היום זה שנתיים
מאז שבעלי נפטר , קשה לי להאמין שעברו שנתיים שלמות , מצד אחד זה נראה לי שהכל היה רק אתמול , שרק אתמול הוא חזר מהסופר ואחרי 4 שעות הוא כבר לא היה איתנו, הכל היה כל כך פתאומי. מצד שני כל כך הרבה עבר עלי בשנתיים האחרונות, עברתי דירה, עברתי כל כך הרבה עם הילדים הקטנים שלי , הם הפכו מקטנטנים לילדים הרבה יותר גדולים ומבינים, אומנם גם קטנים אבל בשנתיים , הגדילה של ילדים היא ממש משמעותית. חשבתי שהיום הזה יעבור עלי כעוד יום רגיל , אבל כבר מעכשיו כשיורד הערב , יש בי מין מועקה בלב , כאילו שהגוף מרגיש שהיום זה לא עוד יום שיגרתי בשבילי.מחר בבוקר נעלה לקבר בהר הרצל, יהיה טקס צבאי ( אפשר לומר קצת קר ) , ואחרי רבע שעה כולם יתפזרו ואני שוב אחזור לבית שלי. חשבתי להגיד משהו בטקס , אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. גם בשנה שעברה רציתי, אבל כמובן שלא עשיתי את זה. כי כזאת אני ... שקטה וביישנית. דבר שילווה אותי כל החיים, וזה למרות שיש לי כל כך הרבה דברים לומר לאנשים שמסביבי שאולי חושבים שהחיים שלי ממשיכים כרגיל , אבל אני יודעת שהם ממש ממש לא. אומנם הכרתי מישהו בזמן האחרון שמאוד מאוד טוב לי איתו , אבל \כל התהליך הזה הוא מאוד קשה לי , מזל שיש לו סבלנות, כי אני חושבת שאני במקומו הייתי פחות סבלנית " לשטויות שלי " הייתי משלמת המון המון אם רק יכולתי לראות אותו עוד קצת ולהגיד לו שכל כך קשה לי בלעדיו. אולי נראה לפעמים שאני מחייכת ושמחה , אבל זה ממש לא משקף את ההרגשה הפנימית שלי. אמרו לי שהזמן מרפא את הכאב ואני באמת שמחה שיש אמת בדבר הזה כי אחרת באמת לא הייתי יכולה לקום בבוקר ומידי פעם באמת באמת לשמוח ולהרגיש טוב. בשורות טובות לכולנו..
מאז שבעלי נפטר , קשה לי להאמין שעברו שנתיים שלמות , מצד אחד זה נראה לי שהכל היה רק אתמול , שרק אתמול הוא חזר מהסופר ואחרי 4 שעות הוא כבר לא היה איתנו, הכל היה כל כך פתאומי. מצד שני כל כך הרבה עבר עלי בשנתיים האחרונות, עברתי דירה, עברתי כל כך הרבה עם הילדים הקטנים שלי , הם הפכו מקטנטנים לילדים הרבה יותר גדולים ומבינים, אומנם גם קטנים אבל בשנתיים , הגדילה של ילדים היא ממש משמעותית. חשבתי שהיום הזה יעבור עלי כעוד יום רגיל , אבל כבר מעכשיו כשיורד הערב , יש בי מין מועקה בלב , כאילו שהגוף מרגיש שהיום זה לא עוד יום שיגרתי בשבילי.מחר בבוקר נעלה לקבר בהר הרצל, יהיה טקס צבאי ( אפשר לומר קצת קר ) , ואחרי רבע שעה כולם יתפזרו ואני שוב אחזור לבית שלי. חשבתי להגיד משהו בטקס , אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. גם בשנה שעברה רציתי, אבל כמובן שלא עשיתי את זה. כי כזאת אני ... שקטה וביישנית. דבר שילווה אותי כל החיים, וזה למרות שיש לי כל כך הרבה דברים לומר לאנשים שמסביבי שאולי חושבים שהחיים שלי ממשיכים כרגיל , אבל אני יודעת שהם ממש ממש לא. אומנם הכרתי מישהו בזמן האחרון שמאוד מאוד טוב לי איתו , אבל \כל התהליך הזה הוא מאוד קשה לי , מזל שיש לו סבלנות, כי אני חושבת שאני במקומו הייתי פחות סבלנית " לשטויות שלי " הייתי משלמת המון המון אם רק יכולתי לראות אותו עוד קצת ולהגיד לו שכל כך קשה לי בלעדיו. אולי נראה לפעמים שאני מחייכת ושמחה , אבל זה ממש לא משקף את ההרגשה הפנימית שלי. אמרו לי שהזמן מרפא את הכאב ואני באמת שמחה שיש אמת בדבר הזה כי אחרת באמת לא הייתי יכולה לקום בבוקר ומידי פעם באמת באמת לשמוח ולהרגיש טוב. בשורות טובות לכולנו..
