היום לפני...

[רוזהלי]

היום לפני...

איפה הייתם ב - 16.1.1991 - מלחמת המפרץ?

 

[רונית 1031]

בחדר האטום עם מסיכות על הפנים

 

[ריקי5]

היינו בבר מצוה

וכשחזרנו הביתה התחילה המלחמה. באותו לילה נפל טיל על קניון לב המפרץ

 

[שלומיתקה]

מרוב פחד ואי נעימות בחדר האטום.

כתבתי עם בתי הקטנה שירים בחרוזים והתפוצצנו מצחוק. מין תגובה על הפחד.

 

[הדסהש1]

לי יש טראומה קשה מאוד

ביום שישי לפנות בוקר ב 18.1 נפטרה אימי מהתקף לב
בזמן נפילת הטילים הגדולה.למחרת ביום שישי בצהריים
נקברה .הצלחנו להודיע למשפחה הקרובה .כולם הגיעו עם
ערכות המגן.וכל אחד שב לביתו.ולמחרת יש לי יום הולדת.עצוב כל שנה
כי ביום זה נקברה אימי.

 

[סבסבתא ל 11]

אוףףף. איזו תזכורת. ישבנו בבית מחכים כמו

כולם למלחמה שצפויה לפרוץ. בקשר טלפוני אין סופי עם חברים. ימי פחד נוראיים.

 

[באדי תות]

נוסטלגיה

הייתי בשירות צבאי בפיקוד העורף
היה לחוץ אבל לא מפחיד
אבל לגמרי הייתי במרכז העניינים

 

[ediana]

בכל פעם צוחקים שנזכרים בזה..........

הבן היה בטירונות והיה נהוג שברגע שמגיע לתחנה מרכזית בתל-אביב מתקשר
שבעלי יבוא לאסוף אותו. אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. סידרנו את החדר האטום
בחדר שלו. כאשר היתה אזעקה, אפילו לא שמענו, הבת שהיתה קטנה העירה אותנו,
נגשנו לחדר להעיר את הבן והוא מתוך שינה צועק "מי נתן פקודה לשים מסכות"
מסכן חשב שהוא בבסיס.
המלחמה עברה בין רמת-גן, אבל ברגע שנפל סקאד לידינו ואח"כ עוד אחד,ועוד אחד
התחלנו לנדידות לאשדוד, לבאר-שבע ובסוף לקבוץ רעים. שם היה שקט ואפילו
מסכות לא שמנו. קרין נשארה שם עד שחזרו ללמודים ואנחנו שלו פעמים בשבוע
נסענו לפנות בוקר לעבודה בתל-אביב ובשעות הצהרים ביחד עם כל השיירות
דרומה.

מה שכן נשארה לי הטראומה של האזעקות....................

 

[יערה היחיד]

רע לי מלהזכר בתקופה הזו

לא רוצה להזכר בה....

 

[batiarr3]

ואני לימדתי באילת בכתה ג' כמורה מחליפה

מאד שקט היה כאן וכל "פליטי" תל אביב הגיעו
והכריחו אותנו ללכת עם מסכה על הכתף