היום זה היום

[galili75]

היום זה היום

בו התאלמנתי לפני 3 חודשים נראה לי כי עברו כבר שנתיים הבונבון (בן שנה ועשרה חודשים) כבר לא ממש שואל איפה אבא ודוקא היום מישהו שאל אותי אם אני נשואה בלי לשים לב אמרתי - כן אומרים שהזמן עושה את שלו - אבל הגעגועים רק מתחזקים כבר לא יודעת מהזה להרדם ללא בכי איך.. איך ממשיכים בחיים????

 

[נסיכת הכוכב]

בשנה הראשונה יש כמה שלבים

בהתחלה סופקים ימים לסיום השבעה וכל יום נדמה לשנה ואז סופרים 30 יום ושוב נדמה שהשעות חולפות כמו שנים ואחז סופרים חודש אחר חודש במשך 11 חודשים השנה הראשונה חיים כל יום בשביל אותו היום לאט לאט השגרה חוזרת לעבוש את היום שלך ורק שאת הולכת לישון את מגלה שהמיטה קצת מרווחת אבל הילדים יעזרו לחזור לשגרת החיים המבורכת יש משהו בשגרת חיים שעוןזרת להתגבר על הקושי הפרידה והגעגוע למי שאיתו חלקת חיים החיים חזקים מהכל , הצמדי לחיים הם יקחו אותך לעתיד

 

[yamkachol]

כן, את בתקופת התאקלמות מאוד קשה, כואבת ואיומה

את לומדת לחיות אחרת. פתאום יש (גם) שאלות ללא פתרון . יש את ההתמודדות בהרגשה הקשה, הכואבת והאיומה, שאנו מרגישים אותה כאילו היא "אין סופית". אך מדובר בתקופה הכי קשה, תקופת המעבר , השינוי באורח החיים. רעידת אדמה של חיינו, נשמתנו. ציר חיינו. אך בעבור החודשים, השנה הראשונה, דרך הייסורים כבר מתחילה להראות קצת אחרת. כך כל שנה. כדאי להיעזר בהרבה סבלנות וארך רוח. אין "הוקוס פוקוס". מדובר בתהליך ארוך, כואב וממושך שמכיל בתוכו הרבה מאוד ימים. עוברים יום ועוד יום בסבלנות, ועם הזמן רואים שינויים לטובה בהרגשה הקשה שפתאום נחתה עלינו ואנו מתמודדים בה. הזמן עובר, לאט, אך עובר, עוד רגע ועוד רגע, עוד דקה וכו'. בהתאם למה שאנו עושים בזמן הזה - כך הוא נמדד. זמן לכשעצמו - לא משפיע. ההשפעה קיימת כשאנו עושים , מתמודדים. כואבים ומדי פעם מוצאים דרכים שיהיה לנו פחות קשה, איום ונורא. כל הכבוד לך על ההתמודדות.

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

הרבה להוסיף על מה שחגי ונסיכה כתבו אין לי . אנחנו יודעים שהזמן עושה את שלו אצל השכנים ...אצלינו הגעגוע נמשך, אבל עם הזמן לומדים לחיות בצילו.. רק טוב

טלי