היום לפני חודש...
אז ככה,
כבר הרבה מים זרמו בירדן, מאז פרטו אצבעותיי על המקלדת. למען הגילוי הנאות אני דיי עצל מחד(שמעו.. ילדים יש? יש! עבודה יש? יש גם יש! מפקדת יש? ראס בן אמי יש! ששש... שלא תתעורר!).
מאידך עבדכם מתכונן לחופשה בעין גב בכנרת.
ראשון ליולי בבוקר בנוהל הרגיל... כל ציוד הדייג עולה אחר כבוד לאוטו (גם הפעם ואן תוצרת דויטשלנד...) לאחריו האוכל, תיקים מתיקים שונים, חותן וחותנת (שהגיעו מאמריקה), האישה והילדים ושוב פעם הקטן מצליח להידחס תוך כדי טריקת הדלת, ושמים פעמינו לצפון הירוק עם שיר חדש בלב. המטרה: בטן גב (ולהסתובב מדי פעם שיצא רך משני הצדדים), השלולית הלאומית ודיג עד כלות הכוחות. מגיעים לעין גב חותמים על מפתח ואודרוב למים. הילד רוצה לדוג ואני יותר ממנו, לוקחים 2 חכות ז'ירז'ור, קאסטמסטרים, ספינרים ועוד מטוב הארץ. מדרימים מעט מחוף הרחצה ומז'רז'רים בהנאה, תוך כך יוצאים עדדים בגדלים שונים, לא לקחנו מצלמה לדייג, מדי פעם צילמנו תמונה. בכל אופן בערב קינחנו עם גמר היורו והיה פיצוץ.
מן הון להון כל בוקר אני והגוו'אד הקטן משכימים קום ומז'רז'רים בהנאה צרופה ומוציאים עדדים לרוב כשפעם אחת נתפסה בינית קטנה על ספינר בכנרת, כל האירועים התרחשו דרומית לחוף של בתי הארחה של עין גב מדרום כשהיינו מדרימים יותר מידי פעם.
ביום שני, אני מקבל טלפון מהאנגלר הצפוני ומקבל הזמנה אישית לדייג בירדן כשהמטרה: ב י נ י ו ת ! איי ליי וטריליליי. אשכרה הזמנה מהחלומות לתת בראש. מתארגן על סעפ"שים (סידורים, עניינים פה שם) מצלמה, ציוד, א גרויס בוסל און ווסר (מים, חשוב מאוד!) וחיוך מתנוך לתנוך. מציץ לעבר רשת ההרמה המנוילנת ומשום מה היא נראית לי קצת גדולה ומסורבלת ומחליט להשאירה (דבר שיתברר כקריטי בהמשך..).
לאחר ארגון הציוד וכינוסו מתפנה לג'מעה ומכין לנו פוייק'ה שהיה פצצות לגבות.
יום שלישי מגיע לאחר בוקר מוקדם מהנה עם הילד באגם (שוב.. רק עדדים), אני- "הנמר" של המשפחה משתלב (יותר נכון נטמע) בשקט ביחידה (ג'מעה), מודד את צעדיי, שוקל מילים ועקרונית משתדל שלא ליפול על עיניה הבוחנות של המפקדת (נמר..כמו שאמרתי, על ארבע ובשקט). אחה"צ מציץ בזווית עיני לעבר המפקדת לבדוק 'הקלו המים', ועם עיני עגל ובקול ענות חלושה שואל במטותא אם אפשר...? לאחר אי אלו דיונים ושיקולים בינה לבין עצמה, גמרה אומר ומקבל א' מהמפקדת לרדת מכוננות ולעזוב את הגזרה. לא חושב פעמיים רץ כאחוז אמוק לרכב, מניע, לוחץ חזק על דוושת הסולר ולא מסתכל לאחור, לפני שתתחרט!
