היום ראיתי ביומן האלקטרוני שלי את הדבר הבא.

  • פותח הנושא jokop
  • פורסם בתאריך

jokop

New member
היום ראיתי ביומן האלקטרוני שלי את הדבר הבא.

אני מנהל יומן במחשב מזה שנתיים ואני נשבע לכם שאני לא זוכר שכתבתי את זה לפני חצי שנה הנה זה. מה אתם חושבים: 20.11.2007 בביתי יש חתול. הוא מפחד מכל חתולי הסביבה ודי שמן. מעולם לא נלחם על מזונו. הוא יודע שהיה יכול להיות שונה. הוא יודע שחסר לו מאבקי שליטה עם חבריו החתולים. אני מרגיש שהוא בכלל לא צריך אותי, החתול. הוא צריך אותי רק לדבר אחד- למזון. כשאני הולך- הוא לא בא להפרד. הוא לא בוכה. כשאני חוזר- הוא בא לבקש מזון. כן- יש ליטופים. אבל זו תקופת הילדות שהוא ממאן להשתחרר ממנה אחרת- ישתגע. הוא לא ראה כמעט אור יום מאז שהגיע לביתי. פשוט הוא לא רוצה לצאת. זה אני סגרתי עליו את החומות והן גדלות בראשו. אין לו עצמאות. חתול בלי עצמאות. חתול היא חיה מאוד עצמאית בעיקרון אבל אני משנה את סדרי העולם כי היה רע לי והיה בודד לי. אני נותן לו אוכל וליטופים ומחסה אבל הורג את הנפש החתולית שלו. החופש והעצמאות לעד לא יהיו מנת חלקו. עד המוות יהיה תלוי בחסדי. שום חתולות לא בראש שלו. רק אני ו4 קירות הבית שהוא מכיר. כן, הוטרינר אומר שזה מציל אותך, חתולי, מדריסה ברכב או מוות ברעב. אבל תחושת הנמיכות שלך ביחס לכל חתול רחוב אחר יכולות לגרום לך מחשבות על התאבדות. עדיף שלא תפגוש בחתולי רחוב אחרים. אל תתמודד עם האמת הנוראה שגזלתי את נפשך החתולית להחיות את נפשי הקופית.
 

mayush63

New member
אהההממממ אני די מזדהה האמת ../images/Emo9.gif

אני יכולה ליכתוב לך שאתה עושה עימו חסד ושחתולים צריכים רק אהבה, ושהיו לי חתולים שיצאו והם לא היו בהכרח יותר מאושרים מאלה שהיו סגורים בבית וקיבלו הרבה אהבה (אני יכולה ליכתוב את זה- אבל האמת שאני לא בטוחה שאני מאמינה בזה
) אני בהחלט יכולה להמליץ על צעדים מקרבי לבבות ומשפרי מצב-רוח הדדיים אם זה עדיין רלבנטי, ויהיו פה כאלה שיעשו את זה הרבה יותר ט ב ממני- אצלי למשל שינה משותפת עם חתול במיטה זה הדבר הכי מקרב לבבות שאני מכירה
כל אלה נכונים וטובים ויפים, אבל בכל זאת לפעמים אני מסתכלת על החתולים שלי ומרגישה *בדיוק* מה שאתה מתאר, וגם בכיתי כשעיקרנו/סרסנו אותם (למרות שאני לא יכולה להמליץ על זה יותר בחום מכל בחינה ו*בטח* לחתולי רחוב, זה בכל זאת שבר לי את הלב לעשות את זה לחתולים שלי הביתיים) מקווה שמאז נהייתם חברים טובים ואוהבים
 

Amalthea

New member
כן, טוב.

אני יודעת שהנטייה להאניש את החתולים, לבכות את כאבנו על זה שגזלנו מהם את חדוות חייהם וכו' היא חזקה (מה שמנסיון חזק יותר כלפי חיות שאינן כלב וחתול), אבל כל הטענות הרומנטיות האלו די מצחיקות אותי. מתי בפעם האחרונה הרגשת דחף בלתי נשלט למכור את הפרארי שלך ולעבור לפרו להתנדנד על השרכים הנתלים בין העצים למשך שארית חייך? הלא נגזלה ממך לפני כמה אלפי שנים חדוות המלחמות הטסטסטרוניות שאינה מוכוונות ממשל ומתועלת לפיינל-פור, וכאלה. עדיף שלא תפגוש באיזשהו טרק בבני שבטים אפריקאיים ותבין באיזה מצב עגום חיית עד כה?... העולם משתנה, האנשים משתנים והחתולים משתנים. אני חושבת שמוטב יהיה אם תשקיע את המאמץ האמוציונלי בלהדק את ההבנה שלך את הפסיכולוגיה שלו ולא בלתהות אילו חטאים נדמה לך שעשית כלפיו. החתול שלך נשמע קצת מאלו שאני מכנה בחיבה "חתולי איגואנה". לא כל החתולים המבויתים הם כדורי אהבה קטנים, כמו שלא כולם פנתרים אכזריים שמבתרים כל ג'וק שעובר לפניהם בצורה אנטומית. פשוט תלמד לקבל אותו כמות שהוא. ואגב, תמיד לחופש ועצמאות צד שני של המטבע, ובמקרה של חתולי הרחוב העירוניים, הצד השני הוא וואחד צד.
 
למעלה