על גוונים וביקורת
דני דין היקר, אינני מכיר אותך ואינני רוצה חלילה גם לשפוט אותך על תפיסתך או מחשבותיך, אך תרשה לי להעיר מספר תיקונים לדבריך. נראה שאתה תופס "דתיים" כמקשה אחת, שמסמניה הם "חרדים וחרד"לים" ולא היא. ממש לא! יש רבים אחרים (ואני בכללם)- שהמרחק בינם לבין חרד"לים הוא גדול. אנשים שיודעים גם לעשות רביזיה, לגבש דעה ולהיות פעמים ביקורתיים כלפי רבנים. נתחיל מזה שלעניות דעתי הניתוח שלך שגוי; לפני 3,300 שנה ניתנה התורה- לכאורה במצב אנאפלביתי (אגב אני לא יודע כמה הגדרה זו נכונה בנוגע לעם היהודי בתקופות העתיקות. העם היהודי תמיד היה יותר ליטררי בהרבה משכניו) ובהתאם ל"דיקטוטרה" של איש אחד (משה). והנה דווקא התורה עצמה מעידה כמה העם לא קיבל על עצמו את החוקים החדשים: עגל הזהב, פרשת מרה, העובדה שבני ישראל לא נימולו כלל 40 שנה במדבר או חגגו את הפסח (נתון מדהים! כמה סמוך זה היה למתן תורה ועוד בחיי משה רבינו!), חוסר הרצון לרשת את הארץ והרצון לחזור למצרים ולעבדות, פרשת המרגלים ופרשת המעפילים - כולם מוכיחים שאכן אנו "עם קשה עורף". אנחנו לא מקבלים דברים כמו באינפוזיה- ממש לא. ראה את ההמשך אחרי מות משה: עבודה זרה במשך 450 שנות בית ראשון עם צלמים במקדש, במות תחת על עץ וגבעה ורדיפת נביאי ה' (אחאב), קדשות וקדשים, שופטים מתבוללים (שמשון) או כאלו שמקריבים קורבנות אדם (יפתח), חוסר סולידריות בין שבטי ישראל השונים (מלחמות דבורה) ופילוגים (יהודה וישראל), הקמת חלופות פגאניות למקדש (הפרים בדן ובבית אל), התבוללות בבבל ובארץ ישראל בדור של עזרא ונחמיה. כל זה היסטוריה של היהדות עצמה; אף אחד לא מסתיר את הכתמים, את הסטיות ואת המחלוקת (בניגוד למה שנעשה היום בציבור החרדי והחרד"לי)! כל התככים והמחלוקות שיש בימינו הם המשך ישיר לאותה היסטוריה יהודית אחת. זה האופי של העם שלנו, זהו גורל של דת מונותיאסטית שמקדשת אמת אחת ולא אלוהויות רבות. לו חרדי היה נדרש לאשר כיום את התורה הוא היה מצנזר 80% ממנה לדעתי: יהודה הולך לזונה, האחים מוכרים את יוסף לזרים, ער ואונן שופכים זרע לבטלה, דויד חומד אשת איש ושולח את בעלה למות בקרב, שלמה נושא כל כך הרבה נשים נוכריות ומקטיר לעבודה זרה, רחבעם אטום הלב מחליט לייסר את העם במיסים, אסתר מתחתנת עם מלך גוי אחרי תחרות יופי- אלו לא סיפורי הצדיקים שחרדים מספרים לילדיהם בימינו. זה לא בדיוק הסבא משיפולי תורם צדקה בסתר או הבעל שם טוב שהולך לטבול בדבקות במי נהר קפואים באוקראינה. הרעיון הזה של "שחרור מדת" אינו מודרני כ"כ- למרות שזהו מיתוס חילוני נפוץ כיום. לא חסר אנשים שרצו להשתחרר "מעול אנשי הדת" עוד קודם: קורח, ירבעם, אחאב, מתייוונים, ישו, ענן בן דויד וקראים, שתבאים ופרנקיסטים, רפורמים, משכילים ועוד. הדלת פתוחה! דווקא בעידן מודרני כמו שלנו, שאין גבולות קהילה מסומנים כמו באירופה (שם מי שהפסיק לשמור -הוציא עצמו מהקהילה ומהגטו), שהמידע זמין, שהאינטראקציה עם לא-מאמינים היא על בסיס יומיומי, כשניזונים ממידע רב באינטרנט, בספרים וברחובות, עם חשיפה למדע ולאתאיזם, עם ניעור מהבועה "הדתית" בדמות הצבא והאוניברסיטה - אמונה משמעה בחירה. לא הליכה בתלם ובמסגרת עדר. אפשר להפעיל חוש ביקורתי. ויש מי שמפעיל חוש ביקורתי עמוק, אך לא זורק את התוך. היכולת של מי שהינו הומו ודתי למצוא לו את שביל הביניים הזה - נובעת רק מעמדה שכזו. מי שמחזיק בעמדה שמקדשת הכל - לא יתן ביטוי ממשי "מותר" לנטייתו המינית או שיפסיק להיות דתי. זה או הכל או כלום, שחור או לבן. וזה מה שמשותף בין חרדים/חרד"לים לבין אנשים כמוך וכמו פורטי. אין בניכם הבדל גדול ביחס להשקפתכם על הנטייה. ומכאן הצורך בדבריי- להצביע בפניך שיש דרך שלישית, והיא דרך האמצע, וזו לדעתי דרך היהדות האמיתית שלעולם לא קידשה את דרך הקיצונים (לא פנחס ולא נזירים). כל טוב!