בסביבות חמש אחה"צ מגיע לגזרה השכנה הצפונית יותר. מגיעים לנק' הראשונה מחכה קמעה והוא מגיע! קצת מינגלינג על דא ועל הא (למרות שדא הוא נושא מאוד מורכב לא ארחיב עליו עתה). מתחילים לזרוק כעת חיה לגדה הנגדית כשנותנים לדמוי, ניקל, ספינר לשקוע מעט ומחזירים באיטיות כך שנוצרת קשת של סריקה בזרם של הירדן. האנגלר מרגיש ניבלינג על הדמוי ופתאום פצצה לחכה ולאחר כמה דקות מונחת לה בינית שמוערכת באזור הקילו על הגדה. צילומים, פלאשים, פוזות עניינים. אני בעיניים כלות רואה איך הוא מקבל שוב פצצה ושוב אותו תסריט. פתאום אני מקבל כיפוף והופ בינית של 300 גרם שבאה ואומרת היי, צילום, ואני אומר לה ביי, גורמת לי חיוך וסיפוק קל.. אבל אני רוצה עוד!
נותן לאנגלר קאסטמסטר מוזהב עם צבעי פיירטייגר במשקל של 7 גר' וזריקה ראשונה אם אינני טועה והוא מקבל גינגה לחכה וצליל ערב של רולר צורח. הדג בורח לשיחים... והאנגלר יכול עליו! הדג מתנגד ושוחה עם הזרם... והאנגלר יכול גם יכול עליו! ובסוף יוצאת יפיופה רצינית ששוב קיבלה פלאש וטיפול התאוששות לפני שחרור. השמש יורדת אט ואנו משפרים אביסל'ה צפונה. ושוב פעם אותה התרגולת כשיש שם גם בריכה גדולה יותר. מעלים ביניות בגדלים שונים ומתמוגגים מהפייטים שמקבלים. האנגלר ממשיך לתת בראש לעוד אחת עצבנית וגדולה. מתכבד בקצת דמויים מהמומלצים (Crankbait) של האנגלר וזורק ומחזיר, זורק ומחזיר והדמוי.. כמו שאומרים: רייח ג'איי, רייח ג'איי מית'ל ביידאת אלמכ'רבל.
השמש שקעה ועלטה פשטה בנקודתנו. תוך כדי עבודה ומציצת סיגריה בזווית הפה שאלתי את האנגלר "האם יש השפעה של החושך על כמות התפיס..." ומשום מקום בום פצצתי למקל שלא הותיר לי שום ספק שמה שבצד השני זאת החתיכה הרצינית של היציאה הזו תרתי משמע (ותרי זוזיי) ואגב היא לא רוצה לצאת כ"כ מהר. האנגלר חושף שיניים צחורות ושואל בנונשלנטיות קונפורמיסטית "אמרת משהו?" אני רועד מהתרגשות, הרולר צורח, החכה מקופלת בצורת U, הנגיחות.. (5 בסולם ריכטר) מורגשות על האדמה, הלב שלי עומד לצאת מהחזה, הווריד במצח עומד לפקוע והוא... מחייך! תוך כדי התעסקות עם הדג הוא מזכיר לי לסגור את הפה משום שהשיניים שלי מסנוורות אותו. מקרבים את הבהמה לגדה וכמעט היא עולה ואז שוב פותחת מבער ובורחת והרולר מנגן, החכה מכופפת ואני כולי אושר ותקווה לפגוש את הבהמה פנים אל פנים, אני והיא ראש בראש, (כמו שאומרים מאנו או מאנו) וכמובן מת להצטלם איתה. תוך כדי מאבק שוב מביאים אותה לגדה והאנגלר שוב מנסה להרים אותה עם הדמוי והיא שוב פותחת מבער, הרולר שוב שורק ואני נלחם ומנסה להחזיר אותה. ואז אני עושה את טעות חיי ואומר לאנגלר ברוב טיפשותי: "אני חייב תמונה עם הדג ויהי מה!" וכמו שאני חושב על התמונה, הבהמה חשבה והחליטה חופש, זהו! נמאס לשחק איתו, נתנה ניעור וססססאמו השתחררה מהדמוי.
ואז שקט.. דממה.. שברון הלב היה מכורח המציאות. למה לעזאזל פתחתי את פי? למה לעזאזל התעצלתי להביא את רשת ההרמה? למה לעזאזל זה קורה לי? למה אלוהים? גאד דאמיט...! ל מ ה???
הגרון חנוק, בקושי נושם, ואוטוטו אני עומד ליבב כמו ילדה.
השביזות פשתה בי וכילתה כל נחלה טובה... סתתתם!!!
(כמה דקות לאחר הסדרת הנשימה ומחי הדמעות, גם עכשיו, כשאני נזכר בדרמה.)
החוויה הייתה שמימית ומרגשת.
סוף דבר,
כל הדגים, אבל כל הדגים חזרו לביתם בשלום
הכנרת, לעולם תספק הנאה צרופה (חייבים לשמור עליה!).
אין מה לחלק את עור הדוב לפני שהוא שוכב תחת רגליך!
איך שוכחים רשת הרמה חדשה, טלסקופית, קלה ונוחה!!!
על כך ועל עוד משלמים!
חוויות הדייג עם האנגלר הצפוני, זה מאסט שכל אחד חייב לעבור!
אגב, קיבלתי ח"ח מהמפקדת על הסיפור! אם היא מאמינה? אין לי מושג, אבל היא מבסוטה מהתרגשותי.
אני רוצה לומר לאנגלר והמנטור הצפוני: תודה רבה לך איש! כן ירבו עוד מפגשים חלומיים כאלה.
אז עד היציאה הבאה לצפון בכלל ולכנרת בפרט
כמו שכתב ד. אדאמס:
היו שלום ותודה על הדגים.
שלכם
שאראק
אז ככה,
כבר הרבה מים זרמו בירדן, מאז פרטו אצבעותיי על המקלדת. למען הגילוי הנאות אני דיי עצל מחד(שמעו.. ילדים יש? יש! עבודה יש? יש גם יש! מפקדת יש? ראס בן אמי יש! ששש... שלא תתעורר!).
מאידך עבדכם מתכונן לחופשה בעין גב בכנרת.
ראשון ליולי בבוקר בנוהל הרגיל... כל ציוד הדייג עולה אחר כבוד לאוטו (גם הפעם ואן תוצרת דויטשלנד...) לאחריו האוכל, תיקים מתיקים שונים, חותן וחותנת (שהגיעו מאמריקה), האישה והילדים ושוב פעם הקטן מצליח להידחס תוך כדי טריקת הדלת, ושמים פעמינו לצפון הירוק עם שיר חדש בלב. המטרה: בטן גב (ולהסתובב מדי פעם שיצא רך משני הצדדים), השלולית הלאומית ודיג עד כלות הכוחות. מגיעים לעין גב חותמים על מפתח ואודרוב למים. הילד רוצה לדוג ואני יותר ממנו, לוקחים 2 חכות ז'ירז'ור, קאסטמסטרים, ספינרים ועוד מטוב הארץ. מדרימים מעט מחוף הרחצה ומז'רז'רים בהנאה, תוך כך יוצאים עדדים בגדלים שונים, לא לקחנו מצלמה לדייג, מדי פעם צילמנו תמונה. בכל אופן בערב קינחנו עם גמר היורו והיה פיצוץ.
מן הון להון כל בוקר אני והגוו'אד הקטן משכימים קום ומז'רז'רים בהנאה צרופה ומוציאים עדדים לרוב כשפעם אחת נתפסה בינית קטנה על ספינר בכנרת, כל האירועים התרחשו דרומית לחוף של בתי הארחה של עין גב מדרום כשהיינו מדרימים יותר מידי פעם.
ביום שני, אני מקבל טלפון מהאנגלר הצפוני ומקבל הזמנה אישית לדייג בירדן כשהמטרה: ב י נ י ו ת ! איי ליי וטריליליי. אשכרה הזמנה מהחלומות לתת בראש. מתארגן על סעפ"שים (סידורים, עניינים פה שם) מצלמה, ציוד, א גרויס בוסל און ווסר (מים, חשוב מאוד!) וחיוך מתנוך לתנוך. מציץ לעבר רשת ההרמה המנוילנת ומשום מה היא נראית לי קצת גדולה ומסורבלת ומחליט להשאירה (דבר שיתברר כקריטי בהמשך..).
לאחר ארגון הציוד וכינוסו מתפנה לג'מעה ומכין לנו פוייק'ה שהיה פצצות לגבות.
יום שלישי מגיע לאחר בוקר מוקדם מהנה עם הילד באגם (שוב.. רק עדדים), אני- "הנמר" של המשפחה משתלב (יותר נכון נטמע) בשקט ביחידה (ג'מעה), מודד את צעדיי, שוקל מילים ועקרונית משתדל שלא ליפול על עיניה הבוחנות של המפקדת (נמר..כמו שאמרתי, על ארבע ובשקט). אחה"צ מציץ בזווית עיני לעבר המפקדת לבדוק 'הקלו המים', ועם עיני עגל ובקול ענות חלושה שואל במטותא אם אפשר...? לאחר אי אלו דיונים ושיקולים בינה לבין עצמה, גמרה אומר ומקבל א' מהמפקדת לרדת מכוננות ולעזוב את הגזרה. לא חושב פעמיים רץ כאחוז אמוק לרכב, מניע, לוחץ חזק על דוושת הסולר ולא מסתכל לאחור, לפני שתתחרט!
בסביבות חמש אחה"צ מגיע לגזרה השכנה הצפונית יותר. מגיעים לנק' הראשונה מחכה קמעה והוא מגיע! קצת מינגלינג על דא ועל הא (למרות שדא הוא נושא מאוד מורכב לא ארחיב עליו עתה). מתחילים לזרוק כעת חיה לגדה הנגדית כשנותנים לדמוי, ניקל, ספינר לשקוע מעט ומחזירים באיטיות כך שנוצרת קשת של סריקה בזרם של הירדן. האנגלר מרגיש ניבלינג על הדמוי ופתאום פצצה לחכה ולאחר כמה דקות מונחת לה בינית שמוערכת באזור הקילו על הגדה. צילומים, פלאשים, פוזות עניינים. אני בעיניים כלות רואה איך הוא מקבל שוב פצצה ושוב אותו תסריט. פתאום אני מקבל כיפוף והופ בינית של 300 גרם שבאה ואומרת היי, צילום, ואני אומר לה ביי, גורמת לי חיוך וסיפוק קל.. אבל אני רוצה עוד!
נותן לאנגלר קאסטמסטר מוזהב עם צבעי פיירטייגר במשקל של 7 גר' וזריקה ראשונה אם אינני טועה והוא מקבל גינגה לחכה וצליל ערב של רולר צורח. הדג בורח לשיחים... והאנגלר יכול עליו! הדג מתנגד ושוחה עם הזרם... והאנגלר יכול גם יכול עליו! ובסוף יוצאת יפיופה רצינית ששוב קיבלה פלאש וטיפול התאוששות לפני שחרור. השמש יורדת אט ואנו משפרים אביסל'ה צפונה. ושוב פעם אותה התרגולת כשיש שם גם בריכה גדולה יותר. מעלים ביניות בגדלים שונים ומתמוגגים מהפייטים שמקבלים. האנגלר ממשיך לתת בראש לעוד אחת עצבנית וגדולה. מתכבד בקצת דמויים מהמומלצים (Crankbait) של האנגלר וזורק ומחזיר, זורק ומחזיר והדמוי.. כמו שאומרים: רייח ג'איי, רייח ג'איי מית'ל ביידאת אלמכ'רבל.
השמש שקעה ועלטה פשטה בנקודתנו. תוך כדי עבודה ומציצת סיגריה בזווית הפה שאלתי את האנגלר "האם יש השפעה של החושך על כמות התפיס..." ומשום מקום בום פצצתי למקל שלא הותיר לי שום ספק שמה שבצד השני זאת החתיכה הרצינית של היציאה הזו תרתי משמע (ותרי זוזיי) ואגב היא לא רוצה לצאת כ"כ מהר. האנגלר חושף שיניים צחורות ושואל בנונשלנטיות קונפורמיסטית "אמרת משהו?" אני רועד מהתרגשות, הרולר צורח, החכה מקופלת בצורת U, הנגיחות.. (5 בסולם ריכטר) מורגשות על האדמה, הלב שלי עומד לצאת מהחזה, הווריד במצח עומד לפקוע והוא... מחייך! תוך כדי התעסקות עם הדג הוא מזכיר לי לסגור את הפה משום שהשיניים שלי מסנוורות אותו. מקרבים את הבהמה לגדה וכמעט היא עולה ואז שוב פותחת מבער ובורחת והרולר מנגן, החכה מכופפת ואני כולי אושר ותקווה לפגוש את הבהמה פנים אל פנים, אני והיא ראש בראש, (כמו שאומרים מאנו או מאנו) וכמובן מת להצטלם איתה. תוך כדי מאבק שוב מביאים אותה לגדה והאנגלר שוב מנסה להרים אותה עם הדמוי והיא שוב פותחת מבער, הרולר שוב שורק ואני נלחם ומנסה להחזיר אותה. ואז אני עושה את טעות חיי ואומר לאנגלר ברוב טיפשותי: "אני חייב תמונה עם הדג ויהי מה!" וכמו שאני חושב על התמונה, הבהמה חשבה והחליטה חופש, זהו! נמאס לשחק איתו, נתנה ניעור וססססאמו השתחררה מהדמוי.
ואז שקט.. דממה.. שברון הלב היה מכורח המציאות. למה לעזאזל פתחתי את פי? למה לעזאזל התעצלתי להביא את רשת ההרמה? למה לעזאזל זה קורה לי? למה אלוהים? גאד דאמיט...! ל מ ה???
הגרון חנוק, בקושי נושם, ואוטוטו אני עומד ליבב כמו ילדה.
השביזות פשתה בי וכילתה כל נחלה טובה... סתתתם!!!
(כמה דקות לאחר הסדרת הנשימה ומחי הדמעות, גם עכשיו, כשאני נזכר בדרמה.)
החוויה הייתה שמימית ומרגשת.
סוף דבר,
כל הדגים, אבל כל הדגים חזרו לביתם בשלום
הכנרת, לעולם תספק הנאה צרופה (חייבים לשמור עליה!).
אין מה לחלק את עור הדוב לפני שהוא שוכב תחת רגליך!
איך שוכחים רשת הרמה חדשה, טלסקופית, קלה ונוחה!!!
על כך ועל עוד משלמים!
חוויות הדייג עם האנגלר הצפוני, זה מאסט שכל אחד חייב לעבור!
אגב, קיבלתי ח"ח מהמפקדת על הסיפור! אם היא מאמינה? אין לי מושג, אבל היא מבסוטה מהתרגשותי.
אני רוצה לומר לאנגלר והמנטור הצפוני: תודה רבה לך איש! כן ירבו עוד מפגשים חלומיים כאלה.
אז עד היציאה הבאה לצפון בכלל ולכנרת בפרט
כמו שכתב ד. אדאמס:
היו שלום ותודה על הדגים.
שלכם
שאראק
