היום לפני 15 שנה...

[אם הבנים3]

היום לפני 15 שנה...

יצאתי עם חברות, כולנו חיילות, לבית קפה ליד הבסיס. כשיצאנו משם לא הבנו למה הרחובות ריקים וכולם דבוקים לטלוויזיות. ואז גילינו למה. כל הלילה לא ישנו, העלנו ספקולציות - כמה חיילים יכולים להיות ביסעור 1. כפול 2. באמצע התחילו להגיע השמות... קיבלתי אישור - ונסעתי הביתה, לטקסים. מדליקה נר לזכר 73 חיילים גיבורים

 

[ישנונית כתומה]

אחד הדברים הקשים שאי אפשר למחוק מהמוח

נדמה לי שאין אחד/ת שלא יזכור איפה היה כאשר... אני אפילו זוכרת את הצ'ימידן שצילמו שם עם שם של אחד מהם משה סבן שנחרט לי עמוק עמוק והזעזוע איך צילמו את זה בלי טיפת מחשבה ורגישות כלפי המשפחה שלו שאולי עוד לא ידעה. מדליקה איתך נר לזכרם של כל אחד ואחד מהם..

נ.ב. היום זה התאריך העיברי? כי הלועזי חל ב-4.2

 

[שקשוקה שוב]

זוועה לגמרי.

ומלפני שנה אני לגמרי לא מתמודדת עם הדברים האלה

 

[מתקתקים]

עצוב ונורא

 

[מיוליקה]

נורא ואיום

אני זוכרת שבעלי, שאז עוד היינו חברים, התקשר להגיד לי שהייתה תאונה קטלנית בין שני מסוקים. מיד עשיתי חישוב בראש שמדובר על כ-4 עד 6 הרוגים. ואז הוא אמר שאלה היו יסעורים ... נר לכל אחד ואחד מהם, ולמשפחותיהם האומללות

 

[1baba1]

עשית לי צמרמורת.... והחזרת אותי 15 שנה אחורה

בכאב נזכרת ברגע בו נודע גודל האסון הנוראי. מדליקה נר לזכר 73 חיילים גיבורים

 

[adip78]

אחד הימים הקשים בחיי

הייתי לפני גיוס. השעות הכי קשות היו השעות שלפני פירסום השמות. ידענו שרוב החברים של האחיות שלי עלולים להיות שם והיינו בחרדה נוראית. מהקושי נהייתי חולה ולא הלכתי למחרת לעבודה. לצערי הכרתי 4 מההרוגים. אחותי היתה בהודו וביקשה ממני ללכת ללוויה של בן כיתה שלי שהיה בן של מורה שלי. המורה שלי לא ממש הבינה מה אני עושה שם ושאמרתי שבאתי בשבילה ובשביל אחותי פרצתי בבכי והיא ניחמה אותי. זאת היתה אחת הלוויות הקשות בחיי. יהי זיכרם ברוך

 

[פרמלה]

 

[לורליי פלוס]

את מחזירה אותי ללילה הנוראי ההוא

גם אני הייתי אז בצבא, בחיל האויר. תחושת האסון שאפפה אותי בשבועות שאח"כ לא הרפתה. הנערים הצעירים האלה - שנראה שאין אחד במדינה שלא מכיר מישהו מאותם 73. המספר הבלתי נתפס הזה.

לזכרם.

 

[D X 9]

זה היה לילה סוער במיוחד

אספתי את החבר שלי ונסענו אלי ובדרך שמענו חדשות. הוא מיד עשה חישוב שמדובר ביותר מ-55 הרוגים הרוגים, כי אמרו שזה האסון האוירי הקשה ביותר והוא זכר תאונה שבה נהרגו נ"ד לוחמים. למחרת שמענו את השמות, נסעתי לנחם. התיאורים מזעזעים אותי עד היום. בדיעבד זה מה שהביא למנוסת צה"ל מלבנון

 

[JJ2004]

גם אני זוכרת את הלילה הנורא הזה, שהתעוררתי

לצלילי "והחיטה צומחת שוב" ברדיו. . . נורא נורא נורא.

 

[imasarit]

לזכרם

 

[בלה ואוזה]

יום שישי הזה - שוב האזכרות

לאזכרה אחת אני עדיין הולכת. בזמנו גרתי בקיבוץ על גבול לבנון. ראיתי ממש את הפיצוץ. מזעזע. אי אפשר לשכוח.

 

[מיכא שלנו]

אני שמרתי את העיתון

עם כל התמונות. כל כך הרבה תמונות.הרגשתי שהדבר היחיד שאני יכולה לעשות למענם זה לשנן כמה שיותר שמות ולזכור אותם. שנים זכרתי עשרות, ועד היום זוכרת חלק מהם. העיתון עד היום שמור אצלי איפה שהוא.

 

[אמאגירפה]

 

[ExNewYorker]

לא גרתי בארץ אז.. אז לא "חייתי" את זה

יחד עם זאת, כן זכור לי אסון מסוק אחר כשאחי היה בצבא.... לדעתי הייתי בבי"ס יסודי. גם שם נהרגו עשרות

(54 הרוגים.... ). ב 1977 אחי היה במסוק אחד לפני....

 

[קסם מעשית]

זה היה ערב נורא

זוכרת בעיקר שהסתכלתי בעיתון ופתאום ראיתי אותו..... זכרתי אותו מהבר מצווה שלו שרקדתי איתו סלואו ומארוחות ערב אצל המשפחה שלו. חשבתי שאני אתחתן איתו, אבל עזבנו את הארץ והקשר בין המשפחות ניתק, עד אותו הרגע שראיתי את התמונה שלו בעיתון. לזכרם