שלום לכולם../images/Emo108.gif
אנו חיים עם הזכרון הנורא מכל. חבל רק שהמדינה לא עושה די ואולי כלום למען אותם האנשים ששרדו בשוואה הקימו משפחה בישראל והיום ממשיכים להילחם על קיומם. לא דואגים שבזקנתם יוכלו לחיות בשקט מבלי לדאוג במה לקנות במכולת. גם אלה שמגיע שילומים, המדינה לא שיחררה את כספם שמגיע להם עד היום. לא מספיק בטקסים שנזכור. צריך לדאוג לאלה שחיים בינינו. בשנת 1963 נקלעתי בטעות ליום בגרמניה, לא היה לי וויזה מעבר של בלגיה. בגבול בלגיה-גרמניה הורידו אותי מהרכבת והחזירו אותי לגרמניה עם כל המזוודות. הסיטואציה הייתה מאוד לא נעימה. בחורה צעירה, בימים ההם, היה לי מעט כסף ברשותי והייתי אמורה להגיע לשגרירות ישראל. כשהורידו אותי בגרמניה. הגרמני הראשון שראיתי, בתחת הרכבת היה אדם מבוגר, יחסי, נעל מגפים, גרמני טפוסי,נראה נאצי לכל דבר, נשארתי מאובנת, לא יכולתי לזוז מהמקום. ההסתכלות עליו נמשך הרבה זמן, נראה לי כמו נצח. אתם יכולים לראות את התמונה? תחנת רכבת בגרמניה נאצי לובש מדים{אלה היו מדים של עובדי הרכבת שהוא לבש} התאשתתי והבנתי שאני נמצאת בשנת 1963 ואף אחד לא יוכל לגעת בי.