אצלי יוצרת תחושת לחץ חברתית, מעין הבנה שהחברה שסובבת אותי רואה אותי כלוזרית. באופן אישי אני מעדיפה את עצמי במידות הבינים אבל נידמה לי שכשאני סוטה מהמידות האלה כולם מתאגדים סביבי ומאיצים בי לחזור לפרופורציות. זה לא סוד שהעלתי המון במשקל בשנתיים האחרונות (עליתי למעלה מ-40 ק"ג) וזה גם לא סוד שחצי מהק"ג העודפים כבר ירדו להם. אני יכולה להגיד בלב שלם שאלמלא הסביבה לא הייתי נלחמת כ"כ במשקל. אני אוהבת את עצמי בכל גודל וצורה אבל הרבה יותר קל לי פיזית להיות פחות שמנה. אני כבר השלמתי עם העובדה שלעולם לא אהיה רזה וחטובה, אני גם לא רוצה להיות כזאת. הגודל שלי לא עושה אותי טובה יותר או פחות ולא ממש מייצגת דבר מלבד המראה החיצוני. אבל לצערי אני חיה בסביבה חברתית ששופטת את האינדבידואל לפי קריטריונים חיצוניים. ואם אני רוצה להתקדם מקצועית אין לי ברירה אלא להתאים את עצמי איכשהו לממוצע. עצוב לי שכך הם הדברים ועצוב לי להלחם כל פעם בגנטיקה הדפוקה שלי ובתאווה שלי לאוכל. כיום אני עדיין נחשבת למאוד שמנה בכל קריטריון חברתי אבל אני מאמינה שאהבה שלי את עצמי, הביטחון העצמי שלי וההבנה שאני עוד אהיה שמנה פחות/שמנה יותר נותנת לי את האפשרות לא לכעוס על עצמי ולא להיות כ"כ ביקרותית כלפי עצמי. צפרדעית (שרוצה להיות שמנה פחות ובריאה יותר)

 

[a girl named tal]

תלוי

אם זה במודע ובשליטה, זה אחרת אבל אם זו עלייה בלתי רצויה ובלתי נשלטת, זה איכס אחד גדול !!

 

[ללי מטורללי]

למה שמשהו ירצה להזיר לעצמו את המשקל

שירד מתוך רצון ושליטה , הרי אם היה רוצה להיות שמן היה נשאר שמן.

 

[a girl named tal]

נכון

אבל הכוונה שלי היתה לא שקמתי בבוקר ואמרתי "יו, איך בא לי לעלות 4 קילו" אלא, נניח אני יודעת שאני נוסעת לכמה ימים חופש, או עכשיו בחגים, שאני מראש לוקחת בחשבון שאני הולכת לאכול בלילות או לגעת בדברים שביום יום לא יוצא לי או אני לא מרשה לעצמי, ואני עושה את זה בכיף, ומראש מכניסה לעצמי לראש שאם אני אעלה קילו או שניים זה לא יהיה אסון, ואח"כ חוגרים לשיגרה. במקרה כזה, אני אקבל את זה בסבבה. בקיצור - שליטה

 

[לימון מוסיפה המון]

שאלה מורכבת משהו

הבעייה העיקרית שאני יכולה להתייחס אליה אצלי, היא שכאני יורדת במשקל, אני מצליחה לחוש שליטה מסויימת. אני מבקרת כמה ומה נכנס לפי. כמו כן, ירידה במשקל יוצרת תחושת הקלה ומן הסתם אם אוכלים בריא, הגוף משחרר חומרים שמעלים את מצב הרוח, לפחות ככה זה אצלי. ואז, בעצם הרגעים האלה, של הנפילות, נראים הרסניים ומן הסתם מחוסרי שליטה פנימית.מרגישים לי ככשלון נטו. לצערי אני יודעת שזה חלק ממני. אפקט האקורדיאון מצוי בתוכי. ואני לא מוכנה לוותר על הידיעה שאצליח להשיל מעצמי את הקילוגרמים המיותרים האלה. מה שכן, בזכות הפורום, למדתי לרסן לעצמי את תחושת הכשלון. לא שאני לא חשה כשלון ברגעי האכילה ללא שליטה, אבל איך שהוא אני מצליחה לעצור את הבולמוסים האלה הרבה יותר מהר מבעבר. וללא ספק זה בזכות היכולת לסלוח לעצמי על הנפילות.

 

[a girl named tal]

גם אצלי זה ככה

ואני חושבת שזה ההבדל הענקי בין לאהוב את עצמך ולא לאהוב את עצמך בתקופות שלמדתי לשנוא את עצמי, לא יכלתי לסלוח ולקבל וזה היה ביצה ותרנגולת כשחזרתי לאהוב את עצמי, הכל שוב השתנה. וגם תקופת האיכס הזאת שדברתי עליה, היא קצרצרה ולפעמים לא קיימת בכלל.

