היום שאחרי....
היום שאחרי הסיוט שחוויתי ואשר חשבתי שלא אוכל עוד להמשיך לחיות
פתאום מרגישה את הכח שבי, הרוצה למשוך אותי קדימה
היו רגעי קושי אימתיים ואילצו להעמיד אותי ברצונות ממש לרצות את המוות
לא רציתי עזרה, לא חמלה, לא כלום, רק סיוע כיצד לסיים את החיים בצורה לא מתייסרת
אלו היו רגעים ממש מייסרים ומשכו אותי למטה בחוזקה עד כדי רצון להעלם מהעולם ולא להיות קיימת
לפתע יש כמיהה לאהבה שלא היתה ורצון כל כך להיות נאהבת
הכל נתפס כרגע כשוני, החוזק שבי מאוד מאמין בטוב
מפנטזת על אהבות, רומנים ואפילו על כמיהה לאהבה שהיתה ולא יכולתי להיות בה
האדם נהיה פשוט שונה, קמצן, נכה, למרות שיש דברים באישיותו אשר אני אוהבת
אך לא ברמה שאפשר לאהוב אהבת אמת, זה היה כל כך הזוי
איך רציתי אותו כמאהבת רק לזכות ברומן ובכמיהה להיות נאהבת ומאוהבת
אני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד, אך אני יודעת שזה לא זה
נפגשנו אתמול במקרה והיה לי טוב והיו רגעים שפשוט לא יכולתי לשמוע את דבריו
מתחבטת בין האסור למותר, לרצון, לכמיהה ולחוסר הזרימה שהיא מהווה
האם אפשר לאהוב? הרי אינני יכולה לסבול חלק מאישיותו ודבריו
רוצה כל כך את האהבה הגדולה שתפרוץ לי כבר בחיי
להרגיש כל כך נאהבת ונחשקת , כל כך חפצה זאת בעמקי נשמתי
האם אוכל למרות הטראומה שארעה בעבר, כן לאפשר רומן סוער
איתו אוכל להרגיש כל כך שייכת, רצויה וקיימת
רגשות אלו מלוות אותי מילדותי ועד היום
מהווים את החשיבה "אין מקום בשבילי" ודברים יסתיימו לי מהר
ולמעשה זה מה שקורה מעין נבואה שמגשימה את עצמה
האם אוכל לפתור זאת בטיפול פסיכולוגי? רוצה כל כך את עזרתה
של הפסיכולוגית שתשבור את האמרות, החשיבה שנאמרו והכאיבו
רצופה משאלות וחלומות שמקווה שיתממשו ואוכל להיות קיימת
כמה זקוקה זאת לאויר לנשימה בכדי להרגיש רצויה
כולי תקווה שהרגשות והמחשבות הללו יתפוגגו
יותירו לי חיים במציאות שבה אני חייה שייתחו את כל תאי הגוף
ויתמלאו בי פנימה בכל העוצמה וההרגשה לחיות
היום שאחרי הסיוט שחוויתי ואשר חשבתי שלא אוכל עוד להמשיך לחיות
פתאום מרגישה את הכח שבי, הרוצה למשוך אותי קדימה
היו רגעי קושי אימתיים ואילצו להעמיד אותי ברצונות ממש לרצות את המוות
לא רציתי עזרה, לא חמלה, לא כלום, רק סיוע כיצד לסיים את החיים בצורה לא מתייסרת
אלו היו רגעים ממש מייסרים ומשכו אותי למטה בחוזקה עד כדי רצון להעלם מהעולם ולא להיות קיימת
לפתע יש כמיהה לאהבה שלא היתה ורצון כל כך להיות נאהבת
הכל נתפס כרגע כשוני, החוזק שבי מאוד מאמין בטוב
מפנטזת על אהבות, רומנים ואפילו על כמיהה לאהבה שהיתה ולא יכולתי להיות בה
האדם נהיה פשוט שונה, קמצן, נכה, למרות שיש דברים באישיותו אשר אני אוהבת
אך לא ברמה שאפשר לאהוב אהבת אמת, זה היה כל כך הזוי
איך רציתי אותו כמאהבת רק לזכות ברומן ובכמיהה להיות נאהבת ומאוהבת
אני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד, אך אני יודעת שזה לא זה
נפגשנו אתמול במקרה והיה לי טוב והיו רגעים שפשוט לא יכולתי לשמוע את דבריו
מתחבטת בין האסור למותר, לרצון, לכמיהה ולחוסר הזרימה שהיא מהווה
האם אפשר לאהוב? הרי אינני יכולה לסבול חלק מאישיותו ודבריו
רוצה כל כך את האהבה הגדולה שתפרוץ לי כבר בחיי
להרגיש כל כך נאהבת ונחשקת , כל כך חפצה זאת בעמקי נשמתי
האם אוכל למרות הטראומה שארעה בעבר, כן לאפשר רומן סוער
איתו אוכל להרגיש כל כך שייכת, רצויה וקיימת
רגשות אלו מלוות אותי מילדותי ועד היום
מהווים את החשיבה "אין מקום בשבילי" ודברים יסתיימו לי מהר
ולמעשה זה מה שקורה מעין נבואה שמגשימה את עצמה
האם אוכל לפתור זאת בטיפול פסיכולוגי? רוצה כל כך את עזרתה
של הפסיכולוגית שתשבור את האמרות, החשיבה שנאמרו והכאיבו
רצופה משאלות וחלומות שמקווה שיתממשו ואוכל להיות קיימת
כמה זקוקה זאת לאויר לנשימה בכדי להרגיש רצויה
כולי תקווה שהרגשות והמחשבות הללו יתפוגגו
יותירו לי חיים במציאות שבה אני חייה שייתחו את כל תאי הגוף
ויתמלאו בי פנימה בכל העוצמה וההרגשה לחיות