דאגלס באדר
New member
היום שאחרי הפיגוע
כמי שגדל במגזר החרדי, שמעתי כמעט בחוסר אימון את הדוברים החרדיים, מזילברשלג ועד אייכלר, שלפני כל מיקרופון רענן הציגו את הציבור החרדי כפלא השמיני של העולם. נוצר הרושם שמדובר בחברה שכל עולמה סובב סביב ערכי המוסר והרוח והיא איננה חוטאת כלל ועיקר בחטאים המאפיינים כל כך את המין האנושי - פלגנות, נקמנות וכיוצא באלו. "אין בנו רגשות נקם" הצהירו אותם נציגים חסודים, "אנו יודעים שהכל מהשמים". והתקשורת, שאיננה מכירה את התככים, השנאות ומלחמות החצרות והזרמים שקיימות בחברה החרדית, נשבתה בקסם התיאור האוטופי הזה. הוצגה מצגת - ערוכה ביד אמן, יש לציין - של סולידריות בתוך החברה החרדית, כביכול כל אחד ואחד כואב את כאבו של חברו. היה כאן ניצול מחושב וציני של הפיגוע וההזדהות של אזרחי ישראל עם קרבנותיו, לשם ניהול מסע יחסי ציבור שקרי ומרושע. מדובר בחברה מסוכסכת ומפולגת (אם אתם מכירים אותה מבפנים אתם בוודאי יודעים מה הסיכוי של נערה מזרחית להתקבל למוסד אשכנזי; לחוזר בתשובה לזכות (במרכאות או שלא) בשידוך "יוקרתי" וכו') שהאמונה התמה והזכה שהיא מתהדרת בה כלפי חוץ, פשוט איננה קיימת בחיי היום-יום שלה. מבט חטוף בעיתונים כמו "יתד נאמן", "המודיע" - שלא לדבר על הצהובונים החרדיים - יגלה עיסוק אובססיבי במצב הפוליטי-מדיני-כלכלי, בדיוק כמו בכל מקום אחר. ב"פרלמנטים" הקטנים שמתכנסים בישיבות ובמקוואות הטון השולט דומה למדי לזה הקיים בדימונה, כרמיאל או תל אביב והצהרות אמוניות לוהטות מתקבלות בחיוך של ביטול שהרי בסופו של דבר צה"ל הוא זה שפועל. מצג השווא הנבזי הזה - וכואב לומר את הדברים בעוד המתים מוטלים לפנינו - הוא תעודת קלון לחברה הישראלית, שמקבלת בשלוות נפש את המונופול שנטלו לעצמם היהודים האורתודוקסים על היהדות ומעריצה אותם על אדיקותם ונכונותם להקריב, כביכול, על מזבח אמונה שהללו למעשה שיבשו ועיוותו בשנים האחרונות. צר לי, אבל חשתי צורך לפרוק את התסכול ולהביע תקווה שאולי כמה אנשים יתאגדו סוף סוף ויעלו לדיון ציבורי את שאלת הזהות היהודית של העם היהודי שפתרונה חיוני כדי שנוכל לשרוד כאן, כדי שנדע לשם מה אנו נלחמים על פיסת ארץ מדממת זו. אשמח לקבל תגובות!
כמי שגדל במגזר החרדי, שמעתי כמעט בחוסר אימון את הדוברים החרדיים, מזילברשלג ועד אייכלר, שלפני כל מיקרופון רענן הציגו את הציבור החרדי כפלא השמיני של העולם. נוצר הרושם שמדובר בחברה שכל עולמה סובב סביב ערכי המוסר והרוח והיא איננה חוטאת כלל ועיקר בחטאים המאפיינים כל כך את המין האנושי - פלגנות, נקמנות וכיוצא באלו. "אין בנו רגשות נקם" הצהירו אותם נציגים חסודים, "אנו יודעים שהכל מהשמים". והתקשורת, שאיננה מכירה את התככים, השנאות ומלחמות החצרות והזרמים שקיימות בחברה החרדית, נשבתה בקסם התיאור האוטופי הזה. הוצגה מצגת - ערוכה ביד אמן, יש לציין - של סולידריות בתוך החברה החרדית, כביכול כל אחד ואחד כואב את כאבו של חברו. היה כאן ניצול מחושב וציני של הפיגוע וההזדהות של אזרחי ישראל עם קרבנותיו, לשם ניהול מסע יחסי ציבור שקרי ומרושע. מדובר בחברה מסוכסכת ומפולגת (אם אתם מכירים אותה מבפנים אתם בוודאי יודעים מה הסיכוי של נערה מזרחית להתקבל למוסד אשכנזי; לחוזר בתשובה לזכות (במרכאות או שלא) בשידוך "יוקרתי" וכו') שהאמונה התמה והזכה שהיא מתהדרת בה כלפי חוץ, פשוט איננה קיימת בחיי היום-יום שלה. מבט חטוף בעיתונים כמו "יתד נאמן", "המודיע" - שלא לדבר על הצהובונים החרדיים - יגלה עיסוק אובססיבי במצב הפוליטי-מדיני-כלכלי, בדיוק כמו בכל מקום אחר. ב"פרלמנטים" הקטנים שמתכנסים בישיבות ובמקוואות הטון השולט דומה למדי לזה הקיים בדימונה, כרמיאל או תל אביב והצהרות אמוניות לוהטות מתקבלות בחיוך של ביטול שהרי בסופו של דבר צה"ל הוא זה שפועל. מצג השווא הנבזי הזה - וכואב לומר את הדברים בעוד המתים מוטלים לפנינו - הוא תעודת קלון לחברה הישראלית, שמקבלת בשלוות נפש את המונופול שנטלו לעצמם היהודים האורתודוקסים על היהדות ומעריצה אותם על אדיקותם ונכונותם להקריב, כביכול, על מזבח אמונה שהללו למעשה שיבשו ועיוותו בשנים האחרונות. צר לי, אבל חשתי צורך לפרוק את התסכול ולהביע תקווה שאולי כמה אנשים יתאגדו סוף סוף ויעלו לדיון ציבורי את שאלת הזהות היהודית של העם היהודי שפתרונה חיוני כדי שנוכל לשרוד כאן, כדי שנדע לשם מה אנו נלחמים על פיסת ארץ מדממת זו. אשמח לקבל תגובות!