 

[eti m]

לפני כמה שנים ירדתי 36 ק"ג...אמנם

לא נהייתי שחיפית אחרי זה אבל בהחלט נראיתי טוב והרגשתי מצויין... עשיתי דברים שלא עשיתי הרבה זמן ובכלל נהניתי מאוד... ואז פתאום באמת הקילוגרמים חזרו... ( באשמתי אני מודה...) וזה היה לי מאוד קשה,גם מבחינת ההערות שקיבלתי מהסביבה כמו "אוי חבל היה נורא יפה אל תחזרי אף פעם למה שהיית!" וגם מבחינתי,שהייתי כבר רגילה למצב מסויים ופתאום חזרתי למצב הקודם,הרע. הרגשתי כישלון,הרגשתי אכזבה,האמת שדיי נגעלתי מעצמי שלא הצלחתי,אבל היום אני מבינה את זה, הייתי בת 16 כשזה היה,טיפלתי רק בנושא הגופני אז וחשבתי שהכל יסתדר מעצמו לאחר מכן ושם טעיתי, אני מקווה שעכשיו 6 שנים אחרי אני אצליח בנסיון הזה יותר,כבוגרת יותר ומקווה שחכמה יותר.

 

[lizush]

שאלות מצויינות...

התחושות ביום שהמשקל התחיל לחזור? קילו, שניים לא נורא.. אח"כ, שהכל חזר - עצב ותחושת כישלון על הבזבוז של כל עלי החסה שהכנסתי לפי ועל חוסר האחריות שלי כלפי עצמי. אפשר להגיד שאת אותם רגשות אני מרגישה היום כלפי החזרה שלי לעשן אחרי חצי שנה הפסקה (אני יודעת אורי, אני מנסה... לא מספיק כניראה). מאוד יהיה לי קל להגיד אני אמורה להיות במשקל הזה, אבל זה כמו להגיד אני אמורה לעשן מבלי לנסות לעשות עוד מאמץ לשנות... ואולי פשוט באמת טוב לי עם זה...

אני אחשוב על זה במהלך הצום ומשחקי השש - בש...

 

[polegra]

אוףףףף כמה פעמים הייתי שם

ב29 שנות חיי אני חושבת שלפחות מחצית מהימים עברתי בבכי על המשקל על המשקל שהייתי בו על המשקל שהעלתי על דיאטות כאלה ואחרות על ניתוחים שהיו אמורים לחולל קסמים וכל פעם עליתי עליתי חזרה עליתי מעבר למה שהורדתי אני חושבת שהכל השתנה בדיאטה האחרונה שיניתי את הלך המחשבה שלי לגבי המשקל מרגע שלא ראיתי בשמנה איזה רוע נוראי איזו גזירה איומה שנחתה עלי אז גם הגבתי שונה לעלייה במשקל בתחילת הדרך כל פעם שעליתי באם זה 100 גרם ובאם זה 3 קילו בכיתי ונכנסתי לצומות להלקאה עצמית לקללות עצמיות וקראיה בשמות שהם כל כך נוראיים ונכנסתי מחדש למ עגל של אכילה והקאות ושנאה עצמית נכון זה עזר לי לרדת נקודתית אבל רק לאותו פוש ריגעי ושוב נכנסתי למעגל של דיאטות רצח עליה ירידה אבל ברגע שהבנתי מהדיאטנית שלי שיש תקופות שבהן לא מורידים אפילו תקופות שבהן מעלים וזה בסדר כל עוד מבינים את זה ולא שוברים בגלל זה את הכלים היום אני לא מורידה אני משחקת עם כמה קילואים בודדים בנדנדה עולה יורדת חשוב לי לשמור על המשקל ואני מצליחה בזה כבר כמה חודשים טובים (כולל ההריון) החיים משתנים כל הזמן וכך גם המשקל אבל כמו ששינוי בחיים לא צריך שיעשה בקיצוניות כך גם המשקל אני מנסה לקבל ולישם את זה פעם אם הייתי עולה במשקל הייתי בוכה ונכנסת לדכאון לא מרשה לבן זוגי לגעת בי ולא יכולתי לקבל אהבה היום? היום אני מרשה לעצמי X עליה במשקל שאני מוותרת לעצמי עליה ומעליה אני מתחילה שוב להוריד עד לאותו Y משקל מוכר אולי זה ישמע טיפשי כי אני לא שומרת על 50 קילו אני שומרת על פי 3 מזה אבל לי זה יצירת גבולות לי זה שליטה במשקל וכן זה שליטה מסויימת במה שאני אוכלת אני מסוגלת בסוף שבוע אחד של חזרה לאכילה רגילה להעלות 2.5 קילו , מנסיון. אז חבל לי על זה החיים דינמאיים ויש לקבל אותם ואת המשקל כמשהו בר שינוי ל2 הכיוונים סך הכל המשקל הוא לא מה שמגדיר אותנו אבל האכילה שלנו היא בהחלט מה שנותן לנו את המשקל טלי

 

[lb22]

שאלה שלא קשורה, אבל היא אליך

במקרה אתמול (שבת) אולי היית בסניף של רשת בלוקבאסטר בנווה אמירים? (הרצליה?)

 

[polegra]

מממ..לא עד כמה שזכור לי