היום, לפני 60 שנה...
אפשר לומר, לפני שישים שנה ויום אחד, בעצם...
ב-13 באוקטובר של 1954, נפגשו שניים מרצי החמשת אלפים (וה-10,000, כפי שיתברר בהמשך) הטובים באותה התקופה, ולדימיר קוטס הרוסי, שאך זכה באליפות אירופה בברן (עם שיא עולם), ומנגד כריסטופר צ'אטוואי האנגלי, אלוף משחקי חבר העמים הבריטי בונקובר למרחק 3 מיילים (תחרות שנדחקה מעט הצידה בגלל הדרמה הגדולה, מסיבות מנוגדות, בריצות המייל והמרתון, שנערכו באותה השעה).
נחזור לתחרות באיצטיון ה- "White city" בלונדון, שהיה מלא בארבעים אלף צופים מאוד נלהבים (ועוד כעשרה מיליון צופים בטלוויזיה) שציפו לראות את ההתמודדות המרתקת, שאכן התבררה ככזו. רק שתי עשיריות השניה הפרידו בין צ'אטוואי (13:51:6), המנצח, לסגנו, קוטס (13:51:8). זמנם של שני הראשונים היה טוב יותר מהשיא העולמי.
קוטס הגיע לשיאו כעבור שנתיים במלבורן כשזכה בשני מרחקי המסלול הארוכים, וביסס עצמו כאחד מהגדולים בכל הזמנים. בהמשך, לרוע המזל, לא ידע נחת רב בחייו ומת בגיל מאוד צעיר. צ'אטוואי כיהן לאחר פרישתו מהספורט כחבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית והלך לעולמו בתחילת השנה.
בספרו "אחרי המלחמה" כותב ההיסטוריון הבריטי טוני ג'אט על השפעתם של הישגים אנושיים ראויים לציון של אנשים בריטים שונים כמו רוג'ר באניסטר ואדמונד הילרי (שהיה ניו-זילנדי, אבל חלק ממשלחת בריטית) על החברה בבריטניה, שבאותה העת, פחות מעשור לאחר סיום מלחמת העולם השניה, ידעה תקופת מחסור לא פשוטה. ייתכן מאוד שגם הישגו היפה של צ'אטוואי השפיע בצורה חיובית על מצב רוחם של האנשים.
ג'ון קובליי מתאר בצורה מעולה את ההתמודדות בלונדון. ותודה לאורי על שהפנה לאתר שלו, באחד הדיונים בפורום.
http://www.racingpast.ca/john_contents.php?id=145
אפשר לומר, לפני שישים שנה ויום אחד, בעצם...
ב-13 באוקטובר של 1954, נפגשו שניים מרצי החמשת אלפים (וה-10,000, כפי שיתברר בהמשך) הטובים באותה התקופה, ולדימיר קוטס הרוסי, שאך זכה באליפות אירופה בברן (עם שיא עולם), ומנגד כריסטופר צ'אטוואי האנגלי, אלוף משחקי חבר העמים הבריטי בונקובר למרחק 3 מיילים (תחרות שנדחקה מעט הצידה בגלל הדרמה הגדולה, מסיבות מנוגדות, בריצות המייל והמרתון, שנערכו באותה השעה).
נחזור לתחרות באיצטיון ה- "White city" בלונדון, שהיה מלא בארבעים אלף צופים מאוד נלהבים (ועוד כעשרה מיליון צופים בטלוויזיה) שציפו לראות את ההתמודדות המרתקת, שאכן התבררה ככזו. רק שתי עשיריות השניה הפרידו בין צ'אטוואי (13:51:6), המנצח, לסגנו, קוטס (13:51:8). זמנם של שני הראשונים היה טוב יותר מהשיא העולמי.
קוטס הגיע לשיאו כעבור שנתיים במלבורן כשזכה בשני מרחקי המסלול הארוכים, וביסס עצמו כאחד מהגדולים בכל הזמנים. בהמשך, לרוע המזל, לא ידע נחת רב בחייו ומת בגיל מאוד צעיר. צ'אטוואי כיהן לאחר פרישתו מהספורט כחבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית והלך לעולמו בתחילת השנה.
בספרו "אחרי המלחמה" כותב ההיסטוריון הבריטי טוני ג'אט על השפעתם של הישגים אנושיים ראויים לציון של אנשים בריטים שונים כמו רוג'ר באניסטר ואדמונד הילרי (שהיה ניו-זילנדי, אבל חלק ממשלחת בריטית) על החברה בבריטניה, שבאותה העת, פחות מעשור לאחר סיום מלחמת העולם השניה, ידעה תקופת מחסור לא פשוטה. ייתכן מאוד שגם הישגו היפה של צ'אטוואי השפיע בצורה חיובית על מצב רוחם של האנשים.
ג'ון קובליי מתאר בצורה מעולה את ההתמודדות בלונדון. ותודה לאורי על שהפנה לאתר שלו, באחד הדיונים בפורום.
http://www.racingpast.ca/john_contents.php?id=145