וואו.
פרק ענק. משחק נהדר, שירים טובים, בלי יותר מדי אפקטים ועלילה גאונית. למרות שהפרק עסק בזוגיות של מקס וליז, נהנתי מכל רגע(אפילו מהסצנות והמשפטים המרוחים כמו - "אוי אתה בוגד בי?", "אוי מקסי מקסיקון, השתלתי סיליקון.", "לפגוע במקס זה הדבר הקשה ביותר שעשיתי." וכד'.). אני אוהב פרקי עבר\עתיד וכבר בתחילת הפרק הבנתי שהולך להיות פרק ענק. ההגעה של מקס העתידי והרמיזות המשונות שלו לגבי העתיד(כמו - "את רואה אפור?", שיכול אמנם להתשמע בכמה מובנים, אבל אני החלטתי להבין שליז עיוורת צבעים בעתיד.), גרמו לי להגיע להחלטה שערוץ 3 הוא ערוץ איטי ושהמירק שלי נורא ישמח לעזור לי. בקשר לדמויות, מקס העתידי פוץ כמו המקס בהווה, אין למה לחכות הא?
זה הפרק הראשון בו הערכתי את ליז ואפילו קצת ריחמתי עליה. כל הכבוד אלפבי. טס זנזונת כהרגלה, קייל משעמם(לא משנה מה תעשו לו, הודי, בדואי או סתם מזוכיסט, הוא דמות משעממת!), השונות של מייקל כבר לא מעניינת והתלונות של מריה מאוסות(באמת שנהנתי מהפרק, באמת.). כל סצנה וסצנה הייתה בנויה היטב, החל בסצינת הזיוף של מקס ליד ביתה של ליז(ההסבר של מקס העתידי תוך כדי היה גאוני.) וכלה בסצנה בה באה טס לנחם את את מקס ושינתה את כל המציאות. נהנתי במיוחד מהטרוניות של טס באוזני קייל. היא נשמעה לי כמו תינוקת מפונקת, נחמד לראות אותה מתעצבנת. וזהו. אני מחכה לפרק הבא כמו שלא חיכיתי לאף פרק של רוזוול. יום טוב.